י'ח אלול הסרת המכשול
בס"ד
ספר חפץ חיים
רכילות : שמיעה
344 יום
י"ח אלול
הסרת המכשול מלפני המספר
כדי שיהיה מותר לאדם על פי הדין לשמוע דברי רכילות , אין די בכך שלשומע תהיה הצדקה לכך ,גם המספר חייב שתהיה לו כאן כוונה לתועלת , אם אין המספר מודע לכך שהדברים שהוא מספר הם בעלי חשיבות לגבי השומע , הרי הוא עובר על איסור רכילות יוצא ,איפוא ,שהשומע הוא הגורם לעבירה של המספר והוא עובר על האיסור "לפני עוד לא תתן מכשל " {ויקרא י"א" י"ד} האוסר עלינו להחטיא את זולתנו ,
על כן מחוייב השומע להסביר למספר שחשוב לו לשמוע את הדברים המסופרים ולפיכך אין הם בגדר סיפור רכילות ,
אם המספר כבר התחיל לספר את הרכילות לאחרים לפני הופעת האדם שהדברים חשובים עבורו ,אין אותו אדם אשם בהחטאת המספר , גם במקרה כזה ראוי שהשומע יסביר מדוע הוא שומע את הדברים כדי שהאחרים ידעו שאין הוא עובר עבירה ושהוא יודע ששמיעתם שלהם , שאיננה לתועלת , עבירה היא ,
" ומה מים משיבים נפשו של אדם ,כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם מדרך רעה לדרך טובה "
בס"ד
פירוש הלכה י"ח אלול מחזור ב'
גדול מעלת למוד התורה
ובפרט מי שמעין היטב בפתיחת הספר " חפץ חיים" , ובספר הזה, בשני שעריו הראשונים בכל פרקיו ,יראה ,שעל -ידי קיום מידת שמירת הלשון יגרע ממנו בכל שנה כמה מאות ואלפיים עונות, ויתוסף לו תמורתם כמה מאות ואלפים מצוות , כי אפילו אם על -ידי -זה לא יתמעט לו בכל יום כי אם עשרה תבות של דבורים שלא כהנן שחסם את פיו מלדברם , גם -כן עולה יותר משלשת אלפים לשנה {ובזה פרשתי מה שאמרו חכמינו ז"ל {ערכין טו ,ב}: כל המספר לשון הרע , מגדיל עונות עד לשמים , שנאמר וגו' , ופרושו :כל מי שמרגל בעוון זה, מתרבה מזה גופא עונותיו מאוד }, ולמצוות יחשבו לו לעולם הבא אותן , התבות ,כמו שאמרו חכמינו ז"ל {קדושין לט ,ב}: ישב אדם ולא עבר עברה ,נותנין לו שכר כעושה מצווה ,ועל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה וכו' {הגר"א באגרתו }וגם ממילא יבוא על -ידי -זה לידי כמה מידות קדושות ,וכמו שכתבנו בשער השני מספר הזה,
ובפרט אם יש לו עת קבוע לתורה בבית -המדרש - כמה יועיל מידת שמירת הלשון ללמודו שלא יתבטל , דאי לאו הכי יהיה פסקי ,וידוע גודל העונש שיש על זה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בעבודה זרה {ג,ב}: כל הפוסק מדברי -תורה ועוסק בדברי שיחה , מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר {איוב ל,ד }: "הקוטפים מלוח על שיח {דברים שנתנו בלוח ,עלי שיחה בטלה } ושורש רתמים לחמם ", והוא מידה כנגד מידה , שאם היה לומד התורה ,היה מתקיים נפשו לעתיד לבוא לנצח על -ידי אור התורה הקדושה , שאורה אינה שורפת , חס ושלום להנפש ,ואדרבה , היא מזון נצחי להנפש " כמו הלחם שמזין לגוף בימי חייו ,ועל -כן נקראת התורה בשם 'לחם ' ,כמה דכתיב {משלי ט ,ה}: "לכו לחמו בלחמי וגו'".
ספר חפץ חיים
רכילות : שמיעה
344 יום
י"ח אלול
הסרת המכשול מלפני המספר
כדי שיהיה מותר לאדם על פי הדין לשמוע דברי רכילות , אין די בכך שלשומע תהיה הצדקה לכך ,גם המספר חייב שתהיה לו כאן כוונה לתועלת , אם אין המספר מודע לכך שהדברים שהוא מספר הם בעלי חשיבות לגבי השומע , הרי הוא עובר על איסור רכילות יוצא ,איפוא ,שהשומע הוא הגורם לעבירה של המספר והוא עובר על האיסור "לפני עוד לא תתן מכשל " {ויקרא י"א" י"ד} האוסר עלינו להחטיא את זולתנו ,
על כן מחוייב השומע להסביר למספר שחשוב לו לשמוע את הדברים המסופרים ולפיכך אין הם בגדר סיפור רכילות ,
אם המספר כבר התחיל לספר את הרכילות לאחרים לפני הופעת האדם שהדברים חשובים עבורו ,אין אותו אדם אשם בהחטאת המספר , גם במקרה כזה ראוי שהשומע יסביר מדוע הוא שומע את הדברים כדי שהאחרים ידעו שאין הוא עובר עבירה ושהוא יודע ששמיעתם שלהם , שאיננה לתועלת , עבירה היא ,
" ומה מים משיבים נפשו של אדם ,כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם מדרך רעה לדרך טובה "
בס"ד
פירוש הלכה י"ח אלול מחזור ב'
גדול מעלת למוד התורה
ובפרט מי שמעין היטב בפתיחת הספר " חפץ חיים" , ובספר הזה, בשני שעריו הראשונים בכל פרקיו ,יראה ,שעל -ידי קיום מידת שמירת הלשון יגרע ממנו בכל שנה כמה מאות ואלפיים עונות, ויתוסף לו תמורתם כמה מאות ואלפים מצוות , כי אפילו אם על -ידי -זה לא יתמעט לו בכל יום כי אם עשרה תבות של דבורים שלא כהנן שחסם את פיו מלדברם , גם -כן עולה יותר משלשת אלפים לשנה {ובזה פרשתי מה שאמרו חכמינו ז"ל {ערכין טו ,ב}: כל המספר לשון הרע , מגדיל עונות עד לשמים , שנאמר וגו' , ופרושו :כל מי שמרגל בעוון זה, מתרבה מזה גופא עונותיו מאוד }, ולמצוות יחשבו לו לעולם הבא אותן , התבות ,כמו שאמרו חכמינו ז"ל {קדושין לט ,ב}: ישב אדם ולא עבר עברה ,נותנין לו שכר כעושה מצווה ,ועל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה וכו' {הגר"א באגרתו }וגם ממילא יבוא על -ידי -זה לידי כמה מידות קדושות ,וכמו שכתבנו בשער השני מספר הזה,
ובפרט אם יש לו עת קבוע לתורה בבית -המדרש - כמה יועיל מידת שמירת הלשון ללמודו שלא יתבטל , דאי לאו הכי יהיה פסקי ,וידוע גודל העונש שיש על זה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בעבודה זרה {ג,ב}: כל הפוסק מדברי -תורה ועוסק בדברי שיחה , מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר {איוב ל,ד }: "הקוטפים מלוח על שיח {דברים שנתנו בלוח ,עלי שיחה בטלה } ושורש רתמים לחמם ", והוא מידה כנגד מידה , שאם היה לומד התורה ,היה מתקיים נפשו לעתיד לבוא לנצח על -ידי אור התורה הקדושה , שאורה אינה שורפת , חס ושלום להנפש ,ואדרבה , היא מזון נצחי להנפש " כמו הלחם שמזין לגוף בימי חייו ,ועל -כן נקראת התורה בשם 'לחם ' ,כמה דכתיב {משלי ט ,ה}: "לכו לחמו בלחמי וגו'".