מאמרים וראיונות

תשעה באב

חגים ומועדים | מערכת האתר | ז' אייר התשע"א | 5629 | 0 | |

תשעה באב

תשעה באב, הוא יום תענית, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס (אשר מונה 9 שנים לאחר מכן לקיסר רומא). כמו כן, גירוש יהודי ספרד החל ביום זה בשנת 1492.

התענית חלה ביום ט' באב, למעט במקרה שט' באב חל בשבת, שאז נדחית התענית לי' באב. חז"ל ציינו שט' באב יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו. (ובאותו יום חל גם י"ז בתמוז באותה שנה).
 

זמני כניסת הצום: (ט' באב):
 
 
עיר כניסהיציאהרבנו תם
תל אביב
19:19
20:21
20:53
ירושלים
18:59
20:18
20:50
טבריה
19:22
20:20
20:51
חיפה
19:11
20:21
20:53
באר שבע
19:10
20:19
20:51
אילת
19:18
20:14
20:47




ביום תשעה באב, משך הדורות, התרחשו ארבעה אירועים חמורים.
1. בית המקדש הראשון והשני נחרבו.
2. נגזר על אבותינו, שלא יכנסו לארץ ישראל ויאלצו לשהות במדבר 40 שנה.
3. העיר ביתר נלכדה.
4. טורנוסרופוס הרשע חרש את שרידי בית המקדש וסביבתו.

ההשלכות על ימינו
לאירועים החמורים שהתרחשו בתשעה באב, השלכה רבה על כל הדורות ועד ימינו אנו. חורבנו של בית המקדש גרם לאבדנו של שפע רוחני, מה שהביא עם הזמן, להתרחקותו של חלק גדול מבני עמנו מהמורשת היהודית. ההלכות שאנו מקיימים ביום זה, מלוות בציפייה להקמתו המחודשת של בית המקדש ולבוא הגאולה השלמה.

הלכות תשעה באב
צום תשעה באב מתחיל עם שקיעת החמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת.
בתשעה באב נהוגים חמישה עינויים:
1 איסור אכילה ושתייה.
2 איסור רחיצה.
3 איסור סיכה.
4 איסור נעילת הסנדל.
5 איסור תשמיש.

איסור אכילה ושתייה
בתשעה באב אסור לאכול או לשתות, אפילו משהו. כחלק מדין זה אין מצחצחים שיניים או שוטפים את הפה. למורגלים בעישון, מותר לעשן בצנעה החל מחצות היום. (זמן חצות היום מופיע בלוחות השנה). אנשים חולים או זקנים יעשו שאלת רב.

סעודה מפסקת - נוהגים לאכול סעודה רגילה קודם מנחה ואחר מנחה את הסעודה המפסקת. בסעודה זו נהוג לאכול תבשיל אחד בלבד. בנוסף לכך מותר לאכול: ירקות, ממרחים וכל דבר שאינו מבושל.

יש הנוהגים לאכול בסעודה זו ביצה טבולה באפר כסמל לאבלות. בדומה, יש הנוהגים לשבת על מקום נמוך. בסעודה המפסקת אין לשבת יחד למעלה משני אנשים, אלא כל אחד ישב לבדו, יאכל ויברך לעצמו. מסיבה זו אין נוהגים לערוך ''זימון'' בסעודה זו.
יש לסיים את הסעודה המפסקת עוד בטרם שקיעת השמש.

איסור רחיצה
אסור להתרחץ בתשעה באב. מסיבה זו בשעת נטילת ידיים שחרית, או לאחר השירותים, יש ליטול רק על אצבעות כף היד.

איסור סיכה
אין לסבן או למרוח את איברי הגוף בסבון, שמן, קרם וכד'.

איסור נעילת הסנדל
אין נועלים סנדלים או נעליים העשויים עור.

איסור תשמיש
בתשעה באב אסורים יחסי האישות או מגע כלשהו בין הבעל לאישה.

התפילות ולימוד התורה בתשעה באב
בערב: מתפללים ערבית רגילה, ''קדיש'' עם ''תתקבל'', יושבים על הארץ ואומרים ''איכה'' וקינות בנחת ודרך בכי. ופסוק אחרון (''השיבנו...'') הקהל אומר בקול רם ואחר כך מסיים השליח ציבור. יש הנוהגים לישון על הרצפה או במטה ללא כרית. אבל אדם חלש לא יחמיר בזה ויישן על המטה.

בבוקר: שחרית רגילה, אבל אין מניחים טלית או תפילין. השליח ציבור אומר ''ענינו'' בתפילת ''שמונה עשרה'' בין ברכת ''גואל ישראל'' ל''רפאנו''. לאחר התפלה אומרים ''חצי קדיש''. אין אומרים ''תחנון'' ולא ''ארך אפים''.
קריאת התורה: קוראים בתורה שלשה אנשים, מפרשת ''כי תוליד בנים''. לאחר קריאת התורה אומרים ''חצי קדיש''.

מפטירים בנביא ירמיה: ''אסף אסיפם'' בניגון איכה. מחזירים את ספר התורה, יושבים על הארץ ואומרים קינות עד קצת לפני חצות. יחיד אומר ''איכה'' וקינות.

אחר קינות אומרים ''אשרי'', ''למנצח'', ''ובא לציון'' (מדלגים על הפסוק ''ואני זאת...''), אומרים קדיש שלם בלי ''תתקבל'' ואין אומרים ''פטום הקטורת''.

לאחר חצות היום, מותר לשבת על כסא רגיל. מותר לעסוק בלמוד עניינים עצובים (איכה, איוב, פרק ''אילו מגלחין'') או דברים ששייכים לחורבן.
מנחה: מניחים טלית ותפילין בברכותיהם. קוראים ''ויכל'' ואומרים ''נחם'' בברכת ''ולירושלים''. (אם שכחו, אומר לפני ''ותחזנה'' ואינו מסיים ''ברוך מנחם''. אם שכח ''נחם'' או ''עננו'', אין צריך לחזור.) שליח צבור אומר ''ברכת כוהנים''.

לאחר מעריב: אומרים ''קידוש לבנה'' אבל יש לאכול תחלה.


הלכות י' באב
היות ושרפת בית המקדש נמשכה גם בי' באב, נוהגים בחלק מדיני האבלות גם ביום זה.
אין רוחצים את הגוף לשם תענוג, אין מסתפרים ואין אוכלים בשר או שותים יין, אך מחצות היום מותרים בהכל.
"...וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה."




הלכות ומנהגים - תשעה באב; לפי שולחן ערוך:

דינים מ: י"ז בתמוז עד ט' באב:

סעיף א

כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תיקון חצות בכל יום לאחר חצות היום. אין נושאין נשים אפילו מי שעדיין לא קיים מצות פרו ורבו, אבל לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותר עד ראש חדש אב. ומראש חדש ואילך אף על גב דמותר גם כן לעשות שידוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכול מיני מרקחת וכדומה. ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר מותר לזמר בבית אינו יהודי בכדי פרנסתו עד ראש חדש. אבל מראש חדש עד אחר התענית אסור ויום שבעה עשר בתמוז עצמו גם כן אסור. וכן עשרה בטבת ויש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב, אם לא בשבת או סעודת מצוה.

סעיף ב
נוהגין שאין מברכין שהחיינו בימים אלו, ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש משום דהיה צריך לברך שהחיינו, ועל פדיון הבן מברכים שהחיינו שלא להחמיץ את המצוה ועל פרי יש להקל לברך שהחיינו בשבת, או אפילו בחול אם לא ימצא פרי זו לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.

סעיף ג
וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שער הזקן ולא כל שער שבגופו, ואסור לגדולים לספר את הקטנים.

סעיף ד
השפה העליונה שבזקן, כל שמעכב את האכילה נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בה תשעה באב, אבל בשבוע שחל בה תשעה באב יש לאסור.

סעיף ה
קציצת הצפרנים אין לאסור רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצורך טבילתה מותרת גם אז, כן המוהל יכול לתקן צפרניו לצורך הפריעה.

סעיף ו
בשלש שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מפטירין ג' דפורענותא שהן דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו, וסימנם דש"ח. אם טעה וקרא בשבת הראשון ההפטרה של פרשה דיומא. מפטירין בשבת הבא דברי ירמיהו וגם שמעו, מפני שהן סמוכות זו לזו. חל ראש חדש אב להיות בשבת מפטירין השמים כסאי. ויש מקומות שמפטירין שמעו.

סעיף ז
משנכנס אב ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה, ואם קצץ עם אינו יהודי לצייר לו את הביתו, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב נכון הדבר ואם לאו מותר. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי, לשתמיט מיניה משום דריע מזליה, אם אפשר ישתמט כל החדש ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.

סעיף ח
מנהג בכל ישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעה ימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן ואפילו בשר עוף אסור, ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו יכול לאכול בשר עוף, ולצורך חולה הכל מותר, ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכול מן ז' באב ולהלן. וכן נוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך, כי באותו היום נכנסו העובדי כוכבים להיכל ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא גם כן מותרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שייכות במצוה יכול להזמין עוד עשרה אנשים לריעות. אבל אם רק אותם שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום אבל לא אחר כך. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה ואסורין בבשר ויין אלא יש לעשותה במאכלי חלב. וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רוב הכוס נותנין לו, ואם לאו יכול המבדיל בעצמו לשתות.

סעיף ט
וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפילו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו עד אחר התענית, ואפילו לתתם לכובס אינו יהודי אסור וישראלית מותרת לכבס בגדי אינם יהודים ומכל מקום בשבוע שחל בה תשעה באב יש לה ליזהר. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפילו המכובסין מקודם, רק לכבוד שבת מותר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים, ולהחליף מטפחות הידים (מגבות) כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים אסור להציע. ואשה שצריכה ללבוש לבנים, לספור שבעה נקיים מותרת לכבס וללבוש, וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות, שמלכלכין אותן תדיר מותר לכבסן.

סעיף י
אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים או מנעלים חדשים או לארוג אנפלאות אפילו על ידי אומן אינו יהודי. ולצורך גדול כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב מותר על ידי אומן אינו יהודי אבל לא על ידי ישראל, וקודם ראש חדש מותר בכל ענין לתתן אפילו לאומן ישראל, ומותר לו לעשותן אפילו אחר כך.

סעיף יא
נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה משום דזה נקרא "שתי" וכיון שבטל אבן שתיה שהיה בבית המקדש החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן.

סעיף יב
אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפילו בצונן, אך לרפואה כגון יולדת או מעוברת שקרובה ללדת שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שצוה אותו הרופא לרחוץ, מותרין לרחוץ אפילו בחמין וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה, ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב ואי אפשר לרחוץ, אזי יכולה לרחוץ בערב תשעה באב, וכן כשלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג.

סעיף יג
ראש חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת מותר גם עתה לרחוץ אפילו בחמין. אבל בערב שבת חזון אסור לרחוץ בחמין אפילו למי שרגיל בכך כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת מותר לו גם עתה, אך לא בבורית (סבון), ולא במי אפר, ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת מותר לו גם עתה לטבול בצונן, אבל מי שמבטלה לפעמים אסור לו.

סעיף יד
אבל שחל יום שלשים שלו בי"ח בתמוז או אחר כך עד ערב ראש חדש אב מותר לו להסתפר. אבל מראש חדש ואילך גם בכהאי גונא אסור בכבוס ובתספורת.

סעיף טו
מילה שהוא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן לובשין בגדי שבת, אבל המכניס את התינוק לחדר המילה אסור, אך האשה המכנסת את התינוק נוהגת ללבוש בגדי שבת כיון שזהו כל מצותה, וגילוח יש להם להתיר קודם שבת חזון אבל אחר כך אסור.

סעיף טז
כבר כתבנו בסעיף ו' כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן, דהיינו הכתונת ופוזמקאות שאינן אלא מפני הזיעה, אבל שאר בגדי שבת תליא במנהג המקומות, אם להחליפן או לא. ובבית הכנסת מחליפין את הפרוכת והמפות והמעילים בשבת חזון אך לא בשבת שחל בו תשעה באב.

סעיף יז
נוהגין בשבת חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן ולא יעלה אז לשלישי.



דיני ערב תשעה באב:

סעיף א

ברית מילה וכן פדיון הבן שחל בערב תשעה באב עושין הסעודה קודם חצות היום.

סעיף ב
לא יטייל בערב תשעה באב. ונוהגין שלא ללמוד אחר צהרים כי אם בדברים שמותרים ללמוד בתשעה באב.

סעיף ג
בענין סעודה המפסקת יש כמה דינים, והמנהג הישר הוא לאכול קודם מנחה סעודת קבע. ואחר כך מתפללין מנחה ואין אומרים תחנון, משום דתשעה באב איקרי מועד דכתיב קרא עלי מועד וסמוך לערב יושבין על הארץ ואין צריכין לחלוץ המנעלים, ולא ישבו שלשה יחד שלא יתחייבו בזימון. ואוכלין רק פת עם ביצה מבושלת קשה וקרה וטובלין קצת פת באפר ואוכלין וצריך ליזהר להפסיק מבעוד יום.

סעיף ד
מי שמתענה כל ימות השנה שני וחמישי ואירא בו ערב תשעה באב ישאל על נדרו, מי שיש לו יארצייט בערב תשעה באב, יתנה בפעם הראשון שלא להתענות רק עד אחר חצות היום. ויתפלל מנחה גדולה דהיינו חצי שעה לאחר צהרים ויאכל סעודה, ואחר כך סמוך לערב יאכל סעודה המפסקת.

סעיף ה
בין השמשות אסור בכל מה שאסור בתשעה באב ולכן צריכין לחלוץ את המנעלים קודם בין השמשות.


הלכות תשעה באב:

סעיף א

ערבית נכנסין לבית הכנסת וחולצין המנעלים (כמו שכתבנו בסוף סימן הקודם) ונוהגין להסיר את הפרוכת מארון הקודש. משום דכתיב בצע אמרתו. ואין מדליקין רק נר אחד לפני השליח צבור ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים, ואין אומרים נחם עד למחרת במנחה. ואחר תפלת שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, ויושבים לארץ ומדליקין קצת נרות רק בכדי שיוכלו לומר איכה וקינות, ואומרים איכה וקינות גם כן בנחת ודרך בכי, ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק. ומעט יותר בין כל איכה ואיכה. ובכל איכה מגביה השליח צבור קולו קצת יותר, ופסוק האחרון שבכל איכה אומרים בקול רם, וכשמגיע לפסוק השיבנו וגו' אומרים אותו הקהל בקול רם. ואחר כך מסיים השליח ציבור, וחוזר הקהל ואומרים השיבנו וגו' בקול רם וכן השליח צבור. ואחר כך אומרים ואתה קדוש וקדיש שלם בלא תתקבל, לפי שאמר באיכה שתם תפלתי. וכן למחר בשחרית מדלגין תתקבל עד למנחה. גם מי שהוא ביחידות שאין לו מנין אומר איכה וקינות.

סעיף ב
יש לאדם להצטער בענין משכבו, שאם רגיל לשכב על שני כרים ישכב עתה על אחת. ויש נוהגין לשכב בליל תשעה באב על הארץ. ומשים אבן תחת ראשו זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום וגו' שראה את החורבן ואמר מה נורא וגו' והכל לפי מה שהוא אדם.

סעיף ג
בשחרית אין מניחין תפילין משום דתפילין נקראים פאר. וגם אין לובשין טלית גדול משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמינן בזע פורפירא דיליה, אלא לובשין טלית קטן בלא ברכה, ומשכימין קצת לבית הכנסת. ואין מדליקין נר תפלה כלל, ומתפללין גם כן בנחת ודרך בכי, ואומרים מזמור לתודה, השליח צבור בחזרת התפלה אומר עננו בין גואל לרופא. כמו בכל תענית צבור ואינו אומר ברכת כהנים ולאחר התפלה אומר חצי קדיש ואין אומרים לא תחנון ולא אל ארך אפים משום דאקרי מועד, ומוציאין ספר תורה וקורין כי תוליד בנים וגו' תלתא גברי. ונכון שהעולה יאמר בלחש קודם הברכה ברוך דיין אמת. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש ומפטירין אסוף אסיפם בניגון איכה מחזירין את הספר תורה. ויושבים על הארץ ואומרים קינות ויש להאריך בהם עד סמוך לצהרים, אחר כך אומרים אשרי ואין אומרים למנצח אלא ובא לציון וגו' ומדלגין את הפסוק ואני זאת וגו' לפי שהיה נראה כמקיים ברית על הקינות, ועוד דלא שייך לומר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך וגו' כיון שהכל בטלים ואסורים בדברי תורה. אבל בבית האבל בכל השנה חוץ מתשעה באב אומרים אותו, שאף על פי שהאבל בטל מדברי תורה, המנחמים אינן בטלין, ואומרים ואתה קדוש וגו' ואומרים קדיש שלם בדילוג תתקבל, עלינו קדיש יתום. ואין אומרים לא שיר היחוד ולא שיר של יום ולא פטום הקטורת. ונכון שכל אחד יקרא אחר כך מגילה איכה.

סעיף ד
אם יש אבל בעיר הולך לבית הכנסת בלילה וגם ביום עד שיגמרו הקינות, ומותר לו לעלות ולקרות ההפטרה שהרי כולם אבלים הם.

סעיף ה
דברי תורה משמחין את הלב שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבין את לבו כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו ופסוקי נחמה שבו ידלג, וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג, וכן מותר ללמוד בספר איוב ומדרש איכה וגמרא פרק אלו מגלחין, דמיירי בדיני אבל ומנודה, ובהגדה דפרק הניזקין וירושלמי סוף מסכת תענית דמיירי מחורבן ואף באלו שהוא מותר ללמוד אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב, וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו מותר ללמוד גם עם תינוקות. מותר לקרות כל סדר היום אפילו איזהו מקומן, וסדר מעמדות אין לומר אפילו מי שרגיל לאמרו בכל יום.

סעיף ו
אפילו עוברות ומניקות אף על פי שמצטערות הרבה, צריכות להשלים התענית אם לא במקום שיש לחוש חס ושלום לסכנה. אבל חולה אף על פי שאין בו סכנה יש להקל שלא ישלים התענית רק יתענה איזה שעות ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. ויולדת לאחר שבעה ימים עד שלשים יום נמי דינה כחולה שאין בו סכנה אף על פי שאינה חולה. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא יזיק לה יש לה להשלים. ואלו שצריכין לאכול בתשעה באב לא יתענגו במאכלים אלא בכדי צורך בריאות הגוף.

סעיף ז
רחיצה אסורה בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור, ואינו אסור רק רחיצה של תענוג, אבל שלא לתענוג מותר, ולכן רוחץ ידיו בשחרית, ויזהר שלא ירחוץ רק אצבעותיו שזהו עיקר הרחיצה בשחרית, מפני שרוח רעה שורה על האצבעות. ולאחר שנגבם קצת ועידין לחות קצת מעבירן על עיניו, ואם עיניו מלוכלכות ודרכו לרחצם במים, רוחתם גם עתה כדרכו ואינו חושש וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה מותר לרחוץ במקום המלוכלך, וכן כשעושה צרכיו מותר לרחוץ ידיו קצת כדרכו תמיד וכן לתפלת מנחה ירחוץ אצבעותיו.

סעיף ח
נשים המבשלות וצריכות להדיח המאכלים מותרות דהא אין מתכוונות לרחיצה, ההולך לצרכי מצוה ואין לפניו דרך אחר רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזירתו ואינו חושש, אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו מותר ובחזירתו אסור, הבא מן הדרך ורגליו כהות מותר לרחצם במים.

סעיף ט
אף על פי שאינו אסור כי אם רחיצה של תענוג מכל מקום אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב לא תטבול כיון דאסורין בתשמיש.

סעיף י
סיכה גם כן אינה אסורה אלא של תענוג, אבל מי שיש לו חטטין או לצורך שאר רפואה מותר לסוך.

סעיף יא
נעילת הסנדל אינו אסור אלא של עור, אבל של בגד וכדומה אם אינו מחופה בשולים בעור מותר. ההולכים בין האינם יהודים נוהגים ללבוש מנעלים שלא יהיו ללעג. ויש ליתן עפר בתוך המנעלים ומכל מקום בעל נפש יחמיר על עצמו. והיושבים בחניות ודאי אסורים המהלך בדרך רחוקה ברגליו כיון שהוא טורח גדול לא אסרו חכמינו זכרונם לברכה ומותר בנעילת הסנדל, אך כשמגיע לעיר חולץ, ואם יושב בעגלה אסור בנעילת הסנדל.

סעיף יב
תשמיש המטה אסור ויש להחמיר אפילו בנגיעה באשתו.

סעיף יג
אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב ואפילו לומר: צפרא טבא וכיוצא בו אסור. ואם עם הארץ או אינו יהודי שואלין בשלומו משיב בשפה רפה שלא יקפידו עליו, וכן אסור לשלוח דורון לחברו שזהו בכלל שאילת שלום.

סעיף יד
לא יטייל בשוק שלא יבא לידי שחוק ושמחה. עישוק טאבאק יש אוסרין ויש מתירין לאחר צהרים בצנעא תוך ביתו.

סעיף טו
בענין מלאכה אנו נוהגין שכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת, אפילו אינו מעשה אומן אלא מעשה הדיוט אסורין בלילה וביום עד צהרים, אבל דבר שאין בו שיהוי כגון הדלקת נרות וקשירה וכיוצא בו מותר, ולאחר צהרים עושין כל המלאכות, וכן משא ומתן נוהגין לאסור קודם צהרים, ולאחר צהרים מתירין, אבל מי שהוא ירא שמים, יש לו להחמיר כל היום בין במלאכה בין במשא ומתן, שלא יסיח דעתו מן האבילות, ועל ידי אינו יהודי מותר לעשות כל מלאכה. דבר האבד מותר לעשות גם בעצמו. לחלוב הפרות טוב לעשות על ידי אינו יהודי ואם אי אפשר מותר בעצמו.

סעיף טז
נוהגין שאין יושבין על ספסל לא בלילה ולא ביום עד לאחר צהרים, כי אם על הארץ ואחר צהרים מותרין, אבל שאר דברים האסורים אסורים עד צאת הכוכבים.

סעיף יז
נוהגין שלא להכין צרכי סעודה עד אחר צהרים אבל לצורך מצוה מותר.

סעיף יח
אם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגמרו את הקינות, ואבי הבן ואמו והסנדק והמוהל מותרין ללבוש בגדי שבת לכבוד המילה ואחר כך פושטין אותן, ומדליקין נרות לכבוד המילה. והכוס נותנין לתינוק לשתות.

סעיף יט
במנחה מניחין טלית ותפילין בברכות ואומרים שיר של יום ושאר הדברים שחסרו בשחרית, ואומרים אשרי, חצי קדיש וקורין בתורה ומפטירין כמו בשאר תענית צבור, ומכניסין את הספר תורה ואומר השליח צבור חצי קדיש ומתפללין שמונה עשרה ואומר נחם בברכת ולירושלים, ואם שכחו שם אומרו אחר עננו ולא יסיים ברוך מנחם וכו' אלא כי אתה שומע וכו', ואם גם שם לא נזכר עד לאחר שאמר ברוך אתה ה' גומר הברכה שומע תפלה ומתפללין כסדר ואין צריך לחזור. השליח צבור בחזרת התפלה אומר ברכת כהנים ואחר התפלה קדיש שלם תתקבל, וחולצין התפילין ומתפללין מעריב, ואם הלבנה זורחת מקדשין אותה, ועיין לעיל סימן צ"ז סעיף י"א שצריכין לטעום תחלה.

סעיף כ
תניא בז' באב נכנסו הגוים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי, שמיני, ותשיעי לעת ערב הציתו בו את האש. והיה דולק והולך עד יום העשירי עד שקיעת החמה. והא דלא קבעו את התענית ליום העשירי, אף שרובו של היכל נשרף בו, מפני שהתחלת הפרעניות חמיר טפי. ואיתא בירושלמי ר' אבין התענה תשיעי ועשירי, ר' לוי התענה תשיעי וליל עשירי, מפני שלא היה בו כח להתענות כל היום העשירי התענה רק הלילה. ואנו תש כחנו ואין מתענין רק תשיעי לבד. אך מחמירין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ולא ביום העשירי עד חצות היום כי אם בסעודת מצוה. וכן אין לברך שהחיינו גם אין לרחוץ ולא להסתפר ולכבס עד חצות יום העשירי ומי שמחמיר על עצמו בכל הדברים הנזכרים כל יום העשירי הרי זה משובח. אם יום העשירי חל בערב שבת מותר לרחוץ ולהסתפר ולכבס מיד בשחרית מפני כבוד השבת.

סעיף כא
יולדת אף שמתענה לאחר שבעה ללידתה מותרת ליל עשירי בבשר ויין.

סעיף כב
נכון שלא לשמש מטתו ליל עשירי, אם לא כשהוא ליל טבילה או שהוא יוצר לדרך או בא מן הדרך.


דיני תשעה באב שחל בשבת או באחד בשבת

סעיף א

תשעה באב שחל באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחד בשבת, אוכלין בשר ושותין יין. ואפילו בסעודה שלישית שלאחר מנחה מותר בכל. אך לא ישב אז בסעודת חברים, אם חל ברית מילה יעשו הסעודה קודם מנחה. אבל מותר לאכול עם בני ביתו ויכול לברך במזומן וצריך להפסיק מבעוד יום כי בבין השמשות אסור באכילה ושתיה ורחיצה, אך המנעלים לא יחלוץ עד לאחר ברכו, והשליח צבור קודם שמתחיל והוא רחום כדי שלא לבלבל דעתו ויאמר מתחלה ברכת המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות.

סעיף ב
ליל שבת שחל בו תשעה באב אסור בתשמיש המטה אם לא כשחל אז ליל טבילתה.

סעיף ג
אומרים אב הרחמים ומזכירין נשמות בשחרית, אבל במנחה אין אומרים צדקתך צדק.

סעיף ד
תשעה באב שחל בשבת יש להחמיר שלא ללמוד כי אם דברים המותרים ללמוד בתשעה באב ולכן אין אומרים פרקי אבות, אבל לקרות הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום מותר, ומכל שכן קודם חצות היום, ואם חל בערב תשעה באב אסור לאחר חצות היום בלימוד כמו בשאר תשעה באב.

סעיף ה
קודם ערבית אין אומרים למנצח בנגינות, ואין אומרים ויהי נועם קודם ואתה קדוש משום דנתיסד על הקמת המשכן ועתה נחרב. וגם אין אומרים ויתן לך ואין מברכין את הבנים.

סעיף ו
משתחשך כשהוא רואה את הנר מברך בורא מאורי האש, ובשמונה עשרה אומרים אתה חוננתנו אבל אין מבדילין על הכוס עד מוצאי תשעה באב ואז הוא מבדיל על הכוס אבל אינו מברך לא על הבשמים ולא על הנר אפילו לא בירך עליו במוצאי שבת ויזהיר לבני ביתו, שלא יעשו מלאכה עד שיאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות. ואם שכח לומר אתה חוננתנו אין צריך לחזור אלא גומר תפלתו שהרי יבדיל במוצאי תשעה באב על הכוס. ולא יטעום קודם ואם צריך לעשות מלאכה יאמר תחלה המבדיל בין קודש וכו' בלא שם ומלכות.

סעיף ז
תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בלילה שלאחר התענית אסורין בבשר וביין כמו בשאר תשעה באב מפני אבילות היום אבל למחר מותרין מיד בכל.

סעיף ח
אם יש מילה בתשעה באב שנדחה מותר לבעלי הברית דהיינו אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק להתפלל מנחה גדולה דהיינו חצי שעה אחר צהרים ואז מותר להבדיל על הכוס ולאכול ולרחוץ, אבל סעודה לא יעשו עד הלילה וכן בפדיון הבן בזמנו האב והכהן לא ישלימו.


לעשות זכר לחורבן:

סעיף א

משחרב בית המקדש תקנו חכמינו זכרונם לברכה שבכל שמחה יהא בה זכר לחורבן כמו שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וגזרו שלא יבנה לו ישראל בנין מסוייד ומצוייר כבנין המלכים. ולא יסיד את כל ביתו בסיד אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומניח בו אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד כדי לזכור החורבן, ומה שלא נהגו כן עתה לא ידענו טעם ברור.

סעיף ב
וכן תקנו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים אפילו סעודת מצוה לא יתן כל התבשילין הראויין לסעודה, וכן האשה לא תתקשט בכל תכשיטיה בפעם אחת, והחתן קודם חופתו נותנים אפר על ראשו במקום הנחת תפילין, והמכסה שמכסין בה את הכלה לא יהיו בה חוטי כסף או זהב, גם נוהגין שבשעת כתיבת התנאים אחר קריאתן שוברין קדרה לעשות זכר לחרבן אבל יש ליקח קדרה שבורה, ותחת החופה שובר החתן כלי זכוכית וזה יכול להיות כוס שלמה.

סעיף ג
וכן גזרו שלא לשמוע שום כלי שיר ואפילו שיר בפה ואין לשורר בסעודות אלא הזמירות שנתקנו כמו בשבת אבל פיוטים אחרים אסור לשורר.

סעיף ד
השמר לך מלראות קניגנאות של עובדי כוכבים וכן מחולתם או שום דבר על שמחתם ואם תשמע קולם שמחים, תאנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקדוש ברוך הוא עליה ואפילו לקניגנאות של ישראל אסור ללכת משום דהוי מושב לצים. וכל מיני שמחה אסור אלא לשמח חתן וכלה מותר בין בשיר בין בפה בין בכלים וגם שם אין לשמוח ביותר ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה אפילו בשמחה של מצוה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו.


הלכות תענית ציבור:

סעיף א

מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו, ותכלית התענית היא כדי לעורר את הלבבות, לפקח על דרכי התשובה, ותהי זאת לזכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב מהן. כי אין העיקר בתענית, כמו שנאמר באנשי נינוה וירא אלהים את מעשיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה, לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול, ומבלים את היום בדברים בטלים תפסו את הטפל והניחו את העיקר.

סעיף ב
ואלו הן הימים: שלשה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם, שלאחר שחרב בית המקדש השאירו נבוכדנאצר בארץ ישראל, וישימהו לראש על ישראל, ועל ידי שנהרג גלו כלן, ונהרגו מהם לאלפים ונכבה גחלת ישראל הנשארת.

סעיף ג
עשרה בטבת, סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן.

סעיף ד
שבעה עשר בתמוז בו אירעו חמש צרות. נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמו שנאמר בתורה וזה היה בשבעה עשר בתמוז, ונתבטל קרבן התמיד, והובקעה העיר בחורבן בית שני. אף על גב דבחורבן הראשון הובקעה בתשעה לחדש דכתיב בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו' ותבקע העיר וגו' אבל בחורבן השני בשבעה עשר בו הובקעה העיר, וחורבן בית שני חמירא לן (ועוד איתא בירושלמי דגם בראשון היה בשבעה עשר אלא שמפני הצרות טעו בחשבון) ושרף הפוסטומוס הרשע את התורה. והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל וזה גרם חורבנו וגליותנו.

סעיף ה
ותשעה באב. בו ביום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, כי אז חזרו המרגלים ובכו ישראל בכיה של חנם ונקבע לבכיה לדורות. ובו ביום היה החורבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני. ונלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל, ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל ואת סביביו, ונתקיים הפסוק ציון שדה תחרש ועוד יש תענית צבור, תענית אסתר לקמן סימן קמ"א סעיף ב'.

סעיף ו
אם חלו תעניתים אלו בשבת דוחין אותן לאחר השבת. אבל אם חל עשרה בטבת בערב שבת מתענין ומשלימין.

סעיף ז
חתן שחל אחד מארבע תעניתים אלו בתוך שבעת ימי המשתה שלו, אף על גב שאלו הימים המה לו כמו רגל, מכל מקום חייב להתענות, כיון דהרגל שלו הוי רגל ביחיד, אתי אבילות ותענית הרבים ודחי לה, ועוד הא כתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

סעיף ח
חילוק יש בין שלשה תעניתים הראשונים לתשעה באב. בשלשה תעניתים הראשונים אוכלים בלילה שלפניהם עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא יישן שינת קבע, אבל אם יישן שינת קבע אסור אחר כך לאכול או לשתות, אלא אם התנה קודם שישן. ואם הוא רגיל לשתות לאחר השינה, אינו צריך להתנות על השתיה. ובתשעה באב צריכין להפסיק מבעוד יום שלפניו. שלשה תעניתים הראשונים, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ובתשעה באב אסורים בכולן. ומי שהוא בעל נפש ואדם בריא, יחמיר בכולן כמו בתשעה באב, ורק בנעילת הסנדל לא יחמיר משום חוכא וטלולא ובתשמיש המטה אם הוא ליל טבילה יקיים עונתו בשלשה תעניות הראשונות.

סעיף ט
עוד יש קולא בשלשה תעניתים הראשונים, דעוברות ומניקות המצטערות פטורות מלהתענות, וכן חולה אף על פי שאין בו סכנה לא יתענה. ומכל מקום אף מי שמותר לו לאכול לא יענג את עצמו, אלא יאכל מה שהוא צריך לבריאות גופו, וכן הקטנים אף על פי שאין חייבים להתענות מכל מקום אם יש בהן דעת להתאבל, ראוי לחנכם שלא להאכילם רק לחם ומים להתאבל עם הצבור.

סעיף י
לרחוץ פיו במים בשחרית אסור בכל תענית צבור, והרוק אם אפשר לפלוט יפלוט, ואם אי אפשר בולעו אפילו ביום הכפורים שאינו מכוין להנאתו. לטעום המאכל אפילו יפלוט אסור בתענית צבור. אבל בתענית שהוא מקבל על עצמו מותר לטעום ולהפליט. וכן רחיצת הפה מותר בתענית יחיד.

סעיף יא
מצוה על כל עדת ישראל, שעל כל צרה שלא תבא יתענו ויתפללו על צרתם לפני ה' יתברך שמו ואם אין העת מוכשרת כגון הנרדפים שאינם רשאים להתענות שלא לשבר כחם, יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו. ונחשב להם כאלו התענו עתה, כדמצינו בדניאל, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך, נשמעו דבריך.



* ההלכות לוקטו מתוך : שולחן ערוך.
חגים ומועדים.

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ציון סייג נ"יספר הרב דבש מסלעדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרהיה שותף להפצת האתרלוח שנה עברי / לועזי
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 077-2218-148אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר