שיחה קנג'
קנג. בלקוטי תנינא סימן ע"ח בענין הנהגת הפשוטות וכו'. כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטק (ת) וכו' עין שם. יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה, אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה. אך אף-על-פי-כן ארשם מה שאפשר:
דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו. ומעשה שהיה כך היה. באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם. ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה, כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה, כי היה שם גן לפני החלונות. אך הדירה היתה של וכו' (א). וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם. ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם ישנים שבאו אליו על שבת~קדש והיה קבוץ גדול. ובליל שבת קדש נכנס מחדרו לבית שהיה העולם מקבצים שם. והיה חלוש מאד מאד, כמעט לא היה לו כח לדבר. ותכף קדש על הכוס. ואחר הקדוש ישב אצל השלחן ולא חזר לחדרו תכף כדרכו תמיד בעת הקבוץ. וישב בחלישות גדול והתחיל לשיח ולדבר מעט בחלישות ובעיפות גדול.
ענה ואמר: מה אתם נוסעים אצלי, הלא אני איני יודע עתה כלל. כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסע ולבוא אלי, אבל עתה על מה באתם, הלא אני איני יודע עתה כלל. כי אני עתה רק פראסטיק לגמרי. והאריך בשיחה זאת וכפל ושלש כמה פעמים שאינו יודע כלל ושהוא רק איש פשוט לגמרי ושהוא פראסטיק ואז אמר שהוא מחיה את עצמו עתה רק במה שהיה בארץ~ישראל. והאריך בשיחה זאת שבאמת לאמתו אינו יודע כלל כלל לא ושהוא רק פראסטיק לגמרי רק שהוא מחיה את עצמו במה שהיה בארץ~ישראל. ומתוך שיחה זאת התחיל לדבר ולבאר כל ענין הנורא ההוא איך מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ~ישראל, ושבזה מחיין את כל הפשוטים שבעולם (שקורין פראסטאקיס) הן לומדים ובעלי תורה בעת שבטלים מן התורה. הן אנשים פשוטים שהם פראסטאקיס גמורים אפלו אמות העולם צריכים לקבל חיות וכו' וכו' כמבאר כל זה בסימן הנזכר לעיל עין שם היטב.
ובתוך זה נכלל מה שנכנס לדירה הנ"ל, כי מבאר שם: וגם עכשו כאן בחוץ~לארץ באין ישראל לפעמים למקום וכו'. וישראל באין לשם וכובשין המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי שזהו בחינת ארץ~ישראל. והיו יכולים לומר גזלנים אתם וכו'. אך על~ידי כח מעשיו על~ידי זה יש לנו כח לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' (ב) כמבאר שם זה היטב. וגמר כל ענין התורה הזאת.
ואחר-כך בא בשמחה גדולה וצוה לזמר אזמר בשבחין תכף קדם נטילת~ידים לסעדה (מה שדרכו היה תמיד לזמר אחר ברכת המוציא) וגם בעתים הללו שהיה חלוש מאד על~פי רב לא היו מזמרים כלל. אך עכשו מגדל השמחה צוה לזמר תכף. וגם הוא בעצמו היה מזמר עמנו יחד. ואחר~כך היה מדבר ומשיח עמנו הרבה בשמחה גדולה ובחן אמתי נפלא ונורא מאד מאד. וישב כל הסעדה בשמחה רבה ודבר והשיח הרבה עמנו וחזק אותנו מאד מאד בכמה וכמה לשונות וקצת מזה נדפס. ואז צעק מעמק הלב: גיוואלד זייט אייך ניט מיאש. ואמר בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין (ג). ואי אפשר לציר הרמזים שרמז לנו בתנועותיו הקדושים איך להתחזק עד אין קץ ותכלית. והתפאר בעצמו שהוא עתה בשמחה גדולה ואמר שהוא ביראה ובשמחה. ואמר בלשון אשכנז: אך בין היינט פרום פריילך. ולציר ולבאר החן האמת והיפי והפאר והקדשה והיראה והשמחה של אותו השבת לא יספיק כל עורות אילי נביות לבאר.
ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים שהוא חומל על עמו ישראל בכל עת שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה. שבתחלה לא היה יודע כלל באמת. ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה. ואם באמת אין אנו יודעין כלל בענינו הקדוש בפרט בענין האינו יודע שלו שהוא ענין עמק עמק ונסתר מאד. ואמר בעצמו שהאינו יודע שלו הוא חדוש יותר מידיעה שלו כמבאר במקום אחר. אך אף~על~פי~כן במה שמתנוצץ בדעתנו ראינו אז נפלאות ונוראות אשר אי אפשר לבאר ולספר. והעקר מה שראינו ישועת ה' מה שחמל עלינו ברחמיו הפשוטים וגלה לנו דברים האלה שהיו מחיין אותנו ומחזקין אותנו מאד מאד בלי שעור וערך את כל אחד ואחד מהיושבים שם. וכל אחד נדמה לו שעמו לבד הוא מדבר ושאליו לבד מגיעים כל הדברים האלה. וגם בחסדו הגדול כבר זכינו להחיות עם רב עם הדברים האלה. ועדין דבריו חיים וקימים ונאמנים ונחמדים לעד ומחיין נפשות הרבה. מה אדבר, חסדו גבר עלינו ואמת ה' לעולם:
אמר הכותב: ידידי הקורא עין היטב בהתורה השיך לזה הסיפור בליקוטי תנינא סימן ע"ח המתחלת ואתחנן וכו'. ואז תבין היטב סיפור הזה וינעם לנפשך לעד: