יהודיה של רבינו
New Member
החיים שלי הם סבל אין סופי משום מה ואני לא מבינה למה צריך כל כך הרבה לסבול
ומתי יקרו לי דברים טובים ויהיה לי שמחה.
הסתבכתי אין סוף עם שיגעון ביחד עם השגות אלוקות וסודות והבנות גבוהות מידי שגרמו לי
להרס עצמי נורא. לא יודעת אם אני עשיתי את זה או השם עשה לי או שנינו ביחד,
לא יודעת למה, אולי בגלל שאף פעם לא הייתי במסגרת ותמיד הייתי משועממת אז אני גרמתי את זה..אם הרב זוכר אותי, המסובכת ההיא מלפני הרבה זמן, עד עכשיו אני סובלת
ורק סובלת סבל אימיים שאין לו תיאור ושיעור כלל, ואין מי שיכול להבין דברים כאלה. ואני כזאת פחדנית..והכל לבד..
הגעתי להבנות כאלה ותפיסות והשגות שגרמו לי לכפירה, שאין השם בכלל, או שהוא לא באמת משגיח..כי ראיתי אותו בצורות מוזרות מהסוד...וכל מיני סיבוכים..
עכשיו אני באיזה טיפול, שיקום מסויים, אבל לא כל כך קשור לאמונה.
עכשיו אחרי שנהרגתי והתאבדתי ולא יודעת מה עשיתי או מי עשה, אני חושבת: הלוואי שהייתי יכולה לחיות רק בפשיטות ותמימות ולא לדעת כלום, זה מה שהרב אמר לי ואחרים
גם אמרו לי ואף פעם לא הקשבתי..
עכשיו עדיין אומרים לי עזבי הכל תתחילי מחדש, דף חדש בתמימות, הלכה..אולי גם זה מה שהרב יגיד, אבל אחרי כל מה שעברתי, תמיד ניראה לי מאוד קשה לשכוח ולהתחיל מחדש כי אם הבנתי דברים אז הם נישארים בראש, איך אפשר לשכוח?
מה שעברתי, לאן שהגעתי ומה שעשיתי זה ניראה לי הרבה מעבר למה שיצור אנושי יכול להבין.
יש דרך לעזור לי? משהו חדש שאולי אני לא רואה?איך חוזרים לאמונה תמימה בהשם,
לחיים הגיוניים? לא יודעת איזה יצור אני, למה ככה החיים שלי צריכים להיראות?
ומתי יקרו לי דברים טובים ויהיה לי שמחה.
הסתבכתי אין סוף עם שיגעון ביחד עם השגות אלוקות וסודות והבנות גבוהות מידי שגרמו לי
להרס עצמי נורא. לא יודעת אם אני עשיתי את זה או השם עשה לי או שנינו ביחד,
לא יודעת למה, אולי בגלל שאף פעם לא הייתי במסגרת ותמיד הייתי משועממת אז אני גרמתי את זה..אם הרב זוכר אותי, המסובכת ההיא מלפני הרבה זמן, עד עכשיו אני סובלת
ורק סובלת סבל אימיים שאין לו תיאור ושיעור כלל, ואין מי שיכול להבין דברים כאלה. ואני כזאת פחדנית..והכל לבד..
הגעתי להבנות כאלה ותפיסות והשגות שגרמו לי לכפירה, שאין השם בכלל, או שהוא לא באמת משגיח..כי ראיתי אותו בצורות מוזרות מהסוד...וכל מיני סיבוכים..
עכשיו אני באיזה טיפול, שיקום מסויים, אבל לא כל כך קשור לאמונה.
עכשיו אחרי שנהרגתי והתאבדתי ולא יודעת מה עשיתי או מי עשה, אני חושבת: הלוואי שהייתי יכולה לחיות רק בפשיטות ותמימות ולא לדעת כלום, זה מה שהרב אמר לי ואחרים
גם אמרו לי ואף פעם לא הקשבתי..
עכשיו עדיין אומרים לי עזבי הכל תתחילי מחדש, דף חדש בתמימות, הלכה..אולי גם זה מה שהרב יגיד, אבל אחרי כל מה שעברתי, תמיד ניראה לי מאוד קשה לשכוח ולהתחיל מחדש כי אם הבנתי דברים אז הם נישארים בראש, איך אפשר לשכוח?
מה שעברתי, לאן שהגעתי ומה שעשיתי זה ניראה לי הרבה מעבר למה שיצור אנושי יכול להבין.
יש דרך לעזור לי? משהו חדש שאולי אני לא רואה?איך חוזרים לאמונה תמימה בהשם,
לחיים הגיוניים? לא יודעת איזה יצור אני, למה ככה החיים שלי צריכים להיראות?