שיחה פו'
מה שאומרים על החתנה מלתא דבדיחותא פ, ואומרים מקדם "עלא", רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו (כתבות סא.). וזה "עלא" במלתא דבדיחותא, הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג, אבל אינה יורדת עמו:
מה שמכסין את הכלה בדעק~טוך צ, כי הכלה רומזת לרחל עולימתא שפירתא דלית לה עינין (זהר משפטים צה.). גם רמז על בחינת "כבוד אלקים הסתר דבר" (משלי כה, ב):
מה שמשליכין אופין לרמז... (חסר) וזה שמשליכין על החתן אופין לרמז "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" (יחזקאל א, כ), והחתן הוא בחינת רוח:
מה שנותנין כל אחד מעות שקורין שבת בשביל המרקדין, על שם "מלכי צבאות ידדון ידדון" (תהלים סח, יג), הינו הם מרקדין. ונות ב'ית ת'חלק ש'לל, הם נותנין מעות "שבת" בשביל המרקדין:
החתנה הוא בחינת סיני כמו שכתוב (שיר השירים ג, יא): "ביום חתנתו", זה מעמד הר~סיני (תענית כו:), וסיני גימטריא סלם. וכתיב (בראשית כח, יב): "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", הינו רקודין, שבשעת רקודין עולה ויורד, כי כן דרך רקודין שעולה את גופו ויורד את גופו:
ומה שקורין זאת המעות "שבת", כי ראשי~תבות ונות ב'ית ת'חלק ש'לל_אותיות שבת (עין בלקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן מט):
מה שהחתן דורש, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: ביום חתנתו, זה מעמד הר~סיני, לרמז שהחתנה היא מעמד הר~סיני בשביל זה הוא דורש. ומה שנותנין לו מעות שקורין "דרשה גישאנק" (כ), לרמז "עלית למרום שבית שבי" (תהלים סח, יט), בשביל (זה) לקחת מתנות, וזה הדרשה~גישאנק שנותנין להחתן:
מה שהחתן דורש הדרשה היא מועלת לזווגים כמו שכתוב (בראשית כח, יא): "וישכב במקום ההוא" יש כ"ב אותיות (תקוני זהר, דף קלב:), הדרשה שהיא בכ"ב אותיות הם לזווג:
הפרסטקיס ר שעושין בשעת רקודין, זה בחינת "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך" (בראשית מו, ד). כי גלות מצרים היה בשביל לברר ניצוצי קרי של אדם הראשון (שער הכונות פסח א), והחתנה היא תקון ויחוד הברית שהיא בחינת אנכי אעלך גם עלה:
מה שפוסקין את הדרשה, זה בחינת שברי לוחות:
השושבין מלביש הקיטל להחתן, זה רמז "ויוסף ישית ידו על עיניך", כי יוסף הוא שושבין וקיטל הוא בגד מתים:
מה שמהפכין את עצמו זה בחינת "ומשה עלה" (שמות יט, א), וירד ה' על הר סיני. שהתחתונים עלו למעלה והעליונים ירדו למטה: