מאמרים וראיונות

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם—
וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"
"עקב", נגזר של ע.ק.ב. שמשמעותו הראשונית היא "עָקֵב".צעידה בכיוון הנכון, כלומר שמיעה וציות,עקב בצד אגודל,הליכה ליעד המובטח על ידי אלוהים
ופירוש רש"י : "והיה עקב תשמעון, אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו תשמעון
ושמר ה', ישמור הבטחתו".

חז"ל אמרו (אבות פרק שני) "והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות".
"רבי חנניא בן עקשיא אומר,רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "לזכות את ישראל", שהוא מלשון "זכות והזדככות".

'עקב' - פירושה בפשטות – 'בגלל', 'בעבור',כמו שנאמר (בראשית כ"ו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי..." (הרמב"ן).

מדוע כתוב "עקב תשמעון" ולא "אם תשמעון" הדברים מורים על גמול.,על עשיית מצוות ושכרן. "עקב"=שכר.
אפילו מצוות שנראות כלא חשובות,ברמה של העקב,ה' מבטיח לשמור על ברית וחסד.

בפסוק הראשון בפרשה רמוז שם הטוב - שם אהוה – בראשי התיבות "את הברית ואת החסד". תיבות שעניינן הוא חסד ה'.
בסוד הפסוק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".
ה' מבטיח אהבה, ברכה וריבוי - שכולם עניני חסד מובהקים.
איך
בדרך עוקפת, ב'דרך העקב'.

הרמב"ן מביא ואונקלוס תרגם: "עקב – חלף" – כמו חלף עבותדכם (במדבר י"ח, לא)
לשון סיבוב, הנגזר מ "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר" (ישעיה מ', ג) דרך עיקול ההולך סביב סביב – ופה פירש - כי לשון עקיבה – כלשון חכמים 'עקיפה',גלגול וסיבוב".
והוא מוסיף :"ויקראנו כן (לעקב הרגל) – בעבור היותו מעוגל".והכוונה שהשכר שנקבל לא יהיה מידי,כלומר השכר יתעכב וזה המסר במילה 'עקב' ,כל עכבה לטובה
שיגיע האדם למדרגה נעלה,של עשיית המצוות לשמה.ולא "על מנת לקבל פרס" (אבות א', ג').
חובה לדחות את קבלת השכר והעונש ולתתם "בדרך עקב".כי אם השכר הוא מידי, איפה הבחירה החופשית ו'עקב' לשון עקביות ,יציבות.השמיעה למצוות ה' והשמירה עליהן דורשות, להניח את העקבים – על האדמה.

אומר מדרש תנחומא בפתח פרשת עקב: "זה שאמר הכתוב: "…נעו מעלותיה לא תדע" .אמר ר' אחא בשם ר' אבא בר כהנא: טלטל הקב"ה שכר עושה מצווה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושים מִשָלֵם",היינו עושים מצוות בלב שלם – לשם שמים.

בסוף פרשת ואתחנן נאמר:" וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹתָם"
ופירשו חכמים: " 'היום- לעשותם' – ולא למחר – לעשותם.
היום – לעשותם, ומחר – לקבל שכרם" (עירובין כ"ב ע"א).

"וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ, אֶת-ה'
אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה".
התורה מזהירה מתחושת עליונות וגאווה שאוטמת את הלב ואת המח
ועל כך נאמר בס' משלי(יח,יב):"לִפְנֵי-שֶׁבֶר, יִגְבַּהּ לֶב-אִישׁ; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה"

"וְלֹא-תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל-בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ;שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי-חֵרֶם הוּא"
רבי יצחק מברדיטשוב היה אומר: המכניס גאווה אל תוך ליבו עובר ב"לא תעשה" של "ולא תביא תועבה אל ביתך", שהרי אין לך תועבה מתועבת הגאווה,
ככתוב במשלי ט"ז, ה:"תּוֹעֲבַת ה', כָּל-גְּבַהּ-לֵב".והלא דברים קל וחומר:ומה המכניס גאווה לתוך ביתו כך,המכניס גאווה לתוך ליבו על אחת כמה וכמה .
"עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'; עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים."
ועל כך פירש רש"י
"ענוה עיקר והיראה טפילה ועקב לה מדרס לרגליה"

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"."והיה"-אותיות הויה.
אמרו חז"ל: "אין והיה אלא לשון שמחה".מכאן "והיה"-שמחה
שמחה גדולה תהיה ברקיע אם "עקב"-ב"עקבתא דמשיחא",
יעמוד האדם בפני ניסיונות לא קלים ובכל זאת "תשמעון"-תשמעו בקול ה' ותשמרו תורתו.שהרי השמחה היא כלל התורה.
שמחה-חמשה חומשי תורה.
שהשכינה אינה שורה במקום עצב,אלא במקום שמחה.