סימן קד - דיני חול המועד
סימן קד. דיני חול המועד, ובו כ"א סעיפים:
(א) חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן, דהיינו כל מה שהוא לצורך אכילה לחוה"מ או ליו"ט. וכן מלאכה בדבר האבד דהיינו שאם לא יעשנה יבוא לידי הפסד, מותר לעשותה. וצריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחוה"מ מלאכה האסורה, כי אמרו רז"ל המחלל את חוה"מ כאילו עובד ע"ז:
(ב) עוד אמרו רז"ל, המבזה את חוה"מ, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב. והמבזה, היינו שאינו מכבדו במאכל ובמשתה ובכסות. ולכן כל אדם חייב לכבדו כפי כוחו, וללבוש בגדים מכובדים:
(ג) מלאכת דבר האבד יכול לעשות גם על ידי ישראל אחר אפילו בשכר. אבל מה שאינו דבר האבד אלא שהוא לצורך המועד, אין לעשות ע"י ישראל אחר בשכר, אלא ע"י גוי. ואם אינו מוצא גוי וגם בעצמו אינו יכול לעשות, מותר אפילו על ידי ישראל בשכר:
(ד) הא דמותר לעשות דבר האבד, זהו דוקא אם לא היה אפשר לעשותו קודם יו"ט. אבל אם היה אפשר לו לעשותו קודם יו"ט והניחו עד חוה"מ, אסור לעשותו בחוה"מ:
(ה) כל מלאכות האסורות לעשות בחוה"מ, אם יש כאן ישראל שאין לו מה לאכול כראוי לחוה"מ ויו"ט, מותר לעשותן על ידו כדי שיהא לו מה לאכול. ומ"מ יעשה בצנעא. ואסור לעשותן ע"י גוי אך לצורך מצוה מותר:
(ו) אפילו מלאכות המותרות, אסור לעשותן בשביל גוי:
(ז) אסור לזבל שדהו. ואפי' להכניס שם צאן בשביל שיששו שם זבל, אסור. ואפי' ע"י גוי:
(ח) זריטה, אסורה. ואם זש לו זרעים שאם לא ישקם במים יפסדו לגמרי, מותר להשקותם:
(ט) אסור לתלוש או לקצוץ שום דבר מן המחובר אם לא יתקלקלו הפירות עד לאחר יו"ט, כי אם מה שהוא צריך לאכול במועד. וא"צ לצמצם אלא תולש בהרוחה, ואם יותיר יותיר. וכן עצים שהוא צריך להסקה במועד, מותר לקצצם ממחובר. ואסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה. ואם ניכר שמכוין לצרכו שצריך לעצים, כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים, מותר. וכן אסור לקצוץ ענפי האילן לתקנו. ואם ניכר שמכוין בשביל הענפים להאכילן לבהמתו ולא לתקנו, כגון שקוצץ כולן מצד אחד, מותר:
(י) מי שיש לו גן אצל גן גוי, והגוי לוקט פירותיו, ואם הישראל לא ילקט יבא לידי הפסד, מותר לו ללקטם. ואם המה דברים שיתקלקלו בתלוש אם לא יעשה לצרכם גם מלאכה אחרת, מותר לעשות הכל, אפילו לדרוך ענבים לעשות יין וכדומה לזה, ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד:
(יא) אסור לגלח בחוה"מ אפי' גילח את עצמו גם בערב יו"ט, אלא מי שיצא מבית האסורים. ואפי' יצא בעיו"ט אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז (וע"ע לקמן סי' ר"כ ס"ו):
(יב) ולקצוץ הצפרנים ג"כ אסור. אך אם קצצן בעיו"ט, מותר לקצצן גם בחוה"מ. וכן אשה לצורך טבילה, מותרת:
(יג) אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד אלא אם לא היה אפשר לו בשום אופן לכבס קודם יו"ט. וכן מטפחות שמלפפין בהן את התינוקות (חיתולים) כיון שמשתינים תדיר וצריכין להם הרבה, מותר לכבסן ויזהרו לכבסן בצנעא:
(יד) כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה:
(טו) חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי דבר האבד. וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דבר, אסור לכתוב. ואגרת שלומים שכותב אדם לחברו, נוהגין לכתוב בשינוי קצת, דהיינו שכותבין שורה הראשונה עקומה. ולכל מה שמותר לכתוב, מותר ג"כ לתקן קולמוס ודיו:
(טז) מי שצריך למעות אפי' שלא לצורך המועד אלא שהוא חושש פן לא ימצא ללוות לאחר המועד, והמלוה אינו רוצה להלוות לו בלי שטר, מותר לו לכתוב את השטר:
(יז) אין נושאין נשים בחוה"מ, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר להחזיר גרושתו. ומותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן. גם מותר לעשות משתה לכתיבת תנאים:
(יח) מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד:
(יט) מותר ללכת חוץ לתחום בין ברגליו בין בקרון בין רכוב:
(כ) אין מעלין בהמה זכר על נקבה להרביעה, משום דלא הוי דבר האבד:
(כא) אין מושיבין תרגגולת על ביצים לגדל אפרוחים. ואם הושיבה קודם המועד וברחה, אם הוא בתוך ג' ימים לבריחה, מותר להחזירה. אבל לאחר ג' ימים, אסור להחזירה אפילו יפסדו הבזצימ. ולהושיב אחרת תחתיה, אפי, תוך ג' ימים אסור:
(א) חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן, דהיינו כל מה שהוא לצורך אכילה לחוה"מ או ליו"ט. וכן מלאכה בדבר האבד דהיינו שאם לא יעשנה יבוא לידי הפסד, מותר לעשותה. וצריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחוה"מ מלאכה האסורה, כי אמרו רז"ל המחלל את חוה"מ כאילו עובד ע"ז:
(ב) עוד אמרו רז"ל, המבזה את חוה"מ, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב. והמבזה, היינו שאינו מכבדו במאכל ובמשתה ובכסות. ולכן כל אדם חייב לכבדו כפי כוחו, וללבוש בגדים מכובדים:
(ג) מלאכת דבר האבד יכול לעשות גם על ידי ישראל אחר אפילו בשכר. אבל מה שאינו דבר האבד אלא שהוא לצורך המועד, אין לעשות ע"י ישראל אחר בשכר, אלא ע"י גוי. ואם אינו מוצא גוי וגם בעצמו אינו יכול לעשות, מותר אפילו על ידי ישראל בשכר:
(ד) הא דמותר לעשות דבר האבד, זהו דוקא אם לא היה אפשר לעשותו קודם יו"ט. אבל אם היה אפשר לו לעשותו קודם יו"ט והניחו עד חוה"מ, אסור לעשותו בחוה"מ:
(ה) כל מלאכות האסורות לעשות בחוה"מ, אם יש כאן ישראל שאין לו מה לאכול כראוי לחוה"מ ויו"ט, מותר לעשותן על ידו כדי שיהא לו מה לאכול. ומ"מ יעשה בצנעא. ואסור לעשותן ע"י גוי אך לצורך מצוה מותר:
(ו) אפילו מלאכות המותרות, אסור לעשותן בשביל גוי:
(ז) אסור לזבל שדהו. ואפי' להכניס שם צאן בשביל שיששו שם זבל, אסור. ואפי' ע"י גוי:
(ח) זריטה, אסורה. ואם זש לו זרעים שאם לא ישקם במים יפסדו לגמרי, מותר להשקותם:
(ט) אסור לתלוש או לקצוץ שום דבר מן המחובר אם לא יתקלקלו הפירות עד לאחר יו"ט, כי אם מה שהוא צריך לאכול במועד. וא"צ לצמצם אלא תולש בהרוחה, ואם יותיר יותיר. וכן עצים שהוא צריך להסקה במועד, מותר לקצצם ממחובר. ואסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה. ואם ניכר שמכוין לצרכו שצריך לעצים, כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים, מותר. וכן אסור לקצוץ ענפי האילן לתקנו. ואם ניכר שמכוין בשביל הענפים להאכילן לבהמתו ולא לתקנו, כגון שקוצץ כולן מצד אחד, מותר:
(י) מי שיש לו גן אצל גן גוי, והגוי לוקט פירותיו, ואם הישראל לא ילקט יבא לידי הפסד, מותר לו ללקטם. ואם המה דברים שיתקלקלו בתלוש אם לא יעשה לצרכם גם מלאכה אחרת, מותר לעשות הכל, אפילו לדרוך ענבים לעשות יין וכדומה לזה, ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד:
(יא) אסור לגלח בחוה"מ אפי' גילח את עצמו גם בערב יו"ט, אלא מי שיצא מבית האסורים. ואפי' יצא בעיו"ט אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז (וע"ע לקמן סי' ר"כ ס"ו):
(יב) ולקצוץ הצפרנים ג"כ אסור. אך אם קצצן בעיו"ט, מותר לקצצן גם בחוה"מ. וכן אשה לצורך טבילה, מותרת:
(יג) אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד אלא אם לא היה אפשר לו בשום אופן לכבס קודם יו"ט. וכן מטפחות שמלפפין בהן את התינוקות (חיתולים) כיון שמשתינים תדיר וצריכין להם הרבה, מותר לכבסן ויזהרו לכבסן בצנעא:
(יד) כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה:
(טו) חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי דבר האבד. וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דבר, אסור לכתוב. ואגרת שלומים שכותב אדם לחברו, נוהגין לכתוב בשינוי קצת, דהיינו שכותבין שורה הראשונה עקומה. ולכל מה שמותר לכתוב, מותר ג"כ לתקן קולמוס ודיו:
(טז) מי שצריך למעות אפי' שלא לצורך המועד אלא שהוא חושש פן לא ימצא ללוות לאחר המועד, והמלוה אינו רוצה להלוות לו בלי שטר, מותר לו לכתוב את השטר:
(יז) אין נושאין נשים בחוה"מ, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר להחזיר גרושתו. ומותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן. גם מותר לעשות משתה לכתיבת תנאים:
(יח) מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד:
(יט) מותר ללכת חוץ לתחום בין ברגליו בין בקרון בין רכוב:
(כ) אין מעלין בהמה זכר על נקבה להרביעה, משום דלא הוי דבר האבד:
(כא) אין מושיבין תרגגולת על ביצים לגדל אפרוחים. ואם הושיבה קודם המועד וברחה, אם הוא בתוך ג' ימים לבריחה, מותר להחזירה. אבל לאחר ג' ימים, אסור להחזירה אפילו יפסדו הבזצימ. ולהושיב אחרת תחתיה, אפי, תוך ג' ימים אסור: