הקדמה שניה
מה ששמעתי מפיו הקדוש - בענין המידות
דע, הנה בכל מידה ומידה - יש בה כמה וכמה בחינות וענינים, וכל מידה היא בחינת קומה שלמה. ועל כן כשחסר לאדם בחינה אחת מהמידה, אף שכל המידה היא שלמה אצלו, אף על פי כן מחמת החיסרון אחד שיש לאדם בהמידה, אזי נראה לו, כאילו כל המידה חסירה אצלו. כמו אצל האדם, כשיש לו חיסרון באיבר אחד, אזי כל גופו מבולבל ומרגיש החיסרון בכל הגוף, כמו כן כשחסר לאדם איזה חיסרון בהמידה נראה לו, כאילו חסר כל המידה.
והנה המידות הם שכנים אלו לאלו, על כן יכולה מידה אחת לעזור למידה אחרת, שהיא שכנה אצלה, כדוגמת שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: איבר מחזיק איבר, דהיינו: כשאוכל זה האיבר מהבהמה יתחזק איבר האדם, כן אצל המידות יוכל לסייע חלק מידה זו, שהיא בחינת איבר המידה לאיבר המידה השכנה אצלה, ועל כן כשאדם רוצה לילך בדרך הקודש, צריך לשבר כל המידות רעות ולזכות למידות טובות, וצריך לבקש ולחפש עצמו תמיד ולחפש בכל מידה ומידה, אם היא שלמה אצלו, וכשרואה איזה חסרון באיזה מידה, אזי יבקש עזר וסיוע מהמידה השכנה.
וזהו ענין הנאמרים באותיות הללו, ובענין, למשל: כשחסר לו ענוה, ויש מידה אחרת המסוגלת לענוה, כגון: ביטחון, אז צריך לסיע לו על ידי ביטחון לבוא ענוה, דהינו: לפעמים הביטחון הוא בקל לו יותר להשיגו מענוה, ואזי יעשה הקל, ועל ידי זה יבוא להמידה, שהיא כבדה יותר אצלו. ולפעמים יש לו מידה האחרת, אלא שאינו משתמש עימה, וכשצריך לסיע לו מזו המידה למידה אחרת, צריך להתחיל להשתמש עימה. (פרוש, על פי משל הנ"ל, הינו: למשל מי שרוצה לבוא לענוה ורואה, שביטחון מסוגל לענוה ובאמת כבר יש לו מידת ביטחון, רק שאינו משתמש עם זאת המידה של ביטחון, אזי כשרוצים לזכות לענוה צריך להתחיל להשתמש עם מידת הביטחון וכן כל כיוצא בזה בשאר המידות, והבן.)
שיך לאלף בית החדש אות ד דעת סימן א', המתחיל: דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיוחדת, למשל: מין אריה וכו' וההבדלים כולם הם רמוזים בתמונת האותיות בצרופיהם. והזוכה להבין את התורה וכו'.
נראה לי שזה ענין השיחה, ששמעתי מפיו הקדוש קודש שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם, שכל התמונות והצורות של כל בני אדם - כולם נכללים בתבת "אדם" הנאמר בתורה: נעשה אדם. כי בזה התבה אדם, שאמר השם יתברך: נעשה אדם, בתבה זו נכללים כל מיני התמונות של כל בי אדם שבעולם. וכן בתבה "בהמה וחיה" הנאמר במעשי בראשית, בזה התבה גם כן נכלל כל התמונות של כל בהמה וחיה וכן כל שאר הנבראים. והאריך בשיחה זו ואמר אז שיש חכמות אפילו בזה העולם, שיכולין לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה, והאריך בשיחה זו הרבה ולא זכינו לכתבה.
שיך לאלף בית החדש אות דעת סימן א' בסופו: וגם יודע התאחדותם, הינו: ראשיתם ותכליתם, כי בראשית ובתכלית הם באחדותם בלי הבדל.
אפשר שזה היה כונת רבנו, זכרונו לברכה, בהתורה המתחלת: לכו חזו מפעלות ה', בליקוטי תנינא סימן ל"ט, כי לכל דבר יש התחלה ותכלית וכו', עין שם היטב. ואפשר היה כונתו ענין הנ"ל, שצריכין לזכות לידע ולהשיג ענין הנ"ל, שבהתחלה ובתכלית הם באחדות בלי הבדל, כי זאת התורה לכו חזו הנ"ל לא זכיתי להבינה היטב, בשעה ששמעתי מפיו הקדוש וגם כשראה התורה בכתב אמר, שבזאת התורה לא כונתי לדעתו. ואמר בזו הלשון: לא כך אמרתי, וגם אפילו לא כך היתה כונתי. ואפשר היתה כונתו ענין הנ"ל, וזה לא בארתי שם בכתב, על כן אמר שלא כונתי; וה' יודע נסתרות.
שיך לאלף בית החדש שחיבר בימי ילדותו. על ידי זריזות בנקל להיות פרנס הדור בגשמיות או ברוחניות. וסימן לדבר: לך אל נמלה עצל, על זה כתיב: משם רועה אבן ישראל, דהינו: פרנס, הינו: שהפרנסות, להיות פרנס, זה עומד על זריזות הנלמד מהנמלה, כי משם רועה אבן ישראל. וענין זה כבר נדפס באלף בית החדש, בלשון אחר אך בסגנון זה שמעתי זה הענין מפיו הקדוש.
(אמר המעתיק) שמעתי איך נתגלגל הדבר שזכינו ברחמיו הגדולים שנמסר לנו הספר הקדוש הוא ספר המידות הזה מרבנו ז"ל. כי נתגלגל הזכות הזה על ידי זכאי הוא הרב ר' דוב חיהל'ס ז"ל, ובאמת היה איש זכאי, לאשר ששמעתי שנתקרב לרבינו ז"ל במסירות נפש ממש, כי הרב הנ"ל היה משמש בכתר הרבנות זמן הרבה בעיר לאדיזשין ברוסיה, ובזמן הזה היה כבר מקורב לרבנו ז"ל, ופתאום נתלהב ליבו לעזוב את המשרה של הרבנות ולתקוע אהלו באהלה של רבנו ז"ל בברסלב. ותיכף עשה מעשה, ועשה כרוז בבית הכנסת של עירו שהוא עוזב את הרבנות ושם דרכו עם כל בני ביתו לעיר ברסלב, אשר משכן כבוד רבנו ז"ל. ושם מצא מרגוע לנפשו שזכה לראות את רבנו ז"ל בכל יום. וגם היה דרכו בכל יום, לילך לרבנו ולספר לפניו סיפורי מעשיות וחידושי תורה שנמצא באיזה ספרים מקדמונים, ולפעמים הגביה רבנו ידו הקדושה ואמר על איזה חידושי תורה ששמע מהרב הנ"ל, שהוא באמת רוח הקודש, והיה זאת להרב הנ"ל למשיבת נפש לידע איזה דבורי תורה הם רוח הקודש, ורבנו ז"ל כיון מה שכיון כדרכו בקודש.
ופעם אחת, סיפר הרב ר' דב הנ"ל, לפי רבנו ז"ל, מעשה מראש ישיבה אחד, שהשיא את ביתו לבחור א' מהישיבה שהיה למדן מופלג ועסק יום ולילה בתורה, ובלילה היה לומד בבית המדרש, והתחיל לבוא אליו מגיד השמים והיה לומד עימו בכל לילה. אך זה המגיד היה מן הסטרא אחרא ולא מן הקדושה (כי מסתמא נכשל באיזה דבר אשר על ידי זה היה כח להסטרא אחרא להתאחז בו) והאברך הזה לא גילה זאת לשום אדם ולא ידע שהמגיד הוא מן הסטרא אחרא.
פעם אחת, התחיל המגיד הנ"ל לפתות אותו שיבוא אל אשתו בימי נדתה, והוכיח לו כי מן השמים הוא, ועל ידי זה תתעבר אשתו עם נשמת משיח. והאברך האמין לו, והתחיל לדבר עם אשתו שתשמע אליו לזה, ואמר לה כי בא אליו מגיד מן השמים וציוה עליו שיעשה כן כי מן השמים הוא זה. אך אשתו היתה יראת שמים מאוד, ואמרה שתשאל מקודם את אביה, ועשתה כן. ותספר לאביה זאת, ונבהל מאוד אביה מזה, כי הבין תיכף שהמגיד הוא מן הסטרא אחרא.
ויקרא תיכף לחתנו, ויאמר אליו, תדע שזה המגיד מן הסטרא אחרא. והסימן הוא, כי אצל מגיד דקדושה נרשמים כל א"ב על מצחו, והאותיות של שם הוי"ה ברוך הוא מאירים על מצחו. ואצל מגיד מן הסטרא אחרא נרשמים גם כן אותיות הא"ב על מצחו, אך האותיות של שם הוי"ה ברוך הוא אינם מאירים על מצחו, תדע שהוא מן הסטרא אחרא, ותזהר מאוד להישמר ממנו. ובטח ירצה להזיקך, על כן אני מוסר לך שמות וקמיעות, ואז לא יוכל להזיקך.
ויהי בלילה בא אליו המגיד, והאברך כשראה שאין מאירים אצלו אותיות של השם הוי"ה ברוך הוא, ידע שהוא מן הסטרא אחרא, ועשה ככל אשר צוה עליו חותנו וניצול ממנו.
ואדמו"ר זצ"ל כששמע המעשה הזאת נתלהב מאוד, ויאמר להר"ר דב הנ"ל: אבל אצלנו ברוך השם מאירים כל אותיות הא"ב! ותיכף מסר אז לאנשיו [להעתיק] ספר הא"ב שלו: (דהינו ספר המידות).