מאגר ספרי קודש

סימן ריח. דין עדות לאבלות, ובו ב' סעיפים:

(א) מתאבלין על פי עד אחר, ועד מפי עד, ובגוי מסיח לפי תומו:

(ב) מי שקבל אגרת שמת קרובו ואין מבואר בה אם הוא עדיין תוך ל' או לאחר ל', אם הכותב אינו בעל תורה, מוקמינן לאדם בחזקת חי, ואמרינן שלא מת עד סמוך לכתיבת האגרת, וחייב להתאבל. אבל אם הכותב הוא בעל תורה, אמרינן מסתמא הוא לאחר שלשים, דאם איתא שהיה אפשר שתגיע האגרת לידו תוך שלשים, לא היה כותב בסתם. אך אם הוא אביו או אמו, כיון שהמנהג הוא להודיע מיד (לעיל סס"י ר"ו), חייב להתאבל: