סימן רז - דיני ניחום אבלים
סימן רז. דיני ניחום אבלים, ובו ז' סעיפים:
(א) מצוה גדולה לנחם אבלים. ומצינו בהקב"ה שניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו. והוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים (ועי' לעיל סי' קצ"ג סעיף י"א). אין המנחמין רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחלה, כדמצינו באיוב, שנאמר ואין דובר אליו דבר, וכתיב, אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר ויען אליפז התימני. כשרואים המנחמים שהאבל פוטר אותם, אינן רשאים לישב אצלו:
(ב) אבל או חולה אינן צריכין לעמוד אפילו מפני נשיא. דרך ארץ הוא שאם אחד רוצה לכבד את חברו ולקום מפניו, אומר לו חברו שב. אבל לאבל או לחולה לא יאמר כן, משום דמשמע שב באבלות שלך, שב בחולי שלך:
(ג) לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי הרעים, וכיוצא בדברים אלו, שלא יפתח פה לשטן (עי' לעיל סס"י ל"ג):
(ד) לא יאמר אדם לאבל מה לך לעשות, א"א לשנות מה שעשה הקב"ה, כי זהו כעין גידוף, דמשמע הא אם היה אפשר לשנות, היה משנה. אלא צריך האדם לקבל עליו גזרת השם יתברך שמו באהבה. (עי' לעיל סי' נ"ט ס"ב):
(ה) האבלים יש להם להתאבל במקום שיצאה נשמתו של המת, כי באותו מקום, נפש המת מתאבלת, ושם צריכין ליתן לה תנחומין. ומצוה להתפלל שם בעשרה שחרית וערבית (וע"ל סי' כ' ס"ו שאין אומרים בבית האבל או"א ברכנו בברכה וכו') ואפילו אין שם אבל, כי יש בזה נחת רוח לנשמה. ואם יש אבל, מצטרף למנין. ויביאו לשם ס"ת מקודם ויכינו לו מקום כראוי על זמן שיתפללו שם (עיין לעיל ס"ס כ"ג). אם יש בשני בתים מתים, באחד יש שם אבל ובאחד אין שם אבל, ואין בעיר ההיא כדי לחלק שיתפללו כאן וכאן בעשרה, יתפללו בבית שאין שם אבל. נוהגין לומר בבית הנפטר לאחר תפלת שחרית ומנחה את המזמור למנצח וגו' שמעו זאת כל העמים וגו' (תהלים מ"ט). ומה טוב ללמוד שם משניות לתיקון הנשמה (משנה אותיות נשמה):
(ו) אין אומרים הלל בבית הנפטר אם יש שם אבל תוך שבעה (משום דהוי כמו לועג לרש שאומרים בו לא המתים יהללו יה). ואם יש שם חדר אחר, ילך האבל לחדר אחר, והצבור יאמרו הלל. ואם אין חדר אחר, אזי בר"ח אין צריכין לומר אח"כ הלל בביתם. אבל בחנוכה צריכין לומר הלל בביתם. ואם מתפללים בבית הנפטר ואין שם אבל, או בבית האבל שאינו בבית הנפטר, אומרים גם בר"ח הלל, אלא שהאבל לא יאמר (משום שנאמר בו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו). אם יום השביעי הוא בחנוכה, אזי לאחר שהלכו המנחמים שפסקה האבלות, יאמר גם האבל הלל מפני שהוא חיוב (עי' בפת"ש סי' שע"ו סק"ב). וי"א דבחנוכה אומרים הלל גם בבית האבל בצבור. בר"ח שחל בשבת אומרים הלל בצבור גם בבית האבל, דאין אבלות בשבת:
(ז) ברכת אבלים שבברכת המזון לא נהיגי עכשיו, כי סומכים על הפוסקים דס"ל דלא נתקנה אלא כשמברכין בעשרה (עי' באר הגולה סי' שע"ט):
(א) מצוה גדולה לנחם אבלים. ומצינו בהקב"ה שניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו. והוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים (ועי' לעיל סי' קצ"ג סעיף י"א). אין המנחמין רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחלה, כדמצינו באיוב, שנאמר ואין דובר אליו דבר, וכתיב, אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר ויען אליפז התימני. כשרואים המנחמים שהאבל פוטר אותם, אינן רשאים לישב אצלו:
(ב) אבל או חולה אינן צריכין לעמוד אפילו מפני נשיא. דרך ארץ הוא שאם אחד רוצה לכבד את חברו ולקום מפניו, אומר לו חברו שב. אבל לאבל או לחולה לא יאמר כן, משום דמשמע שב באבלות שלך, שב בחולי שלך:
(ג) לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי הרעים, וכיוצא בדברים אלו, שלא יפתח פה לשטן (עי' לעיל סס"י ל"ג):
(ד) לא יאמר אדם לאבל מה לך לעשות, א"א לשנות מה שעשה הקב"ה, כי זהו כעין גידוף, דמשמע הא אם היה אפשר לשנות, היה משנה. אלא צריך האדם לקבל עליו גזרת השם יתברך שמו באהבה. (עי' לעיל סי' נ"ט ס"ב):
(ה) האבלים יש להם להתאבל במקום שיצאה נשמתו של המת, כי באותו מקום, נפש המת מתאבלת, ושם צריכין ליתן לה תנחומין. ומצוה להתפלל שם בעשרה שחרית וערבית (וע"ל סי' כ' ס"ו שאין אומרים בבית האבל או"א ברכנו בברכה וכו') ואפילו אין שם אבל, כי יש בזה נחת רוח לנשמה. ואם יש אבל, מצטרף למנין. ויביאו לשם ס"ת מקודם ויכינו לו מקום כראוי על זמן שיתפללו שם (עיין לעיל ס"ס כ"ג). אם יש בשני בתים מתים, באחד יש שם אבל ובאחד אין שם אבל, ואין בעיר ההיא כדי לחלק שיתפללו כאן וכאן בעשרה, יתפללו בבית שאין שם אבל. נוהגין לומר בבית הנפטר לאחר תפלת שחרית ומנחה את המזמור למנצח וגו' שמעו זאת כל העמים וגו' (תהלים מ"ט). ומה טוב ללמוד שם משניות לתיקון הנשמה (משנה אותיות נשמה):
(ו) אין אומרים הלל בבית הנפטר אם יש שם אבל תוך שבעה (משום דהוי כמו לועג לרש שאומרים בו לא המתים יהללו יה). ואם יש שם חדר אחר, ילך האבל לחדר אחר, והצבור יאמרו הלל. ואם אין חדר אחר, אזי בר"ח אין צריכין לומר אח"כ הלל בביתם. אבל בחנוכה צריכין לומר הלל בביתם. ואם מתפללים בבית הנפטר ואין שם אבל, או בבית האבל שאינו בבית הנפטר, אומרים גם בר"ח הלל, אלא שהאבל לא יאמר (משום שנאמר בו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו). אם יום השביעי הוא בחנוכה, אזי לאחר שהלכו המנחמים שפסקה האבלות, יאמר גם האבל הלל מפני שהוא חיוב (עי' בפת"ש סי' שע"ו סק"ב). וי"א דבחנוכה אומרים הלל גם בבית האבל בצבור. בר"ח שחל בשבת אומרים הלל בצבור גם בבית האבל, דאין אבלות בשבת:
(ז) ברכת אבלים שבברכת המזון לא נהיגי עכשיו, כי סומכים על הפוסקים דס"ל דלא נתקנה אלא כשמברכין בעשרה (עי' באר הגולה סי' שע"ט):