מאמרים וראיונות

קן האושר

חסידות ברסלב | הרב אברהם ציון | ג' שבט התשע"ז | 2925 | 0 | |

קן האושר

כל זוג שמתכוון להתחתן הוא מלא תקוות, שהנה הוא הולך לבנות את הקן, שייתן לו את האושר בחייו. כל אחד מבני הזוג חייב להבין ולשנן היטב את הכלל הבא – לא רק את או אתה רוצה לבנות את הבית במתכונת הזו, אלא גם בן זוגך רוצה להגיע לאותה שלמות, לאותה מטרה נעלה ונפלאה, וכל אחד מכם התחיל את חיי הנישואין בכוונה הטובה הזו.

קן האושר:

כל בר דעת מבין, שהתענוג הכי גדול שיכול להיות לאדם, זה כשיש לו בית חם, בית מלא שמחה, בית מלא אהבה, שאחרי יום שלם של ייסורים, יחזור הביתה אל מקום שטוב לו להיות בו, אל מקום ששם נמצא האדם, שהכי "כיף" לו להיות במחיצתו, אדם שאהוב עליו, אוהב אותו, נאמן לו, אדם הרוצה רק את טובתו והדואג לו, אדם שהוא היחידי בעולם שהוא חלק ממנו.
כל זוג שמתכוון להתחתן הוא מלא תקוות, שהנה הוא הולך לבנות את הקן, שייתן לו את האושר בחייו. כל אחד מבני הזוג חייב להבין ולשנן היטב את הכלל הבא – לא רק את או אתה רוצה לבנות את הבית במתכונת הזו, אלא גם בן זוגך רוצה להגיע לאותה שלמות, לאותה מטרה נעלה ונפלאה, וכל אחד מכם התחיל את חיי הנישואין בכוונה הטובה הזו.
למרות שלכאורה דבר זה פשוט וברור, אנו מזכירים זאת שוב ושוב, כי מסתבר, שכלל זה הוא לא כל כך ברור, ברגע שהגלים והמשברים של החיים מתחילים לפקוד אותם, ולמנוע אותם מלהגיע לאושר הזה. כאשר מתחילות לצוץ הבעיות, כל אחד מבני הזוג נכנס ללחץ, ושוכח, שיש להם מטרה משותפת. כל אחד חושב, שהשני הוא ה"מונע" הראשי מלהגיע אל האושר הזה. אבל ברגע שנזכיר לעצמנו, שלשנינו יש מטרה משותפת, ואנו בעצם רוצים באותו דבר, ושכל אחד מאתנו הוא אחד מהעמודים שעליו נבנה הקן הזה, ובלתי אפשר בלעדיו - לא תהיה לנו סיבה "להיכנס" אחד בשני. אפילו כשיש ויכוחים, ואחד מבני הזוג מתעקש על משהו מסוים, רותח ומשתולל וכו', נבין, שאין כוונתו להרוס את קן האושר שקיבלנו על עצמנו לבנות. נלמד עליו זכות, כי לפעמים האדם נלחץ מדמיון מסוים, שנכנס לו לראש, ולפעמים המצב רוח שלו עכור, ללא שידע אפילו מה הסיבה, וכל ההתעקשות שלו כרגע היא איננה בדווקא, אלא היא אך ורק דרך התבטאות עקיפה למצב רוחו או להרגשתו הרעה, דרך לפרוק מעליו את הלחץ שבו הוא נמצא. במצב הזה עלינו להבין אותו במיוחד, ולא להתייחס אליו כאל אויב שיוצאים נגדו במלחמה מילולית, או חס ושלום גרוע מכך.
שוב כדאי להזכיר את הכלל, שהוזכר לפני כן – גם הוא רוצה בבית מאושר, ורק הרגשתו הרעה הזמנית גורמת לו להתנהג כך. וזכור, גם אתה בעצמך כשאתה תהיה במצבי לחץ או במצב רוח כמו של בן זוגך, מן הסתם גם אתה תדבר ותתנהג בדיוק באותה צורה, ואולי אפילו גרוע יותר. לכן מצווה עלינו התורה חד משמעית – "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". היינו רק כשתגיע לאותו מצב, שבו הוא נמצא, תבין איך שבאמת המצב הזה ממש מכריח אותך להתנהג באותה צורה, ואז תבין את הסיבה שבגינה הוא התנהג כך, ותוכל ממילא לדון אותו אך ורק לכף זכות.
כל המלחמה מתחילה בבית, כאשר שוכחים את האמת הזו. ואז נכנס להפריד בין בני הזוג "הצד השלישי", מה שהתורה מכנה: היצר הרע, כוחות השקר והטומאה, או הכוח המדמיין , שבא מתוך תוכנו, משכיח מאתנו את האמת, ומכניס לנו "רעיונות" שקריים באשר לכוונותיו של בן הזוג. הוא יכול לשכנע אותנו, שבן הזוג שלנו הוא אדם רע, שרוצה את רעתנו, שכוונותיו הן אנוכיות, שהוא לא מעוניין בחיים טובים ושלווים וכן הלאה, ואנו ממש בטוחים שזו האמת. וכל זה מגיע, רק מפני שאנחנו לא מעריכים את בן זוגנו.
אנחנו לא יודעים שגם הוא עולם שלם בפני עצמו, גם לו יש רגשות, גם לו יש פחדים ודאגות, רצונות ורעיונות, גם הוא אישיות מיוחדת שנבראה לתכלית מסוימת.
כמו שאומר רבי נחמן זי"ע, שבכל אחד יש נקודה טובה מיוחדת שאין בחברו, וכאשר את הנקודה הזו הוא נותן לשני, בזה הוא משלים אותו. אל לנו לחשוב, שבן הזוג הוא זה, שהורס את תקוותינו, מפני שאינו מסכים עם דרכינו, או מפני שיש לו רעיונות שמתנגשים עם דעתנו.

 
אמר שלמה המלך איילת אהבים וייעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד, ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נוכריה? (משלי)

רבי יוסי הגלילי רצה להגיע לעיר לוד, בדרכו פגש את ברוריה ­ אשתו של רבי מאיר בעל הנס שהיתה חכמה גדולה בחכמת התורה ­ שאל אותה:
“באיזו דרך הולכים לעיר לוד?”
אמרה לו: “גלילי שוטה”!
לא כך אמרו חז”ל ­ אל תרבה שיחה עם האשה,
היה לך לומר בקיצור:
באיזו ללוד?

איפה הטעות :

כל אחד מאתנו ודאי זוכר, שלפני ההחלטה לקשור את גורלו בבן הזוג, הוא הכיר כמה וכמה סוגים של בני אדם, העמיד אותם על המאזניים ולבסוף החליט: הנה סוף סוף מצאתי, עם זה או זאת אבנה את "קן האושר".
והנה עוברים הימים, העול הכבד של החיים נוחת על שניהם, מתחיל להיות קשה, הדברים אינם זורמים לפי התכנון המקורי שלנו, אנו מתחילים להישבר ולהתאכזב, כי נדמה לנו, שהחלומות היפים שלנו כבר מתנפצים לנגד עינינו. וודאי שאדם הנמצא במצבי לחץ, אינו מגיב, כמו שהוא מגיב, כאשר הוא במצב של יישוב הדעת. או כאשר הוא רגוע ושמח. כשהוא לחוץ מתחיל לצוף מול העיניים כל הרע שנמצא בבן הזוג. כדי לנער מעל עצמנו את הרגשת השותפות לכישלון, אנו תולים את הכישלון רק בו.
אחר כך מתחילים להתחרט, על זה שבחרנו בו כבן זוגנו, לכעוס, להשתולל ולטעון: "טעיתי, לא ידעתי שהוא כזה וכזה, אם הייתי יודע לא הייתי מתחתן" וכו'.
ישנם כאלה, שבכלל מגזימים, והולכים יותר רחוק לכיוון של גירושין ח"ו, הורסים לגמרי את חיי הנישואין בלי להתחשב בכל הנזק שנגרם מסביב. מנסים עם אחר או אחרת, ושוב חוזר הדבר על עצמו, שוב אנו אומרים שטעינו בבחירה.
ודבר זה הוא פלא גדול: כיצד יתכן, שכל אלה שטוענים טעיתי ונכשלתי, כולם בדקו לפני הנישואין את בן הזוג במשך תקופה ארוכה, תהו על קנקנו, הכירו אותו מקרוב, מצא חן בעיניהם כל מה שקשור בו, החליטו שהנה הנה מצאתי, ואחרי כל זה שוב טוענים באכזבה – "נכשלתי".
הייתכן?...
האם כולנו טיפשים עד כדי כך?...
האם באמת נכשלנו בגדול במהלך כל כך קריטי?...
האם באמת כולנו טעינו בבחירה?...
או אולי אין זה כישלון?...
מגלה לנו התורה שבשעת הזיווג הגופני, נעשה הזיווג גם בין הנפש, הרוח והנשמה של בני הזוג. היינו כל המהות שלהם מזדווגת, כי בחיבור הזה משתתפות הנשמות, שהן השכל של שניהם (אין זיווג אלא לדעת), וכן הרוח שבלב שניהם מתייחדת ומזדווגת, וכן נפשות שניהם מתחברות.
ידוע שהמידות של האדם הן בנפש, ובשעת החיבור, ניצוצות מנפש הזכר, שכוללים חלקים ממידותיו הטובות והרעות, מתחברות לנפש הנקבה, והופכות לחלק ממהותה. וכן להיפך, ניצוצות מנפשה מתחברים לנפש הזכר וכו' . כלומר, יכול להיות מצב, שאיש עצבני למשל, בהמשך הזמן על ידי הרבה התחברויות עם אשתו, יכול להפוך את אשתו הרגועה לאישה עצבנית. במקביל קורה גם תהליך הפוך, היא מעבירה לו חלקים מניצוצות נפשה, שיהפכו אותו לרגוע יותר. כל זה תלוי במשקל המידה, שהשפיעה על השני מול המידה ההפוכה הקיימת בשני. כמו בחיבור של מים קרים עם מים חמים, שהמים החמים מתחברים למים הקרים ומחממים אותם, וכן המים הקרים מתחברים למים חמים ומקררים אותם, וכך נולדים מים פושרים.
כך נראה פזרן הנשוי לקמצנית. השלמות היא שיתערבבו שתי המידות האלה בצורה כזו, שתיווצר מהם המידה הטובה של נדיבות. ועכשיו ברורה הסיבה לכך שאחרי כמה שנים משותפות, מתחילים כולם לטעון: טעיתי, לא ידעתי שהוא כזה, לא ידעתי שהיא כזו, היא התהפכה למשהו אחר וכו'. אכן זה כך. מוטל עלינו לזכור, שאנו אלו שהשפיעו בשני את המידות שלנו, ואל לנו לבוא בטענות על אף אחד, כמאמר התורה: "כל הפוסל – במומו פוסל" . היינו, אם אתה מגלה מום אצל השני, המום הזה נמצא בך. זו הסיבה שמביאה אותך להפוך עולמות בכעסך על זולתך, כי מרגיז אותך, שמזכירים לך את הפגמים שלך. בן זוגך עומד מולך כמו מראה, ואתה רואה את עצמך מול המראה, וכועס על עצמך הנשקף אליך במראה.
לכן אם כבר מצאתם אחד את השני, וכבר החלטתם שאתם רוצים אחד בשני, ואתם כבר חיים יחד, וכל שכן כשיש כבר ילדים, למרות שיש צרות ובעיות– אל תנתקו את היחסים, כי הצרות באות לתקן את האדם. רק כך הוא מגיע לתכליתו. ניתוק היחסים לא ינתק אתכם מהצרות. אתם רק תחליפו צרה בצרה אחרת, כי ה' יתברך דואג לתקן את האדם ולהביאו לתכלית שלשמה הוא ברא אותו, כך שבכל מקרה תבוא צרה אחרת כדי לתקן לנו את הצורה – היינו את הנפש. ככל שהנפש יותר גדולה כך הוא זקוק לצרות יותר גדולות כדי לתקן אותה .

אין דרכי לבוא בויכוחים. כי הבדל הדעות יש להם גורמים מוקדמים של רבות בשנים, ואין בכוח של ראיה לשנות, כי כל ראיה יש לה מסילות רבות. לכן מונח קיים אצלי למנוע מלהשיב. (חזון איש קו"א ח"א כ"ח)

מעשה שהיה בימים שגזרו היוונים גזירות שמד על היהודים, להשתחוות לצלם ולעבוד עבודה זרה. פעם תפסו נערה אחת שלא הסכימה להשתחוות לצלם, קשרו אותה לסוס דוהר וגררו אותה ברחובות העיר. אחרי דהירה קצרה צעקה הנערה לרוכב שיעצור את סוסו. הוא עצר ניגש אליה בחיוך כי חשב שהיא מתחרטת ומוכנה להשתחוות לצלם. אך לתדהמתו הוא מבחין בנערה הפצועה מהדקת שוב את סיכות הביטחון שחיברו את שמלתה לבשרה, כדי ששמלתה לא תתנפנף ברוח לעיני כל.

זוג משמיים :

מגלה לנו התורה, ש"ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת – בת פלוני לפלוני" . הכרזה זו באה, מפני שבעל ואישה, לפני שנולדו לתוך הגופות שיצרו הוריהם, היו יצירה אחת שלמה ומושלמת, "אחד השלם" שנחצה לשניים. אלא שזה נכנס בגוף, שיצרו הורים אלו, וזאת נכנסה לגוף שיצרו הורים אלו.
ההכרזה באה לעשות סדר, ולהתאים את כל אחד מהחצאים לחצי השייך לו. אמנם לנו נראה כאילו באופן טבעי והגיוני אני בחרתי בה והיא בחרה בי, אבל באמת ההתאמה יכולה להיות רק על ידי ה' יתברך, כי "קודשא בריך הוא מזוג זיווגין עד שלא יתין לעלמא" (=הקב"ה מזווג זיווגים עוד לפני בואם לעולם).
היינו, שלכל איש הוא מתאים את האישה שלו, החצי שלו, ודווקא את החצי שלו, כי רק היא תהיה מעוניינת לעזור לו, ולסבול עמו בתיקון המידות הרעות שלו. כן להפך, רק הוא יסכים לסבול אותה עם כל הרע שזקוק לתיקון אצלה, כי הלוא היא והוא הם נשמה, רוח ונפש אחת שלימה, שהתפצלה לצורך ה"חיכוך" והתיקון שלהם. 
אחר התיקון הם יחזרו להיות אחד השלם – "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" , אחד השלם. נדע, שברגע שהיא עוזרת לו בתיקונו, היא עוזרת גם לעצמה.
יש שתי דרכים בהן אישה יכולה לעזור בהם לבעלה בתיקונו, כמו שמגלה לנו התורה ואומרת: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו להילחם" .
דרך אחת, אם זכה למתנה מה' – זכה כפשוטו, כי "מה' אישה משכלת" . אישה שתעזור לו לתקן את עצמו בשכל, בחן, בחסד וברחמים.
דרך שנייה, אם לא זכה – "כנגדו להילחם" , היינו היא תעזור לו להיתקן על ידי שהיא תילחם בו, תתנגש במידות הרעות שלו, תגרום לו להוציא אותם מן הכוח אל הפועל, כדי שיבחין בהם ויתקנם.
כל אדם מעורב טוב ורע, אין אדם שלם. אנו יורדים לעולם להשלים את עצמנו כדי להיות ראויים לחיות בעולם השלמות. לכל אחד יש מידות רעות איתן עליו להתמודד ואותן עליו לתקן. וכל אדם קיבל בתוך דמו, בטבע שלו, ללא בחירתו , מידות רעות שעליו לתקן, ואומרת התורה – "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" . היינו, התיקון של העולם הוא קל, כי על כל אחד מוטל לתקן רק אדם אחד, את עצמו, ולא שייך לתקן אחרים, במיוחד לא בכפייה.
רק מי שמקושט במידת החן והענווה, שאז כולם ירצו לשמוע אותו ודבריו יחקקו מקום בלבם, אז קשוט אחרים .
חיבור כל התיקונים הפרטיים של כל אחד ואחר הם תיקון הכלל של הבריאה. התיקון העצמי של היצור השלם הזה – הבעל והאישה– נעשה על ידי ה"חיכוך" ביניהם כמו שנבאר בעזרת ה'.
כדי להתאים מכסה לכלי חייבים לחכך את המכסה בדפנות הכלי, ובשעת החיכוך נופלת מזה ומזה הפסולת המיותרת המונעת את התלבשות המכסה על הכלי, ואז הם מתאימים.
למשל, אדם הנגוע במידת הכעס יצליח לתקן את המידה הזו, רק אם יהיה כל פעם איזה מישהו, שיצליח לעורר את הכעס הזה, ולהוציא אותו מהסמוי אל הגלוי. כלומר, אדם הנגוע בכעס, אם הוא לא יכעס לעולם, המידה הזו תהיה גנוזה אצלו בעמקי הנפש ולעולם הוא לא יצליח להיפטר ממנה.
והתיקון שכאשר הדבר שהרגיז אותו היום במאה אחוז, בפעם הבאה שיתקל בו ירגיז אות רק בשמונים אחוז, ולאחר מכן רק בחמישים אחוז, וכן הלאה עד שהוא יגיע למדרגה שהדבר המסוים הזה כבר לא יכול להרגיז אותו בכלל, ואפילו הקפדה בלב לא תהיה לו על הדבר הזה. כך הוא צריך "להתאמן" על דבר אחד שמרגיז אותו וכן הלאה.
דבר זה שייך לכל עניין ולכל מידה ומידה שמקולקלת אצל האדם. זו הסיבה שה' יתברך מתאים לאדם בדיוק את בן זוגו, זה שיכול באמת "לדרוך לו על היבלות" המתאימות כדי לגלות לו במה הוא נגוע, ומה הוא צריך לתקן. אכן, החיכוך הזה בן בני הזוג מוריד "פסולת" מזה ומזה, ולמעשה הם עוזרים אחד לשני להיתקן.
לכן לאחר שבחרנו אנו כביכול את בן הזוג, עלינו לקבל הכול באהבה, ולהבין שהכול לטובתנו הנצחית, כי ה' יתברך ברא אותנו כדי להיטיב לנו ולזכותנו לחיי גן העדן. ברור לכל, שמי שיש בו את מידת הכעס, שהיא אחד המאפיינים של גיהינום, לא יוכל לעולם להרגיש גן עדן, גם אם ניתן לו את כל הטוב שיש בעולם, כי כעס אחד הורס לאדם את כל ההרגשה הטובה, ואמר רבי נחמן – שהגן עדן והגיהינום הם בהרגשת הלב . האדם בונה לו את חלק העולם הבא שלו בלבו ודעתו , ואש הכעס היא אש הגיהינום שבה נשרף האדם.
השכל, שהוא נשמת האדם ממשיך לחשוב גם אחרי יציאתו מהגוף, ואם הוא ימשיך לדמיין שמרגיזים אותו ויתרגז, אלו יהיו חיי הגיהינום שלו. על כן, אם קורה שפרצה איזה "אש" בין בני הזוג, עליהם מיד לכבות אותה מהר במשותף ולא לחכות שבן הזוג "יוריד קודם הוא את האף", שהוא יתנצל ראשון וכו', כי זה משחק, השייך לילדים ולקטני הדעת. דווקא. מי שיש לו דעת רחבה מוריד קצת את האף, זורק מחמאה, והופך את האש הכעס לאש האהבה.
איך עושים את הדבר?
דבר זה רמוז באותיות לשון הקודש: שעל ידי זה שהגבר יהיה ל"איש" – שיפריד את שני חלקי האש וימנע את הבערה, יפריד את האות א', שרומזת לא'ויר מן האות ש', הרומזת לש'מן, ואז לא תהיה בערה. על ידי שיכניס בין שתי האותיות של האש את האות י', הרומזת לשכל, יהיה איש במקום אש. וכן האשה, ששורש נשמתה היא המלכות, האמונה, תצרף לאש את האות ה', הרומזת לאמונה, ותהיה "אשה יראת ד' היא תתהלל". היא צריכה להיות סמל השלמות, הכתר שאותו צריך לחקות, כי היא מוכנה מצד בריאתה למדרגה הזו – "אשת חיל עטרת בעלה".
דיבורה יהיה בחן ובנחת, וכל מידותיה אצילות, שתשרה מסביבה הרגשה של נועם וחן. לבושה, הליכתה וכל תנועותיה יהיו כולם בעדינות כפי מהותה ולא מגושמות כתנועות הזכר, שצריך להגיע אף הוא לעדינות ושלמות הזו, כמו שאומר המהר"ל מפראג – "האיש הפעלתני לא יוכל לזכות לחיי השקט והמנוחה – חיי העולם הבא, אלא על ידי עמל לימוד התורה וקיום כל מצוותיה. לעומתו, האשה הסובלנית יותר, ובעלת שקט נפשי טבעי – מוכנה היא מצד עצמה לחיי עולם הבא, ובעמל קל היא יכולה לזכות לחיי הנצח אף בלא קיום מצוות עשה שהזמן גרמן" .
כלומר לאשה נתנה התורה פחות מצוות, כי היא יותר שלמה, ותכלית המצוות היא הרי לתקן את האדם, כמו שמגלה לנו התורה ואומרת – "לא ניתנו מצוות לישראל אלא לצרף (לתקן) בהן את הבריות" .

אמר שלמה המלך:
שלושה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים: דרך הנשר בשמים. דרך נחש עלי צור. דרך אוניה בלב ים. ודרך גבר בעלמה. (משלי ל) 

מעשה ברבי חייא (מחכמי הש"ס) היה רגיל לומר בתפילתו: 'הרחמן יציל אותי מיצר הרע'.,
פעם אחת שמעה אשתו את דבריו והתפלאה מאוד ­ זה כבר זמן רב שאינו בא אלי מחמת זקנה, על איזה יצר הרע הוא מתפלל?
יום אחד היה יושב ולומד בגינתו, אשתו התקשטה והתבשמה והתחפשה כדי שלא יכיר אותה וחלפה לנגד עיניו הלוך ושוב.
תבע אותה רבי חייא ונענתה לו.
אחר המעשה הצטער, וניסה להיכנס לתנור להמית עצמו.
ראתה אשתו את מעשיו ושאלה: על מה זה?
סיפר לה את כל המעשה שהוא בגד בה.
אמרה לו: זו הייתי אני.
לא האמין לה עד שנתנה לו סימן.
אחר כך אמר לה: אע"פ שהיית את, אני כוונתי הייתה לאיסור.
מאותו יום ועד יום מותו העניש את עצמו וקיבל על עצמו לעשות תעניות (עיין קדושין פ”א)
 

 למי הכבוד? :
המונע הכי גדול, שגורם לנו להתעקש ולא לוותר אחד לשני, הוא מידת הכבוד. כל אחד רוצה, שהמילה שלו תהיה האחרונה, ומדמה לעצמו, שאם הצבע שעל הקיר שהוא החליט עליו, יהיה כמו שהוא רוצה, הכבוד שלו מונח במקומו הראוי.
בעניין הזה מלמדת אותנו התורה דבר ברור: "האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר – וידעת כי שלום אוהלך".
האדם אוהב את עצמו יותר מכל, לכן לא מצווה התורה לאהוב את האישה יותר מגופו, אלא בדיוק כמו את גופו.
כמו שהוא לא אוהב שמצערים אותו, כך לא יצער את אשתו, כמו שהוא אוהב מילה טובה, כך גם אשתו אוהבת. כמו שהוא רוצה רק את טובת עצמו, כך הוא צריך לרצות את טובתה. אבל בעניין של הכבוד – מפני ששורש נשמתה היא המלכות , מצווה התורה את הבעל לשמח אותה ולהגביה את לבה, ולכבד אותה יותר מגופו. כלומר, כאשר מתנגש הכבוד שלו בכבוד שלה, הוא מתעקש, שיהיה כך כדי לשמור על כבודו כביכול, והיא רוצה להיפך כדי לשמור על כבודה. עליו לכבד אותה יותר מאת עצמו, כלומר, שיוותר על הכבוד שלו למען כבודה. החיות של האישה זה הכבוד, וזה מה שעושה לה טוב על הלב. התורה דאגה כל כך לכבוד של האישה, וציוותה על הגבר להתנהג כג'נטלמן, ואמרה: "אישה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השביה" . גם בחלוקת תרומות ומעשרות האישה קודמת. צריכים גם להכניס אותן ראשונות לבית הדין משום כבודן . כמו כן "אישה רוצה שתהא בבתים מצוירים ובגדים מצוירים" . הבגדים מכבדים את האדם, כמו שאנו רואים בחוש את האנשים והמכובדים, שהולכים עם בגדים מכובדים. גם בבית המקדש ובבית הכנסת נהגו לעשות מקום מיוחד לנשים ("עזרת נשים") כדי שלא תהיינה הנשים הפקר, אפילו בעניין של ההסתכלות עליהן, ולא כל הרוצה יבלע בעיניו את מראיהן, כי מה שבא בקלות ערכו יורד. שמלת ערב מכובדת זו שמסתירה ולא זו שחושפת, כפי שלא מכובד, שעו"ד תופיע לפני שופט עם מחשוף.
גם כשרצו להתקשר לאישה, היו צריכים לשלוח שליח, ולא היו יכולים לגשת אליה ישירות. כל הכבוד הזה שדאגה התורה לעשות לאישה, בא להגדיל את ערכה כדי שיתייחסו אליה כמו ליהלום, ששומרים עליו מכל משמר, ורק כך יבנה "קן האושר".
השלום מגיע, כאשר מעריכים אחד את השני, וההתנהגות הזו כלפי האישה מתאימה גם בימינו, כי המהות של האישה נשארה אותה מהות ולא משנה התאריך.

מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. הלכו ל ר' שמעון בן יוחאי על מנת להתגרש.
אמר להם:'חייכם! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה.'
הלכו בעצתו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה:
'אשתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך'.
מה עשתה היא, לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: 'שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא'.
בחצי הלילה ננער משנתו, כיון שפג יינו אמר לה: ' היכן אני נתון'?
אמרה לו: 'בבית אבי'.
'מה לי בבית אביך?'
'ולא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך'.
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.
ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות. (שיר השירים רבא א)

תפילה:
ריבונו של עולם!
הכול בידך – המחשבות הדבורים והמעשים, ואין אדם יכול אפילו לנקוף אצבע אלא אם כן הוחלט מלמעלה.
לכן, אני מבקש ממך, הוצא אותי מקטנות דעתי, ושאפסיק להתנהג כמו ילד קטן ולהתעקש ולהתווכח על כל מיני פרטים שאינם חשובים כלל לתכלית שלשלמה נבראתי.
שאזכור תמיד שהחיים פורחים כהרף עין, הבל הבלים הכול הבל, ומה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש. שלא יהיה אכפת לי אם יהיה כך או כך ושהכול יהיה שווה אצלי, בין אם יש ובין אם אין.
תן לי דעת להבין שלא צריך להילחם על שום פרט מפרטי העולם כי ההרגל הורס בסופו של דבר את הטעם הראשוני והמפתה של כל פרט הממריץ אותי להילחם ולהשיג אותו. שאקח את החיים בקלות ואסתכל מלמעלה על כל "צעצוע" העולם הזה.
אנא, הכנס בי רצון למלאות את עצמי ברוחניות תורתך הקדושה, ולקנות כל הזמן עוד ועוד שכל חדש, כי רק זה כל הישארותי וכל מציאותי אחר הפטירה. (עיין ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"ה) אנא, תן לי חיים נצחיים, רחם עלי, תן לי להמשיך לחיות אחר פטירתי מהעולם הזה, מהעולם הזה, רחם עלי שלא תתבטל מציאותי לגמרי, שימשיך להיות לי קיום.

לקט עצות
א. לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (משנה עוקצין נ)
ב. על-ידי רדיפת שלום בא לבטחון. (ספר המדות)
ג. השלום הוא סימן לחיים. (ספר המדות)
ד. עיקר השלום הוא חיבור של שני הפכים (רבי נחמן ליקו"א פ)
ה. דרך השלום להתלבש במרירות (ליקו"א כז)
ו. צריך כל אחד לבטל מידת הניצחון והמחלוקת ולרדוף אחר השלום (ליקו"א ע"ה)
ז. נרות של שבת מרבין שלום. (ספר המדות)
ח. שלום בא על-ידי אמת (ספר המדות)
ט. כשיש שלום, אין פחד. (ספר המדות)

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ציון סייג נ"יספר הרב דבש מסלעדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרהיה שותף להפצת האתרלוח שנה עברי / לועזי
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 077-2218-148אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר