סימן קיז - קצת דינים מלוקטים לפסח
סימן קיז. קצת דינים מלוקטים לפסח, ובו י"ג סעיפים:
(א) אם נמצא איזה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי הוא כמו שאר איסורין שבטל בששים. ולכן אם נמצא גרעין בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. אבל בתוך הפסח, חמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה. ובכל מקום שנמצא איזה גרעץ מחמשת מיני דגן או משהו חמץ, צריכין לעשות שאלה:
(ב) באר מים שנמצאו בו גרעיני תבואה, אין להסתפק מזה המים אלא בדוחק גדול, כגון שאין מים אחרים בנמצא. ואם נמצא בו חתיכת פת, אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא מהני:
(ג) נוהגין שלא להבהב את העופות בקש שעם השבלים, כי חיישינן שמא יש בהן גרעץ מחומץ, ולכן מהבהבין בעשבים או חותכין את השבלים מן הקש, ובדיעבד מותר. ויזהרו ליטול את הזפק מן העוף קודם שמהבהבין אותו:
(ד) כל מיני קטניות, אסורים. וכן כל מיני פירות יבשות, אסורין אלא אם כן נודע שנתיבשו בהכשר ע"ג קנים או בתנור שהוכשר לשם פסח (ע"ל סימן ק"י ס"א וס"ב). אפילו תאנים יבשים וצמוקים בין גדולים בין קטנים, אסורין. וכן קליפות פאמעראנצען [תפוחי זהב]. ומ"מ המשקה שעושין מן הצמוקין, נוהגין היתר לשתותו. נוהגין שלא ליתן לתוך התבשיל נעגליך וזאפערן מפני שיש בהם חשש חימוץ. ואפי' זאפערן הגדלה במדינתנו בגנות, אסורין משום לא פלוג. ושאר בשמים שאין בו חשש חימוץ, וכן המלח קודם שנותנים אותם לתבשיל, צריך לבדקם אם אין אתה גרעין תבואה מעורב בהם:
(ה) דבש אין אוכלין אלא מה שלא נתרסק, או שנתרסק ע"י ישראל לשם פסח:
(ו) בשעת הדחק כגון לצורך חולה או זקן, מותרין לאפות מצות עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין ובדומה, והיא נקראת מצה עשירה, ובלבד שיזהרו שלא יתערב בהם אפילו מעט מים. אבל בשני לילות הראשונים צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין במצה עשירה. ושלא לצורך גדול, אסור לאפות מצה עשירה אפילו קודם פסח לשם פסח:
(ז) הנותן תבואה או מורסן לפני עופות, יזהר לתתם במקום יבש שלא יתלחלחו. אבל לבהמה אסור ליתן מורסן כי יתלחלח מן הרוק. וגם אם נותן להם תבואה, יזהר לתת להם מעט מעט שלא ישאירו מלוחלחים. ואם השאירו, יבערם מיד:
(ח) בערב פסח משעה שהחמץ נאסר בהנאה, וכן בכל ימי הפסח, אסור ליהנות אפילו מחמצו של גוי. ולכן אסור לישראל להוליך או לשמור חמצו של גוי ומכ"ש דאסור לקנות חמץ בשביל גוי אפילו במעותיו של גוי:
(ט) וכן אסור להשכיד אז לגוי בהמה שתביא לו חמץ, או חדר לשים בו חמץ, מפני שאסור להשתכר באיסורי הנאה. אבל מותר להשכיר לו בהמה לשבוע של פסח (חוץ משבת ויו"ט) בסתם, שאין הגוי מפרש לו שהוא צריך אותה להביא חמץ, אע"פ שהוא יודע שהגוי יוליך עליה חמץ אין בכך כלום, דכיון שאף אם לא יוליך עליה כלום יצטרך לפרוע להישראל כל שכרו משלם, אין הישראל משתכר כלום מהחמץ. וכן מותר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ מ"מ הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו:
(י) אסור למסור אפילו זמן הרבה קודם פסח בהמתו לגוי כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח:
(יא) מותר לומר למשרתו גוי אפילו בשעה שהחמץ אסור בהנאה, הילך מעות וקנה לך מזונות ואכול, אע"פ שהוא יודע שיקנה חמץ. ובשעת הדחק מותר ג"כ לומר לו צא ואכול אצל גוי ואני אפרע לו, או לומר לגוי אחר תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך, אבל אסור להקדים לו את המעות בשביל מה שיתן למשרתו:
(יב) וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו אל הגוי ויאכילהו הגוי חמץ ויפרע לו הישראל אח"כ. אבל הישראל לא יאכילהו חמץ. ואם התינוק מסוכן, פשיטא דהכל מותר, כמש"ל סימן צ"ב ולקמן סימן קצ"ב:
(יג) לשתות החלב מבהמת גוי האוכלת חמץ בפסח, יש אוסרין ויש מתירין. ושומר נפשו יחמיר. ובפרט במקום שנהגו לאסור, חלילה להתיר:
(א) אם נמצא איזה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי הוא כמו שאר איסורין שבטל בששים. ולכן אם נמצא גרעין בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. אבל בתוך הפסח, חמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה. ובכל מקום שנמצא איזה גרעץ מחמשת מיני דגן או משהו חמץ, צריכין לעשות שאלה:
(ב) באר מים שנמצאו בו גרעיני תבואה, אין להסתפק מזה המים אלא בדוחק גדול, כגון שאין מים אחרים בנמצא. ואם נמצא בו חתיכת פת, אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא מהני:
(ג) נוהגין שלא להבהב את העופות בקש שעם השבלים, כי חיישינן שמא יש בהן גרעץ מחומץ, ולכן מהבהבין בעשבים או חותכין את השבלים מן הקש, ובדיעבד מותר. ויזהרו ליטול את הזפק מן העוף קודם שמהבהבין אותו:
(ד) כל מיני קטניות, אסורים. וכן כל מיני פירות יבשות, אסורין אלא אם כן נודע שנתיבשו בהכשר ע"ג קנים או בתנור שהוכשר לשם פסח (ע"ל סימן ק"י ס"א וס"ב). אפילו תאנים יבשים וצמוקים בין גדולים בין קטנים, אסורין. וכן קליפות פאמעראנצען [תפוחי זהב]. ומ"מ המשקה שעושין מן הצמוקין, נוהגין היתר לשתותו. נוהגין שלא ליתן לתוך התבשיל נעגליך וזאפערן מפני שיש בהם חשש חימוץ. ואפי' זאפערן הגדלה במדינתנו בגנות, אסורין משום לא פלוג. ושאר בשמים שאין בו חשש חימוץ, וכן המלח קודם שנותנים אותם לתבשיל, צריך לבדקם אם אין אתה גרעין תבואה מעורב בהם:
(ה) דבש אין אוכלין אלא מה שלא נתרסק, או שנתרסק ע"י ישראל לשם פסח:
(ו) בשעת הדחק כגון לצורך חולה או זקן, מותרין לאפות מצות עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין ובדומה, והיא נקראת מצה עשירה, ובלבד שיזהרו שלא יתערב בהם אפילו מעט מים. אבל בשני לילות הראשונים צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין במצה עשירה. ושלא לצורך גדול, אסור לאפות מצה עשירה אפילו קודם פסח לשם פסח:
(ז) הנותן תבואה או מורסן לפני עופות, יזהר לתתם במקום יבש שלא יתלחלחו. אבל לבהמה אסור ליתן מורסן כי יתלחלח מן הרוק. וגם אם נותן להם תבואה, יזהר לתת להם מעט מעט שלא ישאירו מלוחלחים. ואם השאירו, יבערם מיד:
(ח) בערב פסח משעה שהחמץ נאסר בהנאה, וכן בכל ימי הפסח, אסור ליהנות אפילו מחמצו של גוי. ולכן אסור לישראל להוליך או לשמור חמצו של גוי ומכ"ש דאסור לקנות חמץ בשביל גוי אפילו במעותיו של גוי:
(ט) וכן אסור להשכיד אז לגוי בהמה שתביא לו חמץ, או חדר לשים בו חמץ, מפני שאסור להשתכר באיסורי הנאה. אבל מותר להשכיר לו בהמה לשבוע של פסח (חוץ משבת ויו"ט) בסתם, שאין הגוי מפרש לו שהוא צריך אותה להביא חמץ, אע"פ שהוא יודע שהגוי יוליך עליה חמץ אין בכך כלום, דכיון שאף אם לא יוליך עליה כלום יצטרך לפרוע להישראל כל שכרו משלם, אין הישראל משתכר כלום מהחמץ. וכן מותר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ מ"מ הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו:
(י) אסור למסור אפילו זמן הרבה קודם פסח בהמתו לגוי כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח:
(יא) מותר לומר למשרתו גוי אפילו בשעה שהחמץ אסור בהנאה, הילך מעות וקנה לך מזונות ואכול, אע"פ שהוא יודע שיקנה חמץ. ובשעת הדחק מותר ג"כ לומר לו צא ואכול אצל גוי ואני אפרע לו, או לומר לגוי אחר תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך, אבל אסור להקדים לו את המעות בשביל מה שיתן למשרתו:
(יב) וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו אל הגוי ויאכילהו הגוי חמץ ויפרע לו הישראל אח"כ. אבל הישראל לא יאכילהו חמץ. ואם התינוק מסוכן, פשיטא דהכל מותר, כמש"ל סימן צ"ב ולקמן סימן קצ"ב:
(יג) לשתות החלב מבהמת גוי האוכלת חמץ בפסח, יש אוסרין ויש מתירין. ושומר נפשו יחמיר. ובפרט במקום שנהגו לאסור, חלילה להתיר: