סימן קנד - סדר קביעת הוסת ודין בדיקה לפני תשמיש ולאחר
סימן תשמיש קנד. סדר קביעת הוסת ודין בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש, ובו ז' סעיפים:
(א) כל וסת נקבע בשלש פעמים רצופים. שאם ראתה ג"פ רצופים בזמן שוה כפעם בפעם, אזי זמן זה הוא לה לוסת קבוע. יש נשים שהן קובעות וסתן בימים שוים בחודש כגון שראתה ג"פ רצופות כל פעם בר"ח, והוי לה וסת קבוע בר"ח. וכן אם ראתה ג"פ בה' ימים בחודש אזי יום ה' בחודש הוא יום וסת קבוע שלה וזה נקרא וסת הימים, שקבעה ביום ידוע בחודש. ואע"פ שמספר הימים אשר בין ראיה לראיה אינו שוה, כי יש חודשים שאין להם רק כ"ט יום, ויש משלשים יום מ"מ כיון שהיא למודה לראות ביום קבוע בחודש הוי לה יום זה וסת קבוע:
(ב) אבל רוב הנשים דרכן לקבוע וסתן בהפלגות שוות, דהיינו שהיא מפלגת ומחלקת בין ראיה לראיה ימים שוים במספר, כגון שהיא רואה פעם אחת ומפסקת כ"ה יום או ל' יום או ל"ב יום וכדומה, וחוזרת ורואה, אם עשתה ג' הפלגות שוות ורצופות, הוי לה וסת קבוע, וזה נקרא וסת הפלגות. ולאחר שתפליג שוב ימים במספר אלו, אזי היום הבא הוא יום וסת קבוע שלה. וכיון שכל וסת אינו נקבע בפחות מג"פ, והפלגה אינה ניכרת אלא בשתי ראיות, לכן לוסת הפלגות צריכות ד' ראיות, כגון שראתה היום, והפליגה כ"ה יום וראתה, ושוב הפליגה כ"ה יום וראתה, ושוב הפליגה כ"ה יום וראתה, הרי ראתה ד' פעמים אשר ביניהן ג' הפלגות שוות וקבעה וסת:
(ג) ויש נשים שאין להם יום קבוע לראות לא בימי החודש ולא בהפלגות שוות, אבל יש להן סימנים בגופן, כגון שדרכה היא שקודם ראייתה היא מפהקת דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל, כל אלו עניני פיהוק הן. וכן אם מתעטשת דרך מטה או דרך מעלה, או מרגשת איזה מיחוש נגד טיבורה או בבית הרחם, או שאחזוה צירי הקדחת או תסמרו שערות בשרה, או שראשה ואיבריה כבדים עליה, כל שהוחזקה ג"פ רצופים שבא לה אחד ממקרים הנזכרים ואח"כ ראתה דם, הרי זו קבעה וסת, וזה נקרא וסת הגוף. ודוקא פיהוק ועיטוש כמה פעמים זה אחר זה הוי סימן וסת וקבעה בהם, אבל משום פיהוק ועיטוש פעם אחת אין הוסת נקבע כי זה דרך כל האדם. ודוקא שקבעה כל שלשת הפעמים על ידי מקרה אחד, אבל אם פעם במקרה זה ופעם במקרה זה, לא הוי קביעות:
(ד) ויש שקובעות לימים או להפלגות שוות בצירוף פיהוק ועיטוש וכדומה, דהיינו שבכל ה' ימים בחדש היא מפהקת או מעטשת ואח"כ היא רואה, או כשהיא מפלגת מראיה כ"ה יום היא מפהקת או מעטשת ואח"כ היא רואה, וזה נקרא וסת המורכב, דהיינו שהוא מורכב מיום שוה עם סימן הגוף. אם קבעה כן ג"פ, אזי כשמגיע היום המוגבל והיא מפהקת או מעטשת, חוששת לו, אבל ביום גרידא, או בפיהוק ועיטוש גרידא, אינה צריכה לחוש כיון שלא קבעה אלא בתרווייהו כהדדי:
(יש עוד מיני וסתות, וסת הדילוג, וסת הסירוג, וסת מחמת אונס או מחמת אכילת דברים חריפים, אבל מאחר שאינם שכיחים אין לנו עםק בהם פה, והמה מבוארים בעז"ה בספרי לחם ושמלה):
(ה) כל אשה שיש לה וסת קבוע, הרי זו שלא בשעת וסתה בחזקת טהרה ובעלה בא עליה וא"צ לשאול אותה כלום. ואפי' היא ישנה קצת, יכול לבא עליה ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ואדרבה אין לה לבדוק את עצמה בפני בעלה, שלא יהא לבו נוקפו לחשוב מסתמא הרגישה, שאם לא הרגישה לא היתה בודקת, ולכן אם תבדוק בפניו לפני תשמיש איכא למיחש שמא מחמת שיהיה לבו נוקפו יפרוש את עצמו ממנה. ואם תבדוק בפניו לאחר תשמיש איכא למיחש שמא יהא לבו נוקפו לחשוב דמסתמא הרגישה בשעת תשמיש ויפרוש א"ע בפעם אחרת וע"כ לא תבדוק בפני בעלה, אבל שלא בפני בעלה כל אשה שמרבה לבדוק את עצמה הרי זו משובחת:
(ו) אשה שאין לה וסת קבוע כלל, יש לה לבדוק א"ע לפני תשמיש ולאחר תשמיש. וגם הבעל יש לקנח א"ע לאחר תשמיש ולראות אם לא נמצאת איזו טיפה דם. ואך כשהיא בחזקת מסולקת מדמים כגון מעוברת לאחר שלשה חדשים או מניקה או זקנה, אלו אינן צריכות בדיקה:
(ז) ויש נשים שאין להם וסת קכוע ממש אבל יש להן עכ"פ מספר ימים ידועים שבהן אינן רואות. כגון אשה שהיא מוחזקת שבכל כ"ה יום לאחר ראייתה אינה חוזרת ורואה אלא אח"כ, ואז אין לה יום קבוע שלפעמים היא מאחרת יום או יומים או ג' ימים. אשה כזו עד כ"ה יום, כיון שהוחזקה ג"פ שבימים אלו אינה רואה, דינה בימים אלו כמו אשה שיש לה וסת קבוע, ובימים שלאחר כן שהיא נבוכה בהם ואין לה בהן חזקת טהרה אסורה לבעלה. (וע' יו"ד סי' קפ"ד ס"ב ברמ"א ובספרי לחם ושמלה סי' קפ"ו לחם סק"ו):
(א) כל וסת נקבע בשלש פעמים רצופים. שאם ראתה ג"פ רצופים בזמן שוה כפעם בפעם, אזי זמן זה הוא לה לוסת קבוע. יש נשים שהן קובעות וסתן בימים שוים בחודש כגון שראתה ג"פ רצופות כל פעם בר"ח, והוי לה וסת קבוע בר"ח. וכן אם ראתה ג"פ בה' ימים בחודש אזי יום ה' בחודש הוא יום וסת קבוע שלה וזה נקרא וסת הימים, שקבעה ביום ידוע בחודש. ואע"פ שמספר הימים אשר בין ראיה לראיה אינו שוה, כי יש חודשים שאין להם רק כ"ט יום, ויש משלשים יום מ"מ כיון שהיא למודה לראות ביום קבוע בחודש הוי לה יום זה וסת קבוע:
(ב) אבל רוב הנשים דרכן לקבוע וסתן בהפלגות שוות, דהיינו שהיא מפלגת ומחלקת בין ראיה לראיה ימים שוים במספר, כגון שהיא רואה פעם אחת ומפסקת כ"ה יום או ל' יום או ל"ב יום וכדומה, וחוזרת ורואה, אם עשתה ג' הפלגות שוות ורצופות, הוי לה וסת קבוע, וזה נקרא וסת הפלגות. ולאחר שתפליג שוב ימים במספר אלו, אזי היום הבא הוא יום וסת קבוע שלה. וכיון שכל וסת אינו נקבע בפחות מג"פ, והפלגה אינה ניכרת אלא בשתי ראיות, לכן לוסת הפלגות צריכות ד' ראיות, כגון שראתה היום, והפליגה כ"ה יום וראתה, ושוב הפליגה כ"ה יום וראתה, ושוב הפליגה כ"ה יום וראתה, הרי ראתה ד' פעמים אשר ביניהן ג' הפלגות שוות וקבעה וסת:
(ג) ויש נשים שאין להם יום קבוע לראות לא בימי החודש ולא בהפלגות שוות, אבל יש להן סימנים בגופן, כגון שדרכה היא שקודם ראייתה היא מפהקת דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל, כל אלו עניני פיהוק הן. וכן אם מתעטשת דרך מטה או דרך מעלה, או מרגשת איזה מיחוש נגד טיבורה או בבית הרחם, או שאחזוה צירי הקדחת או תסמרו שערות בשרה, או שראשה ואיבריה כבדים עליה, כל שהוחזקה ג"פ רצופים שבא לה אחד ממקרים הנזכרים ואח"כ ראתה דם, הרי זו קבעה וסת, וזה נקרא וסת הגוף. ודוקא פיהוק ועיטוש כמה פעמים זה אחר זה הוי סימן וסת וקבעה בהם, אבל משום פיהוק ועיטוש פעם אחת אין הוסת נקבע כי זה דרך כל האדם. ודוקא שקבעה כל שלשת הפעמים על ידי מקרה אחד, אבל אם פעם במקרה זה ופעם במקרה זה, לא הוי קביעות:
(ד) ויש שקובעות לימים או להפלגות שוות בצירוף פיהוק ועיטוש וכדומה, דהיינו שבכל ה' ימים בחדש היא מפהקת או מעטשת ואח"כ היא רואה, או כשהיא מפלגת מראיה כ"ה יום היא מפהקת או מעטשת ואח"כ היא רואה, וזה נקרא וסת המורכב, דהיינו שהוא מורכב מיום שוה עם סימן הגוף. אם קבעה כן ג"פ, אזי כשמגיע היום המוגבל והיא מפהקת או מעטשת, חוששת לו, אבל ביום גרידא, או בפיהוק ועיטוש גרידא, אינה צריכה לחוש כיון שלא קבעה אלא בתרווייהו כהדדי:
(יש עוד מיני וסתות, וסת הדילוג, וסת הסירוג, וסת מחמת אונס או מחמת אכילת דברים חריפים, אבל מאחר שאינם שכיחים אין לנו עםק בהם פה, והמה מבוארים בעז"ה בספרי לחם ושמלה):
(ה) כל אשה שיש לה וסת קבוע, הרי זו שלא בשעת וסתה בחזקת טהרה ובעלה בא עליה וא"צ לשאול אותה כלום. ואפי' היא ישנה קצת, יכול לבא עליה ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ואדרבה אין לה לבדוק את עצמה בפני בעלה, שלא יהא לבו נוקפו לחשוב מסתמא הרגישה, שאם לא הרגישה לא היתה בודקת, ולכן אם תבדוק בפניו לפני תשמיש איכא למיחש שמא מחמת שיהיה לבו נוקפו יפרוש את עצמו ממנה. ואם תבדוק בפניו לאחר תשמיש איכא למיחש שמא יהא לבו נוקפו לחשוב דמסתמא הרגישה בשעת תשמיש ויפרוש א"ע בפעם אחרת וע"כ לא תבדוק בפני בעלה, אבל שלא בפני בעלה כל אשה שמרבה לבדוק את עצמה הרי זו משובחת:
(ו) אשה שאין לה וסת קבוע כלל, יש לה לבדוק א"ע לפני תשמיש ולאחר תשמיש. וגם הבעל יש לקנח א"ע לאחר תשמיש ולראות אם לא נמצאת איזו טיפה דם. ואך כשהיא בחזקת מסולקת מדמים כגון מעוברת לאחר שלשה חדשים או מניקה או זקנה, אלו אינן צריכות בדיקה:
(ז) ויש נשים שאין להם וסת קכוע ממש אבל יש להן עכ"פ מספר ימים ידועים שבהן אינן רואות. כגון אשה שהיא מוחזקת שבכל כ"ה יום לאחר ראייתה אינה חוזרת ורואה אלא אח"כ, ואז אין לה יום קבוע שלפעמים היא מאחרת יום או יומים או ג' ימים. אשה כזו עד כ"ה יום, כיון שהוחזקה ג"פ שבימים אלו אינה רואה, דינה בימים אלו כמו אשה שיש לה וסת קבוע, ובימים שלאחר כן שהיא נבוכה בהם ואין לה בהן חזקת טהרה אסורה לבעלה. (וע' יו"ד סי' קפ"ד ס"ב ברמ"א ובספרי לחם ושמלה סי' קפ"ו לחם סק"ו):