שיחה נא'
העולם הזה אינו כלום רק למשך אל התכלית הנצחי. ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו. כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה, כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי. שמראה אל האדם כאלו הוא מרויח בכל פעם ובסוף אינו כלום. כאשר נראה בחוש ברב בני~אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא~ומתן ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום ואם אפלו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות. והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד דהינו האדם עם המעות רק או שלוקחין המעות מן האדם או שלוקחין האדם מהמעות. ומעולם לא נמצא שישאר אחד עם המעות רק כנזכר לעיל. גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם כי מעולם עושין תמיד מעות והיכן הוא כל המעות רק באמת אינו כלום לגמרי.
ולעבד ה': איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבד את ה' לפי גדלת הבורא יתברך. מי שיודע מעט מגדלתו יתברך איני יודע איך יכול לומר שיעבד אותו יתברך. ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבד אותו יתברך רק העקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך. ואף~על~פי שהכל חפצים ורוצים לעבדו, אף~על~פי~כן אין כל הרצונות שוין. ויש חלוקים רבים ברצון. אפלו באדם אחד בעצמו בכל עת ובכל רגע יש חלוקים גדולים בין הרצונות. והכלל שעקר הוא הרצון והכסופין שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך. ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות. (ובאמת לפי גדלתו יתברך כל אלו העבודות אינם כלום רק הכל הוא בדרך "כאלו", כי הכל הוא כמו שחוק בעלמא כנגד גדלתו יתברך. בלשון אשכנז קלאמירשט).
גם חכמות אינם כלום רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה. אבל אף על פי כן חכמות אין צריכים כלל. וכמבאר במקום אחר (עין לקוטי תנינא, סימנים: יט, מד). גם אין טוב להיות זקן; הן חסיד זקן והן צדיק זקן. זקן אין טוב, כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש. רק יש מה שהוא משביח כשהוא זקן. הינו דבר אחר שמוסיף כח כשמזקין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת עז:). גם הפקרות אין צריכים. אף~על~פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל. אדרבא להפך כשרודף אחר עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך, זהו מפקר באמת. אך אף~על~פי~כן אפלו מה שנקרא אצל העולם הפקרות, דהינו מי שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבודת ה' שזהו אצל העולם הפקרות, גם זה אין צריכים כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות.
את זה תקבלו מאתי שלא להניח עצמו להעולם להטעות. שלא יטעה אותו העולם כי לא נמצא אחד שיהיה לו קץ וסוף טוב מן העולם. וכל בני~אדם שהיו אפלו אותן שתפסו בידם כל העולם הזה כלו, היה סופם רע מאד, גם לדורי דורות קלקלו והפסידו. ואפלו אמות העולם צריכים לידע מזה. מאחר שאין העולם הזה כלום, מה צריכים לעשות. על זה צריכים זכיה מן השמים לזכות לידע מה שצריכים לעשות, אך ישראל אין צריכים לזה. כי כבר הם יודעים מה לעשות על~ידי התורה.
העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות, ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות; לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא. וכבר מבאר מזה בספרים (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ל') שצריך לחפש דוקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר.
וכנגד התאוות המטרידים את האדם. באמת אין נמצא שום תאוה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מכרחים להוליד. וכל זה האדם מכרח, ואם כן אין שום תאוה כלל, רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה. והשכל של האדם יכול לעמד כנגד כל התאוות, כי הקדוש~ברוך~הוא "יהיב חכמתא לחכימין" (דניאל ב, כא). כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכין להוציאם מכח אל הפעל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו, דהינו מה שיש לו מעצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף לתן חכמה לחכימין, בכח חכמתו לבד יכול גם~כן לעמד כנגד התאוות. ואפלו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף~על~פי~כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם~כן לעמד. ואפלו נקדה אחת מן השכל יכולה לעמד כנגד כל העולם עם התאוות. ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין לשם יתברך. ועין במקום אחר (עין לקוטי תנינא, סימנים: ז, סח) מזה שגם בשאול תחתיות חס ושלום יכולין להתקרב אליו יתברך ולעבדו יתברך באמת.
ענה ואמר: או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת ה' וגם רחמנות מאתו יתברך, קדם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה עד שלא ירצה שום דבר בעולם ויהיה הכל שוה אצלו. "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב), הינו שהכל שוה ואין שום חלוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא. כי בהתהלכך תנחה אותך התורה. וכן בשכבך תשמר עליך, ששם בשכבך בקבר, שם גם~כן השם יתברך והתורה, וכן והקיצות לעולם הבא וכו' (סוטה כא.). כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר. רק להשם יתברך ולהתורה, נמצא שהכל שוה אצלו. בין בעולם הזה. בין בקבר. בין בעולם הבא בכלם הוא דבוק רק בהשם יתברך ובהתורה. כי מי שמקשר בעולם הזה יש חלוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר וכיוצא בזה. אבל מי שנזדכך מחו ואין לו שום שמרים במח הכל שוה אצלו כנזכר לעיל: