סימן לא - שכל כוונות האדם יהיו לשם שמים
סימן לא. שכל כוונות האדם יהיו לשם שמים, ובו ז' סעיפים:
(א) אמרו רבותינו ז"ל איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוים בה, בכל דרכיך דעהו, פירוש שאפילו בדרכיך שאתה עושה לצורך גופך, דע את ה' ועשה את הדברים לשמו יתברך, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והשכיבה והקימה והתשמיש והשיחה. כל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו:
(ב) אכילה ושתיה כיצד. אין צריך לומר שלא יאכל וישתה דברים האסורים ח"ו, אלא גם בדברים המותרים אם היה צמא ורעב, ואכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין באכילתו ושתייתו שיהיה לו כח לעבודת הבורא. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה לו ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים וטובים לבריאות הגוף. ויש אנשי מעשה שקודם אכילה אומרים, הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתברך שמו:
(ג) הישיבה והקימה וההליכה כיצד, אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא לעמוד בדרך חטאים, ושלא לילך בעצת רשעים. אלא אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו, אין זה משובח אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום גם אם א"א לו לכוון לשם שמים דוקא, אל ימנע את עצמו מדברים אלו, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה:
(ד) שכיבה כיצד. אין צ"ל בזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות אם מתגרה בשינה לענג את עצמו שאינו ראוי לעשות כן, אלא אפי' בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו, אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך בריאות גופו, ושלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה:
(ה) תשמיש כיצד. אין צ"ל שלא יעבור עבירה ח"ו, אלא אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להנאת גופו או להשלים תאוותו, הרי זה מגונה. ואפי' אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו, אינו משובח. אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין להברות את גופו ולקיים מצות עונה כאדם הפורע את חובו:
(ו) השיחה כיצד. אין צריך לומר שלא יספר לשון הרע או רכילות וליצנות ונבלות פה ח"ו, אלא אפילו לספר בדברי חכמים צריך שתהא כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו:
(ז) וכן כשהוא עוסק במשא ומתן או במלאכה להשתכר בה. לא יהא בלבו לקבוץ ממון בלבד. אלא יששה כדי שיהא לו לפרנס בני ביתו, ולתת צדקה, ולגדל בניו לתלמוד תורה. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתעלה יעשהו, ואם לאו לא יעשהו. ומי שנוהג כן נמצא עובד את בוראו כל ימיו, אפי' בשעת שבתו וקומו והילוכו, ובשעת משאו ומתנו, ואפי' באכילתו ושתייתו, ואפי' בתשמישו ובכל צרכיו. ועל ענין זה צוו רז"ל ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ובדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים:
(א) אמרו רבותינו ז"ל איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוים בה, בכל דרכיך דעהו, פירוש שאפילו בדרכיך שאתה עושה לצורך גופך, דע את ה' ועשה את הדברים לשמו יתברך, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והשכיבה והקימה והתשמיש והשיחה. כל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו:
(ב) אכילה ושתיה כיצד. אין צריך לומר שלא יאכל וישתה דברים האסורים ח"ו, אלא גם בדברים המותרים אם היה צמא ורעב, ואכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין באכילתו ושתייתו שיהיה לו כח לעבודת הבורא. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה לו ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים וטובים לבריאות הגוף. ויש אנשי מעשה שקודם אכילה אומרים, הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתברך שמו:
(ג) הישיבה והקימה וההליכה כיצד, אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא לעמוד בדרך חטאים, ושלא לילך בעצת רשעים. אלא אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו, אין זה משובח אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום גם אם א"א לו לכוון לשם שמים דוקא, אל ימנע את עצמו מדברים אלו, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה:
(ד) שכיבה כיצד. אין צ"ל בזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות אם מתגרה בשינה לענג את עצמו שאינו ראוי לעשות כן, אלא אפי' בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו, אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך בריאות גופו, ושלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה:
(ה) תשמיש כיצד. אין צ"ל שלא יעבור עבירה ח"ו, אלא אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להנאת גופו או להשלים תאוותו, הרי זה מגונה. ואפי' אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו, אינו משובח. אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין להברות את גופו ולקיים מצות עונה כאדם הפורע את חובו:
(ו) השיחה כיצד. אין צריך לומר שלא יספר לשון הרע או רכילות וליצנות ונבלות פה ח"ו, אלא אפילו לספר בדברי חכמים צריך שתהא כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו:
(ז) וכן כשהוא עוסק במשא ומתן או במלאכה להשתכר בה. לא יהא בלבו לקבוץ ממון בלבד. אלא יששה כדי שיהא לו לפרנס בני ביתו, ולתת צדקה, ולגדל בניו לתלמוד תורה. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתעלה יעשהו, ואם לאו לא יעשהו. ומי שנוהג כן נמצא עובד את בוראו כל ימיו, אפי' בשעת שבתו וקומו והילוכו, ובשעת משאו ומתנו, ואפי' באכילתו ושתייתו, ואפי' בתשמישו ובכל צרכיו. ועל ענין זה צוו רז"ל ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ובדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים: