סימן קלה - דיני ישיבת סוכה
סימן קלה. דיני ישיבת סוכה, ובו כ"ב סעיפים:
(א) כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, פירוש תדורו בסוכות. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעות הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומטייל וישן בסוכה. ואפילו אם מספר עם חברו יספר בסוכה. וכן אם מתפלל ביחידות, יתפלל בתוך הסוכה. וכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ולכן צריכין לכוין בישיבת הסוכה שצוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים. וסוכות אלו שאמר הכתוב כי בסוכות הושבתי נחלקו בהם תנאים, ר' אליעזר אומר המה ענני הכבוד שהקיף בהם הקב"ה את אבותינו לבל יכם שרב ושמש, ור' עקיבא אומר סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה. ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות הסוכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימי הקיץ ודרך כל ארם לעשות אז סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שהיא במצות הבורא יתברך שמו, לבן צוה אותנו לעשותה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל כי מצות המלך היא עלינו לעשותה:
(ב) צריך להחזיק את הסוכה בכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו. ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים, כגון קדרות וכד ששואבים בו מים וכלים שמשהים בהם קמח ועריבה ויורה ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הקערות לאחר האכילה צריך להוציאן לחוץ. אבל כלי שתיה יהיו בסוכה. ונוהגין שלא להכניס לתוכה נר של חרס משום דמאיס. וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי, כגון שטיפת קדרות וקערות אבל כוסות מותר לשטוף. וכ"ש דאסור להשתין בה אפילו לתוך כלי אע"פ שעושה כן בתוך ביתו. אבל תשמיש המטה מותר בסוכה שהרי עיקר מצותה איש ואשתו. אם הכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך בשעה שהם בה אין לברך לישב בסוכה עד שיוציאם:
(ג) אכילה בסוכה בלילה הראשון הוא חובה, שצריך לאכול בסוכה פת לכל הפחות כזית. ואפילו מצטער חייב לאכול בסוכה. ואם יורדים גשמים (ע"ל ס"ט) אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות, ימתין ואח"כ יקדש ויאכל בסוכה כראוי. ואם רואה שלא יפסקו הגשמים, או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסוכה ומברך שהחיינו ומכוין בשהחיינו גם על הסוכה, אבל אינו מברך לישב בסוכה. ונוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שם כזית פת בלי הפסק, והולך לתוך הבית וגומר סעודתו. ויש לו לכוין בשעת נט"י ובשעת ברכת המוציא שדעתו לאכול גם בבית (ע"ל סי' מ"ב סעיף י"ט כ"א). ואם פסקו הגשמים קודם שבירך ברהמ"ז, הולך שוב לתוך הסוכה ומברך לזשב בסוכה ואוכל קצת יותר מכביצה פת ומברך ברהמ"ז. ואם פסקו הגשמים לאחר שבירך ברהמ"ז, הולך ג"כ לתוך הסוכה ונוטל ידיו שנית ואוכל יותר מכביצה פת בברכת לישב בסוכה ומברך ברהמ"ז. אם בסוכה שלו אף לאחר שפסקו הגשמים עדיין המים מטפטפין מן הסכך, ויש בשכונתו סוכה שהיתה מסוגרת בגג ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פתו בטוב לבב:
(ד) בלילה השני גם כן חובה לאכול בסוכה ואפילו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון וכמו שכתבנו, אלא חילוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים, או המתין ולא פסקו, מקדש בבית ואוכל שם, וקודם ברהמ"ז הולך לתוך הסוכה ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת לישב בסוכה וחוזר לביתו ומברך ברכת המזון:
(ה) ערבית, כשבא מבהכ"נ נכנס לסוכה ומקדש מיד, רק לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה. וכשהוא מברך בקידוש לישב בסוכה, יכוין לפטור בברכה זו סעודה זו וגם השינה ושאר צרכיו שיעשה בסוכה עד הקידוש שביום המחר. ובברכת שהחיינו יכוין שהוא מברך שהחיינו על החג וגם על הסוכה. ולכן בלילה הראשון מברכין תחלה לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו, שתהא ברכת שהחיינו גם על הסוכה. ובלילה השני מברך תחלה שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה:
(ו) כשאוכלים כמה בעלי בתים בסוכה אחת, ויש שם גם הנשים ושאר בני בית שצריכין לשמוע היטב את הקידוש לצאת בו, אם יקדשו כל הבעלי בתים ביחד, תרי קלי לא משתמעי ולא ישמעו היטב את הקידוש. על כן טוב יותר שיקדשו בזה אחר זה. ואם מקדשים ביחד כגון אם אין שם מי שצריך לצאת בשמיעת קידוש, אם קדם אחד וסיים ברכת בפה"ג או ברכה אחרת ואחר כך סיים חברו, אין להראשון לענות אמן אחר ברכת חברו, משום דאמן הוי הפסק בין ברכת בפה"ג לשתיה. והעולם נוהגים להמתין זה על זה ועונין אמן, וזהו שלא כדין, אלא יש להם לומר הכל ביחד:
(ז) בשאר הלילות וכן בכל הימים אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול אכילת קבע או לישן צריך לאכול או לישן בסוכה. ומהי אכילת קבע, פת יותר מכביצה אפי' לא קבע עליה, ואפילו היא פת כסנין. וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה וקבע עליו, חייב בסוכה ולברך עליו לישב בסוכה. אבל פירות אפי' אבל הרבה וקבע עליו מותר לאכול חוץ לסוכה. וכן יין או שאר משקים או בשר וגבינה מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה, ודוקא כשלא קבע עליהם, אבל אם רוצה לשתות יין או שאר משקים בדרך קבע, או שרוצה לאכול בשר או גבינה דרך קבע צריך סוכה, ולא יברך עליהם לישב בסוכה. וטוב שיאכל קודם פת כדי שיברך. וכל זאת מדינא. אבל מי שמחמיר על עצמו שאפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה, הרי זה משובח:
(ח) שינה אפילו ארעי, מדינא צריך סוכה. וכן עושין המדקדקין במצות שאפילו שינת ארעי אינם ישניט חוץ לסוכה. ועתה שנוהגים הרבה להקל בשינה, כתבו האחרונים ז"ל כמה טעמים ללמד קצת זכות עליהם. אבל כל ירא שמים ראוי לו להחמיר ולעשות סוכה שיכול לדור שם עם אשתו כמו שהוא דר בכל השנה כולה אם אפשר לו. ולכל הפחות שתהא ראויה לישן שם הוא לבדו, ואם אינה כן אפילו בדיעבד היא פסולה:
(ט) ירדו גשמים, פטור מן הסוכה. באיזה גשמים פטור, אם ירדו כל כך שהוא משער שאם היו נופלים בך לתוך התבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו התבשיל, או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו, היה יוצא משם לחדר אחר, אז יצא גם מן הסוכה לבית. ואם התחיל לאכול בסוכה ואח"כ ירדו גשמים ונכנס לתוך הבית והתחיל לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל מתחלה לאוכל בבית, ואח"כ פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחויב ללכת באמצע הסעודה מביתו לתוך הסוכה. וכן כשהעת קר והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית:
(י) לענין שינה בסוכה גם גשמים מועטין הוי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו והשכיב את עצמו לישן ואח"כ פסקו הגשמים, או שמתחלה שכב בביתו לישן מפני הגשמים ואח"כ פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה אלא ישן בביתו עד הבוקר:
(יא) כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עליו, ואינו רשאי לברך משום דהוי ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא אלא יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו:
(יב) נוהגין שאין מברכין לישב בסוכה אלא באכילת קבע. ונוהגין שמברכין תתלה המוציא ואח"כ לישב בסוכה קודם שטועם. ושאר הדברים שהוא אוכל בסוכה כל היום וכל מה שהוא יושב ועושה שם ואפילו אם ישן שם, נפטר הכל בברכה שבירך בשעת אכילת קבע עד שיאכל שנית בקבע. ואם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבהכ"נ בין סעודה לסעודה, כיון שבירך פעס אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שניה שאוכל. ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, א"צ לברך רק פעם אחת כיוו שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד לא הוי היסח הדעת. וא"צ לברך בסעודה שניה רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת וצריך לברך בסעודה שניה:
(יג) מי שהולך אפילו באמצע סעודתו לסוכת חברו ואוכל שם שיעור דחייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה:
(יד) מי ששכח לברך לזשב בסוכה ונזכר באמצע סעודה, או אפילו לאחר שגמר אכילתו, צריך לברך, כי גם הישיבה שישב שם אח"כ, היא מצוה:
(טו) נשים פטורות מסוכה, ואע"פ כן רשאין לברך. קטנים ג"כ פטורים. ומ"מ כל שהוא מבן חמש שנים ולמעלה, חייב אביו לחנכו שיאכל בסוכה. ואפילו אין אביו בביתו אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה:
(טז) חולה ומשמשיו פטורים מסוכה. אם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשין פטורין אלא בשעה שהוא צריד להם. אם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאין צריך להן כל כך:
(יז) מצטער גם כן פטור מן הסוכה בשאר הלילות וכן כל הימים. והיינו שמצטער מחמת צנה או מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו לו הנרות בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חברו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקות. ודוקא אם מתחלה עשה סוכתו כראוי ואך במקרה בא לו הענין שהוא מצטער לישב או לישן בתוכה, אבל אם מתחלה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שמתירא לישן בה, אינו יוצא בה אפילו באכילה ביום. אם בא הרוח לכבות הנרות דרך הדפנות, מותר לפרוש שם סדין או בגד:
(יח) הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום, כיון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה, כיון שצריכין לילך תיכף לדרכן. אבל אם יכול לישב בסוכה בלי טורח, חייב לישב בסוכה. ובלילה כשהוא במלון שהוא רוצה ללון שם, צריך לטרוח א"ע לישב בסוכה. אפילו הוא במקום שאין שם סוכה, אם יכול לעשות סוכה במעט ממון, חייב להשתדל שיהיה לו סוכה לישן בתוכה. ואם הולך גם בלילה, דינו כמו ביום. וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אין יכולין לעשות להם סוכה, יחמירו על עצמם לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצות סוכה:
(יט) שלוחי מצוה, אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שאינו נוח להם לישן בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצוה, פטורין מסוכה. אבל בלאו הכי חייבים:
(כ) שומרי גנות ופרדסים ותבואה וכיו"ב, אם אפשר לשמור כולו במקום אחד, יששה לו שם סוכה וישב בה:
(כא) העושים יין אצל הגוים, פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה משום דצריכים לשמור שלא יגע בו הגוי. ואם הוא בענין שאינו צריך שימור, חייבין:
(כב) היושבים בחנות אע"פ שהם דרים חוץ לעיר והחנות הוא בעיר, ורגילין כל השנה ברוב פעמים לאכול שם ביום, מכל מקום בסוכות חייבים לאבול בסוכה:
(א) כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, פירוש תדורו בסוכות. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעות הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומטייל וישן בסוכה. ואפילו אם מספר עם חברו יספר בסוכה. וכן אם מתפלל ביחידות, יתפלל בתוך הסוכה. וכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ולכן צריכין לכוין בישיבת הסוכה שצוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים. וסוכות אלו שאמר הכתוב כי בסוכות הושבתי נחלקו בהם תנאים, ר' אליעזר אומר המה ענני הכבוד שהקיף בהם הקב"ה את אבותינו לבל יכם שרב ושמש, ור' עקיבא אומר סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה. ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות הסוכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימי הקיץ ודרך כל ארם לעשות אז סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שהיא במצות הבורא יתברך שמו, לבן צוה אותנו לעשותה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל כי מצות המלך היא עלינו לעשותה:
(ב) צריך להחזיק את הסוכה בכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו. ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים, כגון קדרות וכד ששואבים בו מים וכלים שמשהים בהם קמח ועריבה ויורה ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הקערות לאחר האכילה צריך להוציאן לחוץ. אבל כלי שתיה יהיו בסוכה. ונוהגין שלא להכניס לתוכה נר של חרס משום דמאיס. וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי, כגון שטיפת קדרות וקערות אבל כוסות מותר לשטוף. וכ"ש דאסור להשתין בה אפילו לתוך כלי אע"פ שעושה כן בתוך ביתו. אבל תשמיש המטה מותר בסוכה שהרי עיקר מצותה איש ואשתו. אם הכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך בשעה שהם בה אין לברך לישב בסוכה עד שיוציאם:
(ג) אכילה בסוכה בלילה הראשון הוא חובה, שצריך לאכול בסוכה פת לכל הפחות כזית. ואפילו מצטער חייב לאכול בסוכה. ואם יורדים גשמים (ע"ל ס"ט) אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות, ימתין ואח"כ יקדש ויאכל בסוכה כראוי. ואם רואה שלא יפסקו הגשמים, או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסוכה ומברך שהחיינו ומכוין בשהחיינו גם על הסוכה, אבל אינו מברך לישב בסוכה. ונוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שם כזית פת בלי הפסק, והולך לתוך הבית וגומר סעודתו. ויש לו לכוין בשעת נט"י ובשעת ברכת המוציא שדעתו לאכול גם בבית (ע"ל סי' מ"ב סעיף י"ט כ"א). ואם פסקו הגשמים קודם שבירך ברהמ"ז, הולך שוב לתוך הסוכה ומברך לזשב בסוכה ואוכל קצת יותר מכביצה פת ומברך ברהמ"ז. ואם פסקו הגשמים לאחר שבירך ברהמ"ז, הולך ג"כ לתוך הסוכה ונוטל ידיו שנית ואוכל יותר מכביצה פת בברכת לישב בסוכה ומברך ברהמ"ז. אם בסוכה שלו אף לאחר שפסקו הגשמים עדיין המים מטפטפין מן הסכך, ויש בשכונתו סוכה שהיתה מסוגרת בגג ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פתו בטוב לבב:
(ד) בלילה השני גם כן חובה לאכול בסוכה ואפילו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון וכמו שכתבנו, אלא חילוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים, או המתין ולא פסקו, מקדש בבית ואוכל שם, וקודם ברהמ"ז הולך לתוך הסוכה ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת לישב בסוכה וחוזר לביתו ומברך ברכת המזון:
(ה) ערבית, כשבא מבהכ"נ נכנס לסוכה ומקדש מיד, רק לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה. וכשהוא מברך בקידוש לישב בסוכה, יכוין לפטור בברכה זו סעודה זו וגם השינה ושאר צרכיו שיעשה בסוכה עד הקידוש שביום המחר. ובברכת שהחיינו יכוין שהוא מברך שהחיינו על החג וגם על הסוכה. ולכן בלילה הראשון מברכין תחלה לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו, שתהא ברכת שהחיינו גם על הסוכה. ובלילה השני מברך תחלה שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה:
(ו) כשאוכלים כמה בעלי בתים בסוכה אחת, ויש שם גם הנשים ושאר בני בית שצריכין לשמוע היטב את הקידוש לצאת בו, אם יקדשו כל הבעלי בתים ביחד, תרי קלי לא משתמעי ולא ישמעו היטב את הקידוש. על כן טוב יותר שיקדשו בזה אחר זה. ואם מקדשים ביחד כגון אם אין שם מי שצריך לצאת בשמיעת קידוש, אם קדם אחד וסיים ברכת בפה"ג או ברכה אחרת ואחר כך סיים חברו, אין להראשון לענות אמן אחר ברכת חברו, משום דאמן הוי הפסק בין ברכת בפה"ג לשתיה. והעולם נוהגים להמתין זה על זה ועונין אמן, וזהו שלא כדין, אלא יש להם לומר הכל ביחד:
(ז) בשאר הלילות וכן בכל הימים אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול אכילת קבע או לישן צריך לאכול או לישן בסוכה. ומהי אכילת קבע, פת יותר מכביצה אפי' לא קבע עליה, ואפילו היא פת כסנין. וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה וקבע עליו, חייב בסוכה ולברך עליו לישב בסוכה. אבל פירות אפי' אבל הרבה וקבע עליו מותר לאכול חוץ לסוכה. וכן יין או שאר משקים או בשר וגבינה מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה, ודוקא כשלא קבע עליהם, אבל אם רוצה לשתות יין או שאר משקים בדרך קבע, או שרוצה לאכול בשר או גבינה דרך קבע צריך סוכה, ולא יברך עליהם לישב בסוכה. וטוב שיאכל קודם פת כדי שיברך. וכל זאת מדינא. אבל מי שמחמיר על עצמו שאפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה, הרי זה משובח:
(ח) שינה אפילו ארעי, מדינא צריך סוכה. וכן עושין המדקדקין במצות שאפילו שינת ארעי אינם ישניט חוץ לסוכה. ועתה שנוהגים הרבה להקל בשינה, כתבו האחרונים ז"ל כמה טעמים ללמד קצת זכות עליהם. אבל כל ירא שמים ראוי לו להחמיר ולעשות סוכה שיכול לדור שם עם אשתו כמו שהוא דר בכל השנה כולה אם אפשר לו. ולכל הפחות שתהא ראויה לישן שם הוא לבדו, ואם אינה כן אפילו בדיעבד היא פסולה:
(ט) ירדו גשמים, פטור מן הסוכה. באיזה גשמים פטור, אם ירדו כל כך שהוא משער שאם היו נופלים בך לתוך התבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו התבשיל, או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו, היה יוצא משם לחדר אחר, אז יצא גם מן הסוכה לבית. ואם התחיל לאכול בסוכה ואח"כ ירדו גשמים ונכנס לתוך הבית והתחיל לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל מתחלה לאוכל בבית, ואח"כ פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחויב ללכת באמצע הסעודה מביתו לתוך הסוכה. וכן כשהעת קר והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית:
(י) לענין שינה בסוכה גם גשמים מועטין הוי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו והשכיב את עצמו לישן ואח"כ פסקו הגשמים, או שמתחלה שכב בביתו לישן מפני הגשמים ואח"כ פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה אלא ישן בביתו עד הבוקר:
(יא) כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עליו, ואינו רשאי לברך משום דהוי ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא אלא יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו:
(יב) נוהגין שאין מברכין לישב בסוכה אלא באכילת קבע. ונוהגין שמברכין תתלה המוציא ואח"כ לישב בסוכה קודם שטועם. ושאר הדברים שהוא אוכל בסוכה כל היום וכל מה שהוא יושב ועושה שם ואפילו אם ישן שם, נפטר הכל בברכה שבירך בשעת אכילת קבע עד שיאכל שנית בקבע. ואם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבהכ"נ בין סעודה לסעודה, כיון שבירך פעס אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שניה שאוכל. ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, א"צ לברך רק פעם אחת כיוו שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד לא הוי היסח הדעת. וא"צ לברך בסעודה שניה רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת וצריך לברך בסעודה שניה:
(יג) מי שהולך אפילו באמצע סעודתו לסוכת חברו ואוכל שם שיעור דחייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה:
(יד) מי ששכח לברך לזשב בסוכה ונזכר באמצע סעודה, או אפילו לאחר שגמר אכילתו, צריך לברך, כי גם הישיבה שישב שם אח"כ, היא מצוה:
(טו) נשים פטורות מסוכה, ואע"פ כן רשאין לברך. קטנים ג"כ פטורים. ומ"מ כל שהוא מבן חמש שנים ולמעלה, חייב אביו לחנכו שיאכל בסוכה. ואפילו אין אביו בביתו אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה:
(טז) חולה ומשמשיו פטורים מסוכה. אם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשין פטורין אלא בשעה שהוא צריד להם. אם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאין צריך להן כל כך:
(יז) מצטער גם כן פטור מן הסוכה בשאר הלילות וכן כל הימים. והיינו שמצטער מחמת צנה או מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו לו הנרות בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חברו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקות. ודוקא אם מתחלה עשה סוכתו כראוי ואך במקרה בא לו הענין שהוא מצטער לישב או לישן בתוכה, אבל אם מתחלה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שמתירא לישן בה, אינו יוצא בה אפילו באכילה ביום. אם בא הרוח לכבות הנרות דרך הדפנות, מותר לפרוש שם סדין או בגד:
(יח) הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום, כיון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה, כיון שצריכין לילך תיכף לדרכן. אבל אם יכול לישב בסוכה בלי טורח, חייב לישב בסוכה. ובלילה כשהוא במלון שהוא רוצה ללון שם, צריך לטרוח א"ע לישב בסוכה. אפילו הוא במקום שאין שם סוכה, אם יכול לעשות סוכה במעט ממון, חייב להשתדל שיהיה לו סוכה לישן בתוכה. ואם הולך גם בלילה, דינו כמו ביום. וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אין יכולין לעשות להם סוכה, יחמירו על עצמם לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצות סוכה:
(יט) שלוחי מצוה, אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שאינו נוח להם לישן בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצוה, פטורין מסוכה. אבל בלאו הכי חייבים:
(כ) שומרי גנות ופרדסים ותבואה וכיו"ב, אם אפשר לשמור כולו במקום אחד, יששה לו שם סוכה וישב בה:
(כא) העושים יין אצל הגוים, פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה משום דצריכים לשמור שלא יגע בו הגוי. ואם הוא בענין שאינו צריך שימור, חייבין:
(כב) היושבים בחנות אע"פ שהם דרים חוץ לעיר והחנות הוא בעיר, ורגילין כל השנה ברוב פעמים לאכול שם ביום, מכל מקום בסוכות חייבים לאבול בסוכה: