מאמרים וראיונות

ראש השנה

חגים ומועדים | מערכת האתר | כ"ה אלול התשע"ה | 2531 | 0 | |

ראש השנה

אודות החג - ראש השנה
לפי המסורת החלה הבריאה בכ"ג אלול ויום השביעי היה ראש השנה, ולכן נקבעה נקודת זמן זו כתחילת מנין השנים.
בתורה נקרא ראש השנה כ"יום זיכרון תרועה" : "דבר אל בני ישראל לאמר: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש". (ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד)
ביום זה קיימת מצווה מיוחדת לשמוע קול שופר.
סדר התקיעות צורתן, מספרן, נקבעו ע"י חכמים בדורות קדומים בהתאם למסורת שהייתה בידם.
בזמן שבית המקדש היה קיים ומלאכת הקורבנות התקיימה בו, הוקרבו קורבנות מיוחדים ביום זה.
ראש השנה אינו נחשב כאחד מן הרגלים אלא רק פסח, שבועות, סוכות.
לראש השנה יש מעמד מיוחד משלו.
יום טוב, יום של חשבן נפש, בדיקה עצמית למול המטרות אליהן אמור האדם להגיע, שפור ותיקון מעשיו, ונקודת זינוק חדשה ממנה תמיד קל יותר להתחיל.

שמות החג

ראש השנה
ראש השנה - זהו יום תחילתה של השנה העברית החדשה וגם ראש לשנה.
כשם שראשו של האדם הוא מרכז כוחותיו, והמוח שולח חיים ומפעיל את הגוף כולו, כך גם ראש השנה שבו נגזר ונקבע גורלו של האדם בשנה החדשה. יום זיכרון תרועה "דבר אל בני ישראל לאמר: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש". (ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד)
בראש השנה משמש השופר לעורר את זיכרונם של המתפללים ומביא לידי הרהור וחרטה. לכן בתורה היום הזה נקרא: יום זיכרון תרועה.

יום הדין
ביום זה נקבע גורלו של האדם בבית הדין של מעלה, ונפתחים שלושה ספרים.
ראש השנה נקרא יום הדין משתי סיבות:
הראשונה, משום שביום זה הסתיימה בריאת העולם, ואלוהים רצה שישרור סדר בעולמו, וכל ברואי העולם ינהגו על פי מידת הדין (כלומר: לפי החוק ולפי הצדק).
הסיבה השנייה היא שביום זה נשפט האדם הראשון על חטאו, גורש מגן העדן ונגזרה המיתה על בני האדם; לכן גם צאצאיו (בניו ובני בניו) ישפטו ביום זה לפני ה'.

יום הכסה
ראש השנה חל בתחילת החודש כאשר הירח מכוסה וכמעט אינו נראה. ומכאן שמו - יום הכסה. ישנם הסברים שונים לכך שאנו חוגגים את ראש השנה דווקא ביום שבו הירח כמעט אינו נראה. אחד מההסברים ממשיל את בני ישראל לירח המכוסה.
בשבתות ובמועדים האחרים בני ישראל משולים לירח ומאירים את סביבותיהם, ואילו בראש השנה שהוא יום הדין הם מתכסים ולא מפיצים את אורם. ואלוהים אשר רוצה לסלוח לעמו, מכסה על חטאי בני ישראל ובדרך זו מוחל להם.

השופר
התורה מגדירה את ראש השנה כ"יום תרועה יהיה לכם" ו"שבתון זיכרון תרועה".
מצווה מן התורה לתקוע בשופר בראש השנה.
חז"ל פירשו את המקראות הללו כעוסקים בחול ובשבת. כלומר: כאשר ראש השנה חל באחד מימות החול, הרי הוא"יום תרועה" - שכן תוקעים במהלכו בשופר; ואילו כאשר ראש השנה חל בשבת, שאז אין תוקעים בשופר, הרי הופך
"יום תרועה" ל"זכרון תרועה". בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה.
השופר עשוי מקרן של איל אחד הטעמים שניתנו לכך: להזכיר את האיל אשר נאחז בסבך בשעת עקידת יצחק כמו כן השופר כפוף ומתעקל - כדי לרמוז על הצורך בכפיפת ברך, בהנמכת קומה ובכניעת הגו, הנדרשים מאתנו ביום הדין.
זמן מצוות התקיעה - זמן קיום מצות תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה.
נשים פטורות ממצות תקיעת שופר, כי היא מצות עשה שהזמן גרמה, כלומר: מצות עשה התלויה בזמן. למרות זאת, נשים רבות מקיימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.

הברכות על תקיעת השופר -
שתי ברכות מברך התוקע לפני תקיעת שופר. הברכה הראשונה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר"; והשנייה: ברכת "שהחיינו". בני העדה האשכנזית נוהגים לברך "שהחיינו" בשני ימי ראש השנה. בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" רק ביום הראשון. בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למלים היוצאות מפי התוקע ולאחר סיום הברכה לענות "אמן".

מן המקורות :
קטעים מהתנ"ך בהם מופיעים איזכורים:

ויקרא כג,כג
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל, לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש, יהיה לכם שבתון - זכרון תרועה, מקרא קדש. כל מלאכת עבדה, לא תעשו; והקרבתם אשה, ליהוה.

במדבר כט,א
ובחדש השביעי באחד לחדש, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה, לא תעשו: יום תרועה, יהיה לכם. ועשיתם עלה לריח ניחח, לה' פר בן בקר אחד, איל אחד; כבשים בני שנה שבעה, תמימם ומנחתם, סלת בלולה בשמן, שלשה עשרנים לפר, שני עשרנים לאיל ועשרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים ושעיר עזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם מלבד עלת החדש ומנחתה, ועלת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם: לריח ניחח, אשה ליהוה.

בראשית כב,
ויהי, אחר הדברים האלה, והאלוהים, ניסה את אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך, אל ארץ המורייה; והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים אשר אומר אליך. וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו, וייקח את שני נעריו איתו, ואת יצחק בנו; ויבקע עצי עולה, ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוהים ביום השלישי, ויישא אברהם את עיניו וירא את המקום - מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער, נלכה עד כה; ונשתחווה, ונשובה אליכם. וייקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו, וייקח בידו, את האש ואת המאכלת; וילכו שניהם, יחדיו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה. ויאמר, אברהם, אלוהים יראה לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו. ויבואו, אל המקום אשר אמר לו האלוהים, וייבן שם אברהם את המזבח, ויערוך את העצים; ויעקוד את יצחק בנו, וישם אותו על המזבח ממעל לעצים. וישלח אברהם את ידו, וייקח את המאכלת, לשחוט, את בנו. ויקרא אליו מלאך יהוה, מן השמיים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני. ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך, ממני. ויישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם וייקח את האיל, ויעלהו לעולה תחת בנו. ויקרא אברהם שם המקום ההוא, יהוה יראה, אשר ייאמר היום, בהר יהוה ייראה. ויקרא מלאך יהוה, אל אברהם, שנית, מן השמיים. ויאמר, בי נשבעתי נאום יהוה: כי, יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת, את בנך את יחידך. כי ברך אברכך, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים, וכחול, אשר על שפת הים; ויירש זרעך, את שער אויביו. והתברכו בזרעך, כול גויי הארץ, עקב, אשר שמעת בקולי. וישב אברהם אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע.

מנהגי החג

סליחות
תפילות בלשון פיוטית. תוכן התפילות הוא בקשת סליחה ורחמים על החטאים.
ימי הסליחות - מתקיימים בימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים. לפי המנהג והמסורת קמים באשמורת הלילה לומר תפילות אלו.

ימים נוראים
שלושת הימים של ראש השנה ויום הכיפורים נקראים "הימים הנוראים".
יש מרחיבים מושג זה ומשתמשים בו גם לציין מהותם של שבעת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. מקור השם באופיים של הימים האלו כימים של דין ומשפט.

תשליך
תפילה הנאמרת ביום א' של ראש השנה לפני שקיעת השמש, על שפת נהר או מעיין.
נהוג לומר "ותשליך במצולות ים כל חטאתינו" ולנער את שולי הבגד - סמל להיטהרות מן החטאים ליד מקור מים.

ברכת כתיבה וחתימה טובה
נוהגים לברך זה את זה בברכת "שנה טובה" וב"חתימה טובה".
ישנם מספר נוסחים לברכה זו: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו", "תיכתבו בספר חיים טובים", "ותיכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון".

הדלקת נר של יום טוב
עם הדלקת הנר בערב ראש השנה נוהגות הנשים לברך גם ברכת "שהחיינו" וללבוש בגד חדש או לשים על השולחן פרי חדש.

מנהגים הקשורים לסעודת החג

חלה טבולה בדבש: במקום להטביל את פרוסת "המוציא" במלח, כנהוג, מטבילים אותה בראש השנה בדבש.

תפוח בדבש: לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק, טובלים אותו בדבש, מברכים ברכת "בורא פרי העץ", טועמים ממנו, ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שתחדש (או: שתגזור) עלינו שנה טובה ומתוקה".

ראש כבש או דג: נוהגים גם לאכול נתח של ראש כבש, או ראש איל או ראש דג ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שנהיה לראש ולא לזנב".

רימון: יש שמוסיפים לאכול גם מפרי הרימון, שגרגריו רבים, ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שירבו זכויותינו כרימון". יש שנוהגים לאכול גם תמרים ואומרים: "יהי רצון מלפניך... שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

יום הכיפורים

אודות החג
יום - הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.

המקור בתורה ל"יום הכיפורים" מופיע בתורה בספר ויקרא:
"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם. כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם". (ויקרא פרק כ"ג פסוקים כ"ז-ל"ב)

מצוות עשה מן התורה לשבות מאכילה ושתיה ביום הכיפורים, מתשעה לחודש בערב עד עשירי בערב.
הכל חייבים להתענות; אנשים ונשים, זקנים וחולים, ונערים ונערות שהגיעו למצוות (נער מגיל שלוש-עשרה,
ונערה מגיל שתים-עשרה, על-פי התאריך העברי).
חולה שיש בו סכנה, יברר אצל רב מוסמך כיצד לנהוג.
שטיפת הפה וטעימת מאכל (אפילו ללא בליעה) - אסורים.
רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, בין במים חמים בין בצוננים, ואפילו רחיצת איבר אחד - אסורה.
ילדים קטנים מגיל תשע, מחנכים אותם לצום מספר שעות, לפי כוחם.
רחיצה, סיכה ונעילת נעלי עור - אסורים עבורם כל היום.
קטנים מתחת לגיל תשע, מונעים מהם רק נעילת נעלי עור ורחיצה וסיכה לשם תענוג.
בבוקר נוטלים ידיים עד סוף פרקי האצבעות, וכן לפני תפילה וביציאה מהשירותים.
אם מתלכלכים - מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד.
סיכה בכל סוגי השמנים והתכשירים - אסורה.
אסור לנעול מנעלים שיש בהם עור, אפילו רק בחלקם.
נעלי גומי בד, קש וכדומה- מותרים.
ביום הכיפורים נוהגים בעל ואשתו את כל ההרחקות שנוהגים בימי נידתה.
מכיוון שיש להוסיף מחול על הקודש, לכן אסורים בכל אלה מבעוד יום- מעט קודם בין השמשות, וכן במוצאי יום הכיפורים- מעט לאחר צאת הכוכבים.

תפילת נעילה
התפילה האחרונה שמתפללים ביום הכיפורים ובימי תענית מיוחדים.
כידוע בדרך כלל אנו מתפללים בכל יום שלוש תפילות: שחרית מנחה וערבית.
בימים של שבת או של חג מוסיפים תפילה נוספת, היא תפילת מוסף, שכשמה כן היא, תפילה נוספת על שמו או כמקבילית של קרבן המוסף שהקריבו בבית המקדש בימי שבת ומועד.
בתורת הסוד מובא שהתפילות הן כנגד הדרגות בנשמת האדם: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ומכיוון שיום הכיפורים הוא הזמן היחידי בשנה בו מאירה גם בחינת ה'יחידה', שהיא הדרגה הגבוהה ביותר, לכן הוא היום היחידי בו מתפללים תפילה חמישית.

והנה קבעו חכמינו שבימי תענית מיוחדים, ובראשם יום הכיפורים, יתפללו תפילה נוספת - תפילת נעילה, שכשמה כן היא, היא נאמרת בזמן הנעילה של היום, היינו בזמן שהשמש סמוכה מאוד לשקיעתה, וכאילו שערי השמים ננעלים ונסגרים.

תקיעה שופר של סוף יום כיפור
בסוף תפילת נעילה, נוהגים לתקוע בשופר. לתקיעה זו כמה נימוקים:
יש אומרים שהיא זכר לתקיעת השופר שבמוצאי כיפור בשנת היובל, אז היו האדמות חוזרות לבעליהם והעבדים היו משתחררים..


מן המקורות :
קטעים מהתנ"ך בהם מופיעים איזכורים

(יקרא פרק טז)
(כט) והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי, בעשור לחודש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר, הגר בתוככם

(ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ; מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו

(לא) שבת שבתון היא לכם : ועניתם את נפשתיכם

(לד) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה"

מנהגי יום כיפור
כפרות: בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לעשות 'סדר כפרות'. יש הנוהגים לקחת תרנגולת/תרנגול (תלוי במינו של האדם המבקש כפרה). כיום ניתן לעשות את "סדר הכפרות" באמצעות דגים או כסף. (ומשנים הנוסח בהתאם- במקום "זה התרנגול" אומרים- "זה הדג" או "זה הכסף ילך לצדקה"). מסובבים את ה'כפרה' מעל הראש שלוש פעמים; בזמן שאומרים: "זה חליפתי", "זה תמורתי" ו"זה כפרתי". חוזרים על כל 'סדר הכפרות' שלוש פעמים. אם מסובבים 'כפרה' עבור אחר- אומר זה שמסובבים עבורו את הנוסח, ואם אינו יכול לדבר (כגון תינוק), אומרים עבורו: "זה חליפתך ... " וכן הלאה. נוהגים לתת את ה'כפרות' לעניים, ועדיף לפדות אותם בכסף ולחלק אותו לעניים (כדי שלא יתביישו בזה שנותנים להם את התרנגולים שנלקחו ל'כפרות'). יש הנוהגים לתת עבור עניים הן את ה'כפרות' והן את כסף הפדיון. אל יחשוב אדם, שבשעת 'סדר הכפרות'- נתכפרו חטאיו, אלא עיקר הכוונה בזה- לעורר את האדם בשעת מעשה, כדי שיתעורר בתשובה.

צדקה: מרבים בערב יום הכיפורים בנתינת צדקה, לפי שגדולה זכות הצדקה להגן ולהציל מגזרות רעות.

סעודות ערב יום הכיפורים: מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים. "המצווה לאכול בערב יום כפור היא מאהבת הקב"ה לעם ישראל, שלא ציוה להתענות אלא יום אחד בשנה, ולטובתם- לכפר עוונותיהם, וציום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיוכלו להתענות ושלא יזיק להם העינוי" (ספר החינוך).

פיוס ומחילה: "עבירות שבין אדם למקום- יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה סוכה).מי שצער אדם מישראל חייב לפייסו לפני יום הכיפורים. משום כך נהגו שבימי התשובה מפייס כל אחד את חבריו ומבקש את סליחתם, שמא חטא כנגדם מבלי לדעת, או שידע ושכח. אם יש בידו מן הגזל וההונאה- יחזיר ויפיס את חברו, ויתקן כל דבר הנוגע בענייני ממון. אם יודע שחטא נגד חברו- אל ינוח עד אשר חברו יתפייס וימחל לו. והאיש אשר מבקשים ממנו מחילה- ימחל בלב שלם ולא יהא אכזרי. אמרו חז"ל: "כל המעביר על מידותיו- מעבירין לו על כל פשעיו".

טבילת במקווה: נוהגים לטבול בערב יום הכיפורים כדי להיטהר לקראת היום הקדוש.

תפילת מנחה: מתפללים מנחה מוקדם, בעוד היום גדול, כדי שתהא שהות לאכול את הסעודה המפסקת מבעוד יום. מוסיפים בתפילת שמונה עשרה, לקראת סופה - 'סדר וידוי', (כמופיע בסידורים ובמחזורים).

כבוד החג: מנקים ומסדרים את הבית כלקראת כל חג. פורסים מפה על השולחן ולובשים בגדי חג. יש הנוהגים ללבוש בגדים לבנים, כסימן לזה שמטהרים את עצמם ולסליחת העוונות, וכן להיות בדוגמת מלאכי השרת, ככתוב: "וביום הכיפורים הם נקיים כמלאכי השרת" (מדרש רבה). ועוד- על ידי לבוש דמוי תכריכים יזכור את יום המוות, וייכנע לבבו לשוב בתשובה שלמה. מתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים: " ...להתעטף בציצית",
ואם נתאחר עד בין השמשות- יתעטף, אך לא יברך. חולצים את נעלי העור ונועלים של בד, עץ, גומי , פלסטיק וכיוצא בזה.

הדלקת נרות: לפני הדלקת נרות, מדליקים נרות נשמה על הורים שנפטרו, ויש הנוהגים להדליק גם 'נר חיים' שידלוק משך כל יום הכיפורים. כמו לקראת כל חג, מדליקים נרות ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים".
כשחל יום הכיפורים בשבת, מברכים: " ...של שבת ושל יום הכיפורים".

ברכות: לפני היציאה לבית הכנסת, שאז כבר חלה קדושת היום, ושערי רחמים פתחו, מאחלים איש לרעהו: "גמר חתימה טובה".

תכתבו ותחתמו לשנה טובה ומתוקה!

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר