שיחה ס'
שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים, גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה, אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה:
בענין בנינים. עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי. ואפלו עכו"ם. ואף~על~פי~כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם, כי אי אפשר להיות בלא זה. ועל~כן בהכרח שיהיו בני~אדם שיהיה להם חשקות לזה:
ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי. ונראה שזהו פרוש 'כל העוסק בבנין מתמסכן' (יבמות סג.). מתמסכן הוא לשון עניות וגם הוא לשון סכנה. ובמדרש (שמות רבה א, י) מבאר בפרוש על פסוק: "ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שמות א, יב), חד אמר שממסכנות את בעליהן, וחד אמר שמסכנות את בעליהן:
והעקר הוא הנחת היסוד (שקורין זאקלאשטשינא) וצריך לידע באיזה זמן להניח היסוד ומאיזה עץ להניח, כי יש עצים שאינם ראויים להיות יסוד אך אי אפשר לידע כל זאת:
וגם מה שאין גדלים פרות במדינות אלו הוא גם מחמת זה, הינו שיש כמה פרות שאין יכולים להיות גדלים כאן. והוא גם~כן מחמת זה שאין יודעים ענינים הנ"ל, כי אבן שתיה שממנה השתת העולם (יומא נג:), משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מ. וגם במדינות הללו אם היו יודעים הלוך הגידים בפרטות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף~על~פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסגל לפרי מיחדת עם כל זאת כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל~כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל. גם צריכין לידע העליות והירידות של האבן שתיה ולידע לפי הזמן את בחינת האבן שתיה באיזה בחינה ומדרגה היא האבן שתיה באותו הזמן. ולפי אותה הבחינה של האבן שתיה באותו הזמן ידע איך להתנהג בענינים הנ"ל. אך כל זה נעלם ונסתר מן העולם, כי יש דברים שאסור לגלותן. והענין כי העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גלו עקר החכמה. אך מאחר שהם הכינו הכל על~כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגלו עקר החכמה ועל~כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר. וכמו שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (יבמות צב:): "אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותה" נ. ועל~כן אף~על~פי שהקודם לא פעל כלל כי העקר הוא המרגניתא אף~על~פי~כן הראשון עקר כי הוא דלה חספא, הינו שהוא גלה וחפר יסוד ועקר החכמה שעל~ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית. ועל~כן יש דברים שאסור לגלות אותם כי אם היה מגלה אותם היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות כי יש באותו הענין כמה דברים וענינים שצריכין לעשות לזה. ואם היה נתגלה אותו החכמה בעולם והיו יודעים אותן הענינים שצריכים לעשות לאותו הענין, היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות. כי הדורות האחרונים מוסיפים בכל פעם חכמה כנזכר לעיל. ולפעמים הדורות האחרונים טועין בחכמתם שמוסיפין על הראשונים על~כן אם היו מגלים ענינים הנ"ל והדורות האחרונים היו רוצים בכל פעם להוסיף עליהם חכמתם והיו יכולים לטעות בטעות חכמתם שהיו מוסיפים עד שהיה יכול להתגלגל מענינים הנ"ל הנעלמים מן העולם עבודות זרות חס ושלום כי היה נדמה להם על~פי טעותם שכך צריך להיות חס ושלום. וכמו שמובא בענין ערלה. כי איתא בזהר (ח"ב, דף רמד:) שבאותן השלש שנים שורה קלפה על האילן ובדורות הראשונים טעו בזה עד שהיה להם עבודה זרה בזה בתחלת נטיעת האילן דוקא בעת ששורה הקלפה הנ"ל, כי כפי שהיו יודעין היטב ענין נטיעת האילן מה שנעשה מזה, היה נדמה להם על~פי טעותם שבודאי צריכים לעשות אותו העבודה זרה חס ושלום שהיו עובדים כי היה נדמה להם שהוא פשוט כפי מה שטעו בחכמתם. על~כן אסור לגלות ענינים כאלו: