סימן קנח - דין יולדת ומפלת
סימן קנח. דין יולדת ומפלת, ובו ד' סעיפים:
(א) יולדת בין ילדה ולד חי בין ולד מת ואפילו נפל, אפילו לא ראתה דם, הרי היא טמאה טומאת לידה. ומצד הדין אם היה הולד זכר, היא טמאה ז' ימים משום לידה, ואח"כ יכולה לספור ז' נקיים ותטבול. ואם היה נקבה, היא טמאה י"ד יום משום לידה ואח"כ סופרת ז' נקיים וטובלת. ויש מקומות שנוהגין שאינן טובלות תוך מ' יום לזכר ופ' יום לנקבה. וכמקום שהמנהג הזה הוא מוסכם אצל כולם, אין להקל כי יש קצת טעם בזה, וכל כזה נאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. אבל במדינותינו אין בזה מנהג קבוע. ומה שיש בקצת מקומות מנהג שלא תטבול עד לאחר ששה שבועות לזכר ותשעה שבועות לנקבה וכדומה' למנהגים כאלו אין להם שום טעם וכבר נתבטלו בקהלות קדושות על ידי גאונים זכרונם לברכה:
(ב) י"א שצריך לפרוש מאשתו ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה מפני שאז איכא חששא שמא תראה דם כמו בשעת וסתה, ויש חולקים, ובעל נפש יחוש לעצמו. ואם הפילה ספק זכר ספק נקבה, יפרוש ליל מ"א וליל פ"א:
(ג) אשה שהפילה איזה דבר אפילו אין בו צורת ולד כלל אלא כמו חתיכת בשר או עור וכדומה, צריכה להחמיר ולהחזיק את עצמה בטומאת לידת נקבה, או תעשה שאלת חכם כי לפעמים יש להקל. וכן אם הפילה ולד ואח"ב שליא, אע"פ שהולד היה זכר, צריכה לחוש לטומאת לידת נקבה משום השליא, או תעשה שאלת חכם:
(ד) אשה שברור לה שאינה מעוברת וטבלה לבעלה, ובתוך מ' יום הפילה, אינה חוששת ללידה כי אין הולד נוצר בפחות ממ' יום, אבל טמאה נדה. ואפילו לא נראה דם, מסתמא היה קצת דם אלא שנאבד, כי אי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם:
(א) יולדת בין ילדה ולד חי בין ולד מת ואפילו נפל, אפילו לא ראתה דם, הרי היא טמאה טומאת לידה. ומצד הדין אם היה הולד זכר, היא טמאה ז' ימים משום לידה, ואח"כ יכולה לספור ז' נקיים ותטבול. ואם היה נקבה, היא טמאה י"ד יום משום לידה ואח"כ סופרת ז' נקיים וטובלת. ויש מקומות שנוהגין שאינן טובלות תוך מ' יום לזכר ופ' יום לנקבה. וכמקום שהמנהג הזה הוא מוסכם אצל כולם, אין להקל כי יש קצת טעם בזה, וכל כזה נאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. אבל במדינותינו אין בזה מנהג קבוע. ומה שיש בקצת מקומות מנהג שלא תטבול עד לאחר ששה שבועות לזכר ותשעה שבועות לנקבה וכדומה' למנהגים כאלו אין להם שום טעם וכבר נתבטלו בקהלות קדושות על ידי גאונים זכרונם לברכה:
(ב) י"א שצריך לפרוש מאשתו ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה מפני שאז איכא חששא שמא תראה דם כמו בשעת וסתה, ויש חולקים, ובעל נפש יחוש לעצמו. ואם הפילה ספק זכר ספק נקבה, יפרוש ליל מ"א וליל פ"א:
(ג) אשה שהפילה איזה דבר אפילו אין בו צורת ולד כלל אלא כמו חתיכת בשר או עור וכדומה, צריכה להחמיר ולהחזיק את עצמה בטומאת לידת נקבה, או תעשה שאלת חכם כי לפעמים יש להקל. וכן אם הפילה ולד ואח"ב שליא, אע"פ שהולד היה זכר, צריכה לחוש לטומאת לידת נקבה משום השליא, או תעשה שאלת חכם:
(ד) אשה שברור לה שאינה מעוברת וטבלה לבעלה, ובתוך מ' יום הפילה, אינה חוששת ללידה כי אין הולד נוצר בפחות ממ' יום, אבל טמאה נדה. ואפילו לא נראה דם, מסתמא היה קצת דם אלא שנאבד, כי אי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם: