מאגר ספרי קודש

סימן רא. דין המאבד עצמו לדעת ושאר רשע שמת, ובו ז' סעיפים:

(א) המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר ואך את דמכם לנפשותיבם אדרוש. ובשביל יחיד נברא העולם. וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר. לא קורעין, ולא מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו. אבל קוברין אותו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר, כל שהוא משום כבוד החיים, עושין לו. (ולענין אמירת קדיש, ע' בחת"ס יו"ד סי' שכ"ו. ואמרי אש סי' קכ"ב, וע' תשו' רד"ך בית ל'):

(ב) מסתמא לא מחזקינן אינשי ברשיעי. ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, כל שאפשר לתלות לשמא אחר עשה לו זאת, לא תלינן ביה:

(ג) קטן המאבד א"ע, חשוב כשלא לדעת. וכן גדול אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה את הדבר מחמת אונס שהיה מתירא מענויים קשים, כמו שאול שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מת ואין מונעין ממנו שום דבר:

(ד) כל הפורשים מדרכי הצבור, והם האנשים שפרקו עול המצוות מעל צווארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן, וכן המומרים והמוסרים והאפיקורוסים, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאו של מקום, ועליהם הכתוב אומר, הלא משנאיך ה' אשנא. ואומר, ובאבוד רשעים רנה:

(ה) אם נהרג בין בדינא דמלכותא בין בענין אחר, אפילו היה מומר, מתאבלין עליו. דכיון שנהרג בידי אדם ולא מת כדרך כל הארץ, הוי ליה כפרה:

(ו) מי שהיה רגיל לעשות עבירה אפילו רק לתיאבון ומת, אם לא התוודה קודם מותו, אין מתאבלין עליו. אבל אם התוודה, מתאבלין עליו אפילו היה גנב או גזלן:

(ז) קטן בן שנה או שנתיים שהמיר עם אביו או עם אמו ומת, אין מתאבלין עליו: