• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

האם בעל תשובה יכול להיות אברך

המתבודד

New Member
שלום לכבוד הרב.. אני בעל תשובה כבר שנתיים +, לומד בישיבה ומאוד נהנה מהלימוד ומרגיש אהבה גדולה לתורה ולמצוות
מחובר לרבנו כמובן והישיבה היא של ברסלב ..במקביל אני לומד מקצוע שבו אוכל לעסוק..וזה העניין
אני מאוד רוצה להיות אברך שלומד יום שלם, אני מאמין שיש לי את היכולת והרצון וכיום יש לי המון חשק..אבל 2 דברים מפחידים אותי
1. מדי פעם קופצים לי זיכרונות מהעבר (מסיבות, חברות וכו'), והכל הזה כאילו אומר לי " תראה איזה משועמם נהיית, לא נהנה יותר מכלום,רק קבור בספרים כל היום.." . ולפעמים אני ממש מצוער מזה, בא לי כבר להרגיש חיות מלימוד תורה ועבודת ה' מבלי שהקול הזה יקפוץ עליי כל פעם..האם לנצח זה יהיה כך? אולי אני בכלל לא מתאים להיות אברך?
2. קראתי בספר "מקום שבעלי תשובה עומדים" שלדעת הכותב בעלי תשובה צריכים מקצוע ולא יכולים להיות אברכים שלומדים יום שלם,וזאת משום שהורגלו לאיכות חיים מסויימת וחיי עוני לא יתאימו לנפש שלהם..הוא כותב שיש משבר שכל בעל תשובה חווה אותו 10-15 שנה לאחר התשובה.. ולכן בעלי תשובה חייבים עבודה מסודרת במקביל
אבל אני לא רואה את הדברים כך..רבנו כותב שבמילא האדם יסבול יסורים בעולם הזה..אז מה עדיף? לעבוד ולסבול יסורים? או לעבוד את ה' יום שלם ולסבול יסורין ואח"כ לזכות בכל הקופה?? רק מה, יש לי חששות שאני איזה מדומיין ושבכלל אני לא ראויי להיות אברך שתורתו אומנותו
בנוסף... מאוד קשה למצוא בחורה שמעוניינת בבחור כמוני, היום כולן רוצות גבר עובד ופחות חשוב להן לימוד תורה (רוב הבנות שיצא לי לפגוש לפחות...)
מה דעתך? תודה רבה מראש
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום

מה שכתב המחבר של הספר ''במקום שבעלי תשובה'' הוא כתב מה שעבר עליו, ומה שלפי אופיו, ואין זה מחייב שאצל כולם יהיה כך.
בעל תשובה יכול להגיע למדרגה שמעל האברך. היינו שילמד תורה לשמה, עם כל הלב, בלי שום אינטרס, לא בשביל עולם הזה ולא בשביל עולם הבא. פשוט מרוב שהוא אוהב את הקב"ה, הוא מוכן לעשות הכל בחינם - לא רוצה שום שכר.
הקריקטוריון שלך זה שיושב כל היום ללמוד, ואתה חושב שזה כמו ללכת לעבודה, מי שעובד יותר שעות זה יותר טוב. זה לא נכון, אמרו חז"ל, רחמנא ליבא בעי - הקב"ה רוצה את הלב, דהיינו טוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה. כוונה, פירושו בשביל לעשות נחת רוח לקב"ה, לא בשביל כבוד, שכר, תפקיד או משהו אחר, כלום, יושב בשקט במקום שאף אחד לא יודע עליו ועובד את ה' עם עצמו.

זה שאתה מזכיר את ה'כיף' שהיה לך בעבר, זה מצב מסוכן, כי בקלות אתה יכול לחזור לשם, כי אתה מרגיש שלא מיציתה את תענוגות החיים עד הסוף, אבל כאשר תיפול לשם ח"ו, ותתענג, ואחר כך, כשיגמר הציפוי של הסוכר שעל הסוכריה תתחיל להבין מאיזה מרור ניצלת, עכשיו אתה לא מעריך זאת, אולי אחר שתטעם שוב את המרור, תתחיל לעבוד את ה' באמת בלב שלם.

אני לא יודע מה להציע לך, מצבך על הגדר, אתה מחכה רק לאיזה דחיפה קטנה בשביל לחזור למרור. מציע לך להרבות בהתבודדות, ללכת כל יום כמה שעות למקום שאין שם אדם ולדבר עם ה', לחשוב עליו, ואפילו סתם לשבת איתו, הדבר הזה ינקה לך את הראש עד שתזכה לראות את הקב"ה, ואולי כשתראה אותו - את השגחתו תתחיל להרגיש את הטעמים הנפלאים שמרגיש בעל תשובה אמיתי.

בהצלחה
בכל מקרה לאן שתגיע תהיה בקשר עם הקב"ה אל תעזוב איתו ותוכל גם לכתוב לי בכל מקום ובכל מצב
שבת שלום
אברהם
 
חלק עליון