כ'ז אלולמהימנות מוחלטת
בס"ד
ספר חפץ חיים
רכילות :שמיעה
353 יום
כ"ז אלול
מהימנות מוחלטת
יש יחידים אנשי מעלה שמהימנותם אינה מוטלת בספק והם כל כך מדייקים , הן בכושר הבחנתם והן באופן שבו הם מספרים את העובדות , ששמיעת דבריהם כמוה בנוכחות מעשית בהתרחשות הדברים , על פי הדין מותר להאמין לדברי רכילות שנשמעו מפיהם , אבל אסור לגלותם לאחרים ,
כמובא בהלכות לשון הרע החפץ חיים אומר שכל זה היא בזמן החלמוד , אבל בימינו אין שום אדם בדרגה בה בזמן גבוהה , של מהימנות מוחלטת ,ועל כן אין להסתמך על דין זה למעשה ,
"חנוך לנער ע"פ דרכו...."
פירוש הלכה כ"ז אלול מחזור ב'
להזהיר גודל הגנות של עוון זה
הנה בחסד ה' יתברך הגעתי לגבורות , וכמעט כל ימי לא הסחתי דעתי מלהתבונן אודות חלק הדיבור בכללו , שיש בזה כמה לאוין ועשין ,והוא כעין הפקד להרבה מהמונים וחושבים בדעתם כי זה רק מנהג טוב וישר להזהר מזה,ובאתי לעורר רק לנבונים שבאמה , שיש להם ידיעה בתורה ומכל מקום לא שוו בדעתם אסור זה לאסור מרק נבלה וטרפה ,שיפעם לו לבו על זה כמה חדשים , והוא שונא גמור לאיש המכשילו לזה על כמה שנים , מה שאין כן באסור זה של לשון הרע , למשל ,אם קבל אחד לשון הרע על חבו שספר לו איש אחד , שאיש פלוני ופלוני עשה מעשה פלוני ופלוני , ועל סמך זה הלך ובזה אותו לפני רבים , ואחר כך נתודע הדבר שלא היו דברים מעולם ולא עשה פלוני ופלוני אותו מעשה כלל ,מכל מקום אינו מצוי שיכעס על האיש ההוא שגרם לו הרבה אסורים {קבלת לשון הרע , וספור לשון הרע , ושנאת חנם} על משך זמן רב כמו באסור נבלה וטרפה ,רק לכל היותר על איזה ימים , וסיבת הדבר הוא מפני שאסור זה נעשה הפקר בעיני ההמון ואינם משימים לבם עליו כלל , וממילא על ידי זה נעשה האסור לעניין קל גם להנבונים ,שאינם משימים לבם הרבה לאסור זה,
והנה מצאתי לרבנו הרמב"ן ז"ל בסוף פרשת תצא על הפסוק {דבריםכד, ט} "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים "וגו' , שכתב שם וזה לשונו , נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר לדורות ,ואף על פי שהיה ראוי גם להסתירו ,שלא לדבר בגנותן של צדיקים , אבל צוה הכתוב להודיעו ולגלותו , כדי שתהא אזהרת לשון הרע , שומה בפיהם ,מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ,ובני אדם נכשלים בו תמיד ,עד כאן לשונו.
ספר חפץ חיים
רכילות :שמיעה
353 יום
כ"ז אלול
מהימנות מוחלטת
יש יחידים אנשי מעלה שמהימנותם אינה מוטלת בספק והם כל כך מדייקים , הן בכושר הבחנתם והן באופן שבו הם מספרים את העובדות , ששמיעת דבריהם כמוה בנוכחות מעשית בהתרחשות הדברים , על פי הדין מותר להאמין לדברי רכילות שנשמעו מפיהם , אבל אסור לגלותם לאחרים ,
כמובא בהלכות לשון הרע החפץ חיים אומר שכל זה היא בזמן החלמוד , אבל בימינו אין שום אדם בדרגה בה בזמן גבוהה , של מהימנות מוחלטת ,ועל כן אין להסתמך על דין זה למעשה ,
"חנוך לנער ע"פ דרכו...."
פירוש הלכה כ"ז אלול מחזור ב'
להזהיר גודל הגנות של עוון זה
הנה בחסד ה' יתברך הגעתי לגבורות , וכמעט כל ימי לא הסחתי דעתי מלהתבונן אודות חלק הדיבור בכללו , שיש בזה כמה לאוין ועשין ,והוא כעין הפקד להרבה מהמונים וחושבים בדעתם כי זה רק מנהג טוב וישר להזהר מזה,ובאתי לעורר רק לנבונים שבאמה , שיש להם ידיעה בתורה ומכל מקום לא שוו בדעתם אסור זה לאסור מרק נבלה וטרפה ,שיפעם לו לבו על זה כמה חדשים , והוא שונא גמור לאיש המכשילו לזה על כמה שנים , מה שאין כן באסור זה של לשון הרע , למשל ,אם קבל אחד לשון הרע על חבו שספר לו איש אחד , שאיש פלוני ופלוני עשה מעשה פלוני ופלוני , ועל סמך זה הלך ובזה אותו לפני רבים , ואחר כך נתודע הדבר שלא היו דברים מעולם ולא עשה פלוני ופלוני אותו מעשה כלל ,מכל מקום אינו מצוי שיכעס על האיש ההוא שגרם לו הרבה אסורים {קבלת לשון הרע , וספור לשון הרע , ושנאת חנם} על משך זמן רב כמו באסור נבלה וטרפה ,רק לכל היותר על איזה ימים , וסיבת הדבר הוא מפני שאסור זה נעשה הפקר בעיני ההמון ואינם משימים לבם עליו כלל , וממילא על ידי זה נעשה האסור לעניין קל גם להנבונים ,שאינם משימים לבם הרבה לאסור זה,
והנה מצאתי לרבנו הרמב"ן ז"ל בסוף פרשת תצא על הפסוק {דבריםכד, ט} "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים "וגו' , שכתב שם וזה לשונו , נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר לדורות ,ואף על פי שהיה ראוי גם להסתירו ,שלא לדבר בגנותן של צדיקים , אבל צוה הכתוב להודיעו ולגלותו , כדי שתהא אזהרת לשון הרע , שומה בפיהם ,מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ,ובני אדם נכשלים בו תמיד ,עד כאן לשונו.