סימן כב - דיני תחנון
סימן כב. דיני תחנון, ובו י' סעיפים:
(א) לאחר השמונה עשרה אומרים תחנון בנפילת אפים. ואין לדבר שיחת חולין בין ש"ע לתחנון:
(ב) בשחרית, כיון שיש תפילין בשמאלו, נוטין על צד ימין משום כבוד התפילין. ובמנחה נוטין על צד שמאל:
(ג) נפילת אפים יש להיות מיושב. אך בשעת הדחק יכול להיות גם מעומד. לאחר תחנון אומרים ואנחנו לא נדע. ויש לאומרו בישיבה ואח"כ עומדין ואומרים מה נעשה וכו':
(ד) אין נפילת אפים כי אם במקום שיש שם ספר תורה, אבל במקום שאין שם ס"ת, אע"פ שיש שם שאר ספרי קודש, אין נופלין על פניהם, אלא אומרים את המזמור בלי נפילת אפים. וכשמתפללים בעזרת בהכ"נ ופתח בהכ"נ פתוח, נחשב כאילו היה שם ס"ת:
(ה) כשמתפללין בבית אבל או בבית המת, אע"פ שאין שם אבל, אין אומרים תחנון ז' ימי אבלות אפילו במנחה של יום ז', ונוהגין שגם בשובם לביתם אינם אומרים. ואם יש אבל בבית הכנסת, אין הצבור נגררין אחריו, ואומרים תחנון, אלא שהאבל אינו אומר:
(ו) אין אומרים תחנון בבהכ"נ שיש שם מילה, או שהבעל ברית או הסנדק או המוהל מתפללים שם, אף שהמילה תהא בבית אחר. ואם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם סעודת הברית או באמצע הסעודה, ג"כ אין אומרים. אבל אם מתפללים לאחר ברכת המזון אומרים, אך הבעל ברית והסנדק והמוהל לא יאמרו אף לאחר ברהמ"ז משום דיו"ט שלהם הוא:
(ז) וכן אין אומרים בבהכ"נ שיש שם חתן כל שבעת ימי משתה שלו, אם החתן היה בחור או הכלה בתולה. אבל אלמן שנשא אלמנה, אין לו רק שלשה ימים ואחר כך אומרים. וביום החופה בשחרית אומרים, ובמנחה שהוא סמוך לחופה אין אומרים:
(ח) אין אומרים תחנון לא בר"ח, ולא בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בחנוכה, ולא בפורים גדול ב' ימים, ולא בפורים קטן ב' ימים, ולא בל"ג בעומר, ולא בכל חודש ניסן, ולא בט"ב, ולא בימים שבין יוה"כ לסוכות, ולא מר"ח סיון עד לאחר אסרו חג דשבועות, ולא בא"ח דסוכות. בכל אלו אין אומרים גם במנחה שלפניהם, אבל בער"ה ובערב יוהכ"פ אומרים במנחה שלפניהם. ובערב ר"ה אומרים גם בסליחות רק לאח"כ אין אומרים:
(ט) בשני ובחמישי לפי שהם ימי רצון, כי בארבעים יום של קבלת לוחות שניות עלה משה רבינו ביום ה' וירד ביום ב', לכן מרבים בהם תחנונים ואומרים קודם תחנון והוא רחום, ואומרים אותו מעומד, וצריך לאומרו בכוונה ובמתינות דרך תחנונים. ובימים שאין אומרים תחנון אין אומרים אותו:
(י) לאחר תחנון אומרים חצי קדיש. ובשני ובחמישי אומרים אל ארך אפים מעומד. וע"ל סימן כ"ה ס"ב מתי אין אומרים אותו:
(א) לאחר השמונה עשרה אומרים תחנון בנפילת אפים. ואין לדבר שיחת חולין בין ש"ע לתחנון:
(ב) בשחרית, כיון שיש תפילין בשמאלו, נוטין על צד ימין משום כבוד התפילין. ובמנחה נוטין על צד שמאל:
(ג) נפילת אפים יש להיות מיושב. אך בשעת הדחק יכול להיות גם מעומד. לאחר תחנון אומרים ואנחנו לא נדע. ויש לאומרו בישיבה ואח"כ עומדין ואומרים מה נעשה וכו':
(ד) אין נפילת אפים כי אם במקום שיש שם ספר תורה, אבל במקום שאין שם ס"ת, אע"פ שיש שם שאר ספרי קודש, אין נופלין על פניהם, אלא אומרים את המזמור בלי נפילת אפים. וכשמתפללים בעזרת בהכ"נ ופתח בהכ"נ פתוח, נחשב כאילו היה שם ס"ת:
(ה) כשמתפללין בבית אבל או בבית המת, אע"פ שאין שם אבל, אין אומרים תחנון ז' ימי אבלות אפילו במנחה של יום ז', ונוהגין שגם בשובם לביתם אינם אומרים. ואם יש אבל בבית הכנסת, אין הצבור נגררין אחריו, ואומרים תחנון, אלא שהאבל אינו אומר:
(ו) אין אומרים תחנון בבהכ"נ שיש שם מילה, או שהבעל ברית או הסנדק או המוהל מתפללים שם, אף שהמילה תהא בבית אחר. ואם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם סעודת הברית או באמצע הסעודה, ג"כ אין אומרים. אבל אם מתפללים לאחר ברכת המזון אומרים, אך הבעל ברית והסנדק והמוהל לא יאמרו אף לאחר ברהמ"ז משום דיו"ט שלהם הוא:
(ז) וכן אין אומרים בבהכ"נ שיש שם חתן כל שבעת ימי משתה שלו, אם החתן היה בחור או הכלה בתולה. אבל אלמן שנשא אלמנה, אין לו רק שלשה ימים ואחר כך אומרים. וביום החופה בשחרית אומרים, ובמנחה שהוא סמוך לחופה אין אומרים:
(ח) אין אומרים תחנון לא בר"ח, ולא בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בחנוכה, ולא בפורים גדול ב' ימים, ולא בפורים קטן ב' ימים, ולא בל"ג בעומר, ולא בכל חודש ניסן, ולא בט"ב, ולא בימים שבין יוה"כ לסוכות, ולא מר"ח סיון עד לאחר אסרו חג דשבועות, ולא בא"ח דסוכות. בכל אלו אין אומרים גם במנחה שלפניהם, אבל בער"ה ובערב יוהכ"פ אומרים במנחה שלפניהם. ובערב ר"ה אומרים גם בסליחות רק לאח"כ אין אומרים:
(ט) בשני ובחמישי לפי שהם ימי רצון, כי בארבעים יום של קבלת לוחות שניות עלה משה רבינו ביום ה' וירד ביום ב', לכן מרבים בהם תחנונים ואומרים קודם תחנון והוא רחום, ואומרים אותו מעומד, וצריך לאומרו בכוונה ובמתינות דרך תחנונים. ובימים שאין אומרים תחנון אין אומרים אותו:
(י) לאחר תחנון אומרים חצי קדיש. ובשני ובחמישי אומרים אל ארך אפים מעומד. וע"ל סימן כ"ה ס"ב מתי אין אומרים אותו: