ח' אדר מורים
בס"ד
ספר חפץ חיים
רכילות :תועלת
157 יום
ח' אדר
מורים
הבאנו לעיל את פרטי הלכות לשון הרע ביחס למורים החפצים לדון עם אחרים על תלמידיהם להפקיד לעיל , יום 60 } ,ענין נוסף שהמורה חייב להקפיד עליו הוא גלוי סוד שנמסר לו מפי תלמידו ,
מצב נפרץ הוא ,במיוחד בקרב מורים לילדים בגיל הרך ,שילד מגלה למורה סוד משפחתי שהוריו בודאי אינם רוצים שאיש ישמע עליו , בשום פנים ואופן לא הותר למורה להאמין לדברים כאלו אם יש בהם דברי גנאי או כאשר פרסומם עלול להזיק למשפחה , ברור שאסור למורה לספר לאחרים מה שסיפר לו הילד , יתרה מזו , סיפור הדברים ששמע מפי הילד להוריו עלול להיות רכילות {מכיון שיש בכך כדי להעביר את היחסים בינם לבין בנם}או אונאת דברים ,גרימת נזק באמצעות אמירת הדברים ,במצבים מסוימים יהיה זה ראוי שהמורה ידבר עם ההורים כך שיוכלו להזהיר את ילדם שלא לחזור על הדברים ולא לשוב ולספרם ,
"צריך לקיים ראשית חכמה יראת ה' , ואז אשרי לו בזה ובבא , כי תורתו , חביבה מאוד בעיני ה' יתברך"
פירוש הלכה ח' אדר מחזור א'
בשעת הדין
והנה אמרו חכמינו ז"ל {תנדב"אזוטא , פרק כד}, שלעתיד לבוא מאירין לו כל מעשיו בפניו וכן דבוריו כל מה שדבר בעולם הזה, לא נאבד אפילו דבור אחד שלא נכתב , ואפילו שיחה קלה שדיב רבעולם הזה מגידין לו לאדם בשעת הדין חנינה ה, ב }, וידוע מה דאיתא הזוהר הקדוש {פקודי דף רסג ע"ב} וזה לשונו : ובהאי רוחא בישא תלין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנין לאחדא מלה בישא או מילה טנופא דאפיק בר -נש מפמה ולבחר אפיק מלין קדישין וכו' , וי לון בהאי עלמא , וי לון בעלמא דאתי ,בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההוא מילה מסאבא , וכד אפיק בר -נש לבתר מלין קדישין , אקדימי אלין רוחי מסאבין נטלין ההוא מילה מסאבא ,וכד אפיק בר -נש לבתר מלין קדישין , אקדימי אלין רוחי מסאבין ונטלןין ההוא מילה מסאבא ומסאבי לההוא מלא קדישא , ולא זכי לה בר -נש , עד כאן לשונו {ובזה פרשתי לעיל בפרק ב מה שאמרו חז"ל ביומא {לט א } על הפסוק {ויקרא יג מג }: "ולא חטמאו בהם ונטמתם בם "- אדם מטמא עצמו מעט , מטמאין אותו הרבה ,עין שם },
והנה אם האדם הזה למד בכל יו מקרא ומשנה או גמרא , ובשעת הדין ידע שיציעו לנגד עיניו כל המשנה והגמרא שלמד - מה גדלה תשוקתו לזה והוא מקווה על זה כל שעה ושעה אימתי יבוא לזה וימליצו עליו , אכן כאשר יבואו אחר -כך כל אותן הספרים , ויראה שנמשך על כל דף ודף רוח הטומאה על -ידי דבורים האסורים שדיבר מתחלה או האמצע , ואין שוות למאומה - מה גדולה תהיה תונתו אז כאשר יתבונן בנפשו איך בשאט -נפש אבד בעצמן את תורתו , ולמה הדבר דומה ? לאחד שקנה מחברו ש"זס שלם בעדו , והמוכר נסע לדרכו , ויהי כאשר לקחו לביתו , ראה שכל הש"ס היה מטשטש מאוד מפני חלב ושמן שנשפך עליו , ואפילו מסכת אחת לא מצא כהנן ,וכמה התמרמר על נפשו איך נתפתה לדברי המוכר ששבחו בפניו , ולא פתחו בעצמו לראות מה שקנה.
ספר חפץ חיים
רכילות :תועלת
157 יום
ח' אדר
מורים
הבאנו לעיל את פרטי הלכות לשון הרע ביחס למורים החפצים לדון עם אחרים על תלמידיהם להפקיד לעיל , יום 60 } ,ענין נוסף שהמורה חייב להקפיד עליו הוא גלוי סוד שנמסר לו מפי תלמידו ,
מצב נפרץ הוא ,במיוחד בקרב מורים לילדים בגיל הרך ,שילד מגלה למורה סוד משפחתי שהוריו בודאי אינם רוצים שאיש ישמע עליו , בשום פנים ואופן לא הותר למורה להאמין לדברים כאלו אם יש בהם דברי גנאי או כאשר פרסומם עלול להזיק למשפחה , ברור שאסור למורה לספר לאחרים מה שסיפר לו הילד , יתרה מזו , סיפור הדברים ששמע מפי הילד להוריו עלול להיות רכילות {מכיון שיש בכך כדי להעביר את היחסים בינם לבין בנם}או אונאת דברים ,גרימת נזק באמצעות אמירת הדברים ,במצבים מסוימים יהיה זה ראוי שהמורה ידבר עם ההורים כך שיוכלו להזהיר את ילדם שלא לחזור על הדברים ולא לשוב ולספרם ,
"צריך לקיים ראשית חכמה יראת ה' , ואז אשרי לו בזה ובבא , כי תורתו , חביבה מאוד בעיני ה' יתברך"
פירוש הלכה ח' אדר מחזור א'
בשעת הדין
והנה אמרו חכמינו ז"ל {תנדב"אזוטא , פרק כד}, שלעתיד לבוא מאירין לו כל מעשיו בפניו וכן דבוריו כל מה שדבר בעולם הזה, לא נאבד אפילו דבור אחד שלא נכתב , ואפילו שיחה קלה שדיב רבעולם הזה מגידין לו לאדם בשעת הדין חנינה ה, ב }, וידוע מה דאיתא הזוהר הקדוש {פקודי דף רסג ע"ב} וזה לשונו : ובהאי רוחא בישא תלין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנין לאחדא מלה בישא או מילה טנופא דאפיק בר -נש מפמה ולבחר אפיק מלין קדישין וכו' , וי לון בהאי עלמא , וי לון בעלמא דאתי ,בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההוא מילה מסאבא , וכד אפיק בר -נש לבתר מלין קדישין , אקדימי אלין רוחי מסאבין נטלין ההוא מילה מסאבא ,וכד אפיק בר -נש לבתר מלין קדישין , אקדימי אלין רוחי מסאבין ונטלןין ההוא מילה מסאבא ומסאבי לההוא מלא קדישא , ולא זכי לה בר -נש , עד כאן לשונו {ובזה פרשתי לעיל בפרק ב מה שאמרו חז"ל ביומא {לט א } על הפסוק {ויקרא יג מג }: "ולא חטמאו בהם ונטמתם בם "- אדם מטמא עצמו מעט , מטמאין אותו הרבה ,עין שם },
והנה אם האדם הזה למד בכל יו מקרא ומשנה או גמרא , ובשעת הדין ידע שיציעו לנגד עיניו כל המשנה והגמרא שלמד - מה גדלה תשוקתו לזה והוא מקווה על זה כל שעה ושעה אימתי יבוא לזה וימליצו עליו , אכן כאשר יבואו אחר -כך כל אותן הספרים , ויראה שנמשך על כל דף ודף רוח הטומאה על -ידי דבורים האסורים שדיבר מתחלה או האמצע , ואין שוות למאומה - מה גדולה תהיה תונתו אז כאשר יתבונן בנפשו איך בשאט -נפש אבד בעצמן את תורתו , ולמה הדבר דומה ? לאחד שקנה מחברו ש"זס שלם בעדו , והמוכר נסע לדרכו , ויהי כאשר לקחו לביתו , ראה שכל הש"ס היה מטשטש מאוד מפני חלב ושמן שנשפך עליו , ואפילו מסכת אחת לא מצא כהנן ,וכמה התמרמר על נפשו איך נתפתה לדברי המוכר ששבחו בפניו , ולא פתחו בעצמו לראות מה שקנה.