סימן נח - דין ברכת הריח
סימן נח. דין ברכת הריח, ובו י"ד סעיפים:
(א) כשם שאסור לאדם ליהנות ממאכל או משקה קודם שיברך, כך אסור לו ליהנות מריח טוב קודם שיברך עליו, שנאמר כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. אבל לאחריו א"צ לברך משום דכשמפסיק הריח מחוטמו כבר עברה הנאתו והוי כמו אוכל שנתעכל במעיו:
(ב) כיצד מברך על הריח הטוב. אם זה שיוצא ממנו הריח הוא פרי שהוא ראוי לאכילה, בין שהוא פה"ע בין שהוא פה"א אעפ"י שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י תערובות כגון אגוז מוסקט, ציטראן [לימון] ואתרוג (בשאר ימות השנה חוץ סוכות שיתבאר בסי' קל"ז ס"ז), מ"מ כיון שעיקרו לאכילה מברך אשר נתן (וי"א הנותן) ריח טוב בפירות. ודוקא כשנתכוין להריח בו, אבל אם לא נתכוין להריח אלא לאכילה והריח בא לו ממילא, א"צ לברך על הריח. המריח בקפה קלוי שיש לו ריח טוב מברך אשר נתן ריח טוב בפירות:
(ג) אם זה שיוצא ממנו הרי הוא עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ולכן על ההדס ועל ורד שקורין "ראזען" ועל הלבונה וכיוצא בהם מברכין בורא עצי בשמים דכיון דעיקרו אינו לאכילה אלא להריח לא הוי פרי. על פלפלין ועל זנגביל (אונגבער), י"א דמברכין וי"א דאין מברכין, ע"כ אין להריח בהם:
(ד) על עשב וירק מברכין בורא עשבי בשמים (העין בחירק והבית רפויה כי החירק היא תנועה קלה, וגם הבית של בשמים רפויה דםמוך לאהו"י). והסימן לידע מה הוא עץ ומה הוא ירק, כל שהגבעול הוא קשה כגבעול של פשתן ומתקיים משנה לשנה ומוציא עלין זהו עץ, ואותן שהגבעול לעולם רך הוי עשבי בשמים:
(ה) אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוסק (פיזאם, הבא מו החי) מברך עליו בורא מיני בשמים. וכן על שוועמליך [פטריות] יבשים שיש להם ריח טוב, אם מריח בהם נ"ל דיש לברך מיני בשמים:
(ו) על שמן אפרסמון הגדל בארץ זשראל, לחשיבותו שגדל בא"י קבעו לו ברכה בפ"ע ומברכין עליו בורא שמן ערב:
(ז) בירך על של עץ עשבי בשמים וכן להיפוך לא יצא, אבל אם בירך בורא מיני בשמים על כל המינים יצא. ולכן בכל דבר שהוא מסופק בברכתו וא"א לו לברר, מברך עליו בורא מ"ב. ונ"ל דאם בירך על פרי העץ בורא עצי בשמים יצא. וע"כ נ"ל כי על נעגליך [צפורן], וכן על קליפת מעראנצען [תפוחי זהב] וציטראנין [לימונים] יש לברך בורא עצי בשמים:
(ח) שמן או מים שבשמו בבשמים, אם בעצי בשמים מברך עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך עשבי בשמים, ואם היו בו עצים ועשבים מברך במ"ב וכן בכ"מ שיש ריח מעורב ממינים שונים מברך בורא מיני בשמים. אם הוציאו הבשמים מן השמן ומן המים יש ספק אם מברכין עליהם כיון שלא נשאר שם העיקר, ע"כ אין להריח בהם:
(ט) היו לפניו פרי המריח ועצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו ומקדים לברך תחלה על הפרי ואחר כך על העץ ואחר כך על עשבי בשמים ואחר כך על מיני בשמים:
(י) מוגמר דהיינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קודם שיגיש לו הריח כמו בכל ברכת הנהנין, אבל לא יברך קודם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוך להנאה. אם המוגמר הוא מין עץ מברך עצי בשמים, ואם של עשב עשבי בשמים, ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים, ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון כדרך שנותנין בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל:
(יא) וכן כל דבר שאינו עומד להריח כגון בשמים המונחים בחדר לסחורה וכן מוגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו רק ליתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם אף על פי שהוא מתכוין להריח:
(יב) הנכנס לתוך חנות של בשמים או אפאטהעק [בית מרקחת] ונתכוין להריח, מברך במ"ב כי הבשמים שבחנות עומדים להריח, דניתא לזה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היה דעתו מתחלה לתזור א"צ לברך, ואם הסזח דעתו או שיצא ושהה זמן מרובה או שנכנס לחנות אחרת, צריך לברך בכל פעם:
(יג) ריח שאין לו עיקר כגון בגדים שהם מוגמרים, או שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פירות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו:
(יד) בסי' קנ"ב סעיף ח' יבואר דאסור להריח בבשמים של אשה. ובסי' קס"ז ס"ז יבואר דאסור להריח בריח שנעשה לע"ז ומכ"ש דאסור לברך עליהם:
(א) כשם שאסור לאדם ליהנות ממאכל או משקה קודם שיברך, כך אסור לו ליהנות מריח טוב קודם שיברך עליו, שנאמר כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. אבל לאחריו א"צ לברך משום דכשמפסיק הריח מחוטמו כבר עברה הנאתו והוי כמו אוכל שנתעכל במעיו:
(ב) כיצד מברך על הריח הטוב. אם זה שיוצא ממנו הריח הוא פרי שהוא ראוי לאכילה, בין שהוא פה"ע בין שהוא פה"א אעפ"י שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י תערובות כגון אגוז מוסקט, ציטראן [לימון] ואתרוג (בשאר ימות השנה חוץ סוכות שיתבאר בסי' קל"ז ס"ז), מ"מ כיון שעיקרו לאכילה מברך אשר נתן (וי"א הנותן) ריח טוב בפירות. ודוקא כשנתכוין להריח בו, אבל אם לא נתכוין להריח אלא לאכילה והריח בא לו ממילא, א"צ לברך על הריח. המריח בקפה קלוי שיש לו ריח טוב מברך אשר נתן ריח טוב בפירות:
(ג) אם זה שיוצא ממנו הרי הוא עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ולכן על ההדס ועל ורד שקורין "ראזען" ועל הלבונה וכיוצא בהם מברכין בורא עצי בשמים דכיון דעיקרו אינו לאכילה אלא להריח לא הוי פרי. על פלפלין ועל זנגביל (אונגבער), י"א דמברכין וי"א דאין מברכין, ע"כ אין להריח בהם:
(ד) על עשב וירק מברכין בורא עשבי בשמים (העין בחירק והבית רפויה כי החירק היא תנועה קלה, וגם הבית של בשמים רפויה דםמוך לאהו"י). והסימן לידע מה הוא עץ ומה הוא ירק, כל שהגבעול הוא קשה כגבעול של פשתן ומתקיים משנה לשנה ומוציא עלין זהו עץ, ואותן שהגבעול לעולם רך הוי עשבי בשמים:
(ה) אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוסק (פיזאם, הבא מו החי) מברך עליו בורא מיני בשמים. וכן על שוועמליך [פטריות] יבשים שיש להם ריח טוב, אם מריח בהם נ"ל דיש לברך מיני בשמים:
(ו) על שמן אפרסמון הגדל בארץ זשראל, לחשיבותו שגדל בא"י קבעו לו ברכה בפ"ע ומברכין עליו בורא שמן ערב:
(ז) בירך על של עץ עשבי בשמים וכן להיפוך לא יצא, אבל אם בירך בורא מיני בשמים על כל המינים יצא. ולכן בכל דבר שהוא מסופק בברכתו וא"א לו לברר, מברך עליו בורא מ"ב. ונ"ל דאם בירך על פרי העץ בורא עצי בשמים יצא. וע"כ נ"ל כי על נעגליך [צפורן], וכן על קליפת מעראנצען [תפוחי זהב] וציטראנין [לימונים] יש לברך בורא עצי בשמים:
(ח) שמן או מים שבשמו בבשמים, אם בעצי בשמים מברך עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך עשבי בשמים, ואם היו בו עצים ועשבים מברך במ"ב וכן בכ"מ שיש ריח מעורב ממינים שונים מברך בורא מיני בשמים. אם הוציאו הבשמים מן השמן ומן המים יש ספק אם מברכין עליהם כיון שלא נשאר שם העיקר, ע"כ אין להריח בהם:
(ט) היו לפניו פרי המריח ועצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו ומקדים לברך תחלה על הפרי ואחר כך על העץ ואחר כך על עשבי בשמים ואחר כך על מיני בשמים:
(י) מוגמר דהיינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קודם שיגיש לו הריח כמו בכל ברכת הנהנין, אבל לא יברך קודם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוך להנאה. אם המוגמר הוא מין עץ מברך עצי בשמים, ואם של עשב עשבי בשמים, ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים, ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון כדרך שנותנין בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל:
(יא) וכן כל דבר שאינו עומד להריח כגון בשמים המונחים בחדר לסחורה וכן מוגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו רק ליתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם אף על פי שהוא מתכוין להריח:
(יב) הנכנס לתוך חנות של בשמים או אפאטהעק [בית מרקחת] ונתכוין להריח, מברך במ"ב כי הבשמים שבחנות עומדים להריח, דניתא לזה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היה דעתו מתחלה לתזור א"צ לברך, ואם הסזח דעתו או שיצא ושהה זמן מרובה או שנכנס לחנות אחרת, צריך לברך בכל פעם:
(יג) ריח שאין לו עיקר כגון בגדים שהם מוגמרים, או שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פירות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו:
(יד) בסי' קנ"ב סעיף ח' יבואר דאסור להריח בבשמים של אשה. ובסי' קס"ז ס"ז יבואר דאסור להריח בריח שנעשה לע"ז ומכ"ש דאסור לברך עליהם: