סימן צח - הלכות יום טוב
סימן צח. הלכות יום טוב, ובו ל"ז סעיפים:
(א) כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת, אסור לעשותה ביום טוב. וכמו שבשבת אסור לעשות אפי' ע"י גוי, כמו כן ביו"ט. וכשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצווה ביו"ט. ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, דהיינו לישה, אפיה, שחיטה ובישול. והוצאה והבערה מותרים ביום טוב גם שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר, כמו שקבלו רז"ל דאמרינן בהו מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש, הותרו נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר. ונר של יארצייט, אין להדליק בי"ט (עיין שו"ת אמרי אש או"ח סימן מ', וע' לעיל סס"י צ'):
(ב) אין עושין גבינה בי"ט, ואין עושין חמאה בי"ט. וכן אין מעמידין חלב ע"י קיבה או שאר דברים שיתקבץ החלב ויקפה. וכן אסור לקלוט שומן החלב (סמעטן) מן החלב אלא שיניח מעט על החלב התחתון כמו בשבת וגם זאת אינו מותר אלא מה שהוא צריך לבו ביום, אבל לצורך מחר אסור משום הכנה. ואם חושש להפסד, מותר לקלוט בענין הנזכר ע"י גוי:
(ג) תבלין שאם יטחון אותם קודם י"ט יפיגו טעמן, מותר לדוכן בי"ט ע"י שינוי כגון שיטה את המכתשת לצדדין או שידוך על השלחן וכיוצא בו. וכן תמכא (חזרת, כריין) שגוררין אותו על המורג (מגרדת, ריב אייזען), לא יגרור לתוך קערה כדרכו בחול, אלא על מפה. וקפה אין לטחון בריחים אלא ידוכו במדוכה וע"י שינוי, אבל טוב יותר לעשות הכל מערב י"ט. ודברים שאינם מפיגין טעמם, ודאי צריכין ליזהר לדוכן מעי"ט, אך אם שכח, יש להתיר ג"כ ע"י שינוי. וכל הנזכר אינו מותר אלא מה שהוא צריך לאותו היום ולא למחר. ויש להחמיר שלא לעשות אלא מה שצריך לו עתה לאותה סעודה. וגם בדיכת מצה יש ליזהר בזה:
(ד) אסור לבקע עצים או אפילו לשברן ביד. ואסור ללקט עצים ממקום שהם מפוזרין:
(ה) כשהוא עורך את העצים על האבנים להבעיר אש, אסור משום דעושה אהל דהוי כמו שתי מחיצות וגג על גביהן. וצריך שיעשה שינוי, דהיינו שיאחז את העצים בידיו ויתן את האבנים תחתיהם. וכן כשמעמיד קדרה על אבנים להבעיר תחתיה, צריך שיאחז את הקדרה בידו ומכניס את האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים:
(ו) אין נופחין אש במפוח כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין. והעולם נוהגין היתר במפוח של בעלי בתים ע"י שינוי להפכו מלמעלה למטה, אבל במפוח של אומנין, אפי' ע"י שינוי, אסור:
(ז) מותר לברור קטניות מה שהוא צריך לאותו היום, אבל לא בנפה ולא בכברה. וגם לא יתנם לתוך המים כדי שיצוף הפסולת או האוכל, אלא יברור בידו וילקט מה שהוא נוח לו יותר. אם נוח לו ללקט הפסולת, ילקט הפסולת. ואם נוח לו ללקט האוכל, ילקט האוכל:
(ח) קמח שכבר היה מרוקד אלא שהוא רוצה לרקדו שנית, יש לרקדו ע"י גוי. או ע"י שינוי דהיינו שירקד באחורי הנפה, וכן יעשה במצות דוכות. וקמח שעדיין לא היה מרוקד, אסור לרקדו אלא ע"י גוי ובשינוי. אסור לברור פסולת מתוך הקמח, כגון שנפל לתוכו צרורות וכדומה. ואפי' לברור מתוך מצות כתותות את הפירורים הגדולים, אסור:
(ט) לישה מותרת ביום טוב. ומ"מ לא ימדוד את הקמח, אלא יקח באומד הדעת. ואם אינו מצמצם את המדה, אלא פוחת או מוסיף, מותר:
(י) בצק מחותך שמבשלין לאכלו עם רוטב (אטריות, נודעל, פערפל), יש ללוש בעיו"ט כי הישנים יותר טובים. ואם לא לש מעיו"ט, ילוש ביו"ט ע"י שינוי, דהיינו שאם דרכו ללוש על דף, ילוש על מפה וכדומה. וגם תבשיל שאינו מתקלקל כגון פירות יבשים וכדומה, יש לבשלם בעיו"ט:
(יא) עיסה שלשה ביו"ט, מותר להפריש ממנה חלה. אבל אסור לשרפה, דאין שורפין קדשים ביום טוב. וגם אסור לאפותה, משום דאינה ראויה לאכילה, שהרי כולנו טמאי מתים, ואסורה גם בטלטול, רק בעודה בידו יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יו"ט וישרפנה. ועיסה שלש בערב יו"ט, אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אלא אופה ואוכל ומניח קצת פת שיפריש ממנו במוצאי יו"ט. וצריך שיניח פת כדי שיפריש ממנו וישאר עוד קצת (ע"ל סי' ל"ה ס"ט):
(יב) אסור לגבל טיט ביו"ט ואפילו ע"י גוי. ולכן אם צריך לסתום את התנור שמטמינין בו לצורך שבת צריך שיכין לו טיט מגובל מערב יו"ט. גם ליקח רפש מהרחוב אסור אא"כ הכינו בעי"ט והניחו בקרן זוית. ונכון ליזהר שלא לטוח את הטיט או הרפש, אלא יסתמוהו בלא טיחה, משום דיש אוסרין ממרח אפילו לצורך אוכל נפש (עי' ח"א כלל צ"ב סי' א'):
(יג) עופות שהם בביתו או בחצר העומדים לאכילה והם כבר הורגלו בבית שאפילו יוצאין לחוץ באים לערב לביתו, מותר לצודן אפילו חוץ לחצר לצורך יו"ט לשחטן. אבל שלא לצורך אכילה אסור לצודן. ואם הם חדשים שלא הורגלו, אסור לצודן אפילו לצורך אכילה אפילו כשהן בביתו. אך בלילה כשהן יושבין, מותר לקחתן. ובכל ענין יש ליזהר שיברר מערב יום טוב איזה שהוא רוצה לשחוט ביו"ט, כי שמא זה שיטול ימצא כחוש ונמצא שטלטל שלא לצורך. ועופות שאינן עומדין לאכילה אלא לביצים, הן מוקצה:
(יד) יוני שובך ויוני עלייה אע"פ שכבר הורגלו לבוא לקיניהן, אסור לצודן אפי' הזמינן מעיו"ט:
(טו) האגוד שעל רגלי העופות, מותר לאחר שחיטה לחתכן או לשרפן. ומותר לתפור עופות שממלאין אותן, אך צריך ליזהר להכניט את החוט בתוך המחט בערב י"ט. ואם לא הכניסו מעיו"ט, אסור להכניסו ביו"ט. לאחר שתפרו, מותר לשרוף את החוט הנשאר:
(טז) דגים שבביבר אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי, אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים, מותר לתפסן אפילו בכלי. ואם יש שם דגים הרבה, צריך שיזמין בערב יו"ט זה שהוא רוצה לקחת ביו"ט שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכולם, יזמין את כולם, דהיינו שיאמר בעיו"ט, כל אלו הדגים אני מזמין ליו"ט:
(יז) ספק צידה וספק מוכן, אסור. ולצורך גדול יש להקל ביום טוב שני, אך לא בראש השנה:
(יח) כל בעלי חיים מוקצין, אסור להשקותן או ליתן להם מזונות בסמוך להם אלא ברחוק קצת:
(יט) שחט עוף ונמצא טרפה, אסור לטלטלו כמו שאר מוקצה. אבל אם שחט בהמה ונמצאת טרפה, מותר להצניעה במקום שלא תתקלקל. ואם אי אפשר להצניעה שלא תתקלקל, מותר למכרה לגוי באופן שלא יקצוץ דמים ולא ישקול. ואולי גם אווזות פטומות דשכיח בהו טרפות יש להקל:
(כ) אין לשחוט בהמה ביו"ט אלא לצורך גדול. ואסור למכור את הבשר במשקל ולא בקציצת דמים, אלא נותן לו איזה חלק סתם ולאחר יו"ט ישלם לו:
(כא) השוחט בהמה, טוב שלא לבדוק את הריאה עד לאחר שיפשיט את העור. כי אם יבדוק ותמצא טרפה, אסור להפשיטה. מותר לטלטל את העור מבהמה ששחטה היום כדי להצניעה, אבל לא לשחטה ע"ג יתדות. ושאר עורות אסורין בטלטול. וכן הנוצות מעוף ששחטו היום, מותר לטלטלן להצניען, אבל שאר נוצות אסור לטלטלן:
(כב) מותר למלוח בשר להכשירו מדמו, אפילו היה אפשר למלחו מאתמול. ודוקא אם יש בו לצורך היום. ואם יש לו בשר יותר והוא מתירא שלא יתקלקל, מותר למלוח הכל ביחד אפילו הרבה גם מה שאינו לצורך היום, דהכל חדא טירחא היא. אבל בשר שכבר נמלח מדמו, וכן דגים שהיה אפשר למלחן בעיו"ט, אסור למלחן ביו"ט:
(כג) כשעושה מעשה אופה ביום טוב, אסור לעשות בו ציורים ע"י דפוס או ביד לעשות מן העיסה איזה ציורים בעופות וכדומה:
(כד) אסור למרח שום דבר ביו"ט כמו בשבת. ולכן אסור לחמם נר של שעוה או של חלב לדבקו במנורה או בכותל, שמא ימרח. ואם השפופרת ממולאת בחלב, יכול לנקותה בדבר שאינו מוקצה:
(כה) אסור לכבות אש ביום טוב. ואפילו לגרום כיבוי, אסור. ולכן אסור להעמיד נר דולק במקום שיכול לנשב הרוח ולכבותו, ואע"פ שעתה אין הרוח מנשב. וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק כדלעיל סימן פ' סעיף ב':
(כו) מותר לכסות את האש בכלי או באפר מוכן (ע"ל סי' צ"ט ס"ד). ואע"פ שאפשר שיכבה קצת ע"י הכיסוי, מ"מ כיון שאינו מכוין לכיבוי (וגם הוי מלאכה שא"צ לגופה), מותר לצורך י"ט. ודוקא לצורך אותו היום, אבל לצורך הלילה, אסור, דהא הלילה שייך ליום ב':
(כז) אין מגעילין ואין מלבנין כלים שנאסרו. ודין טבילת כלים ע"ל ס"ס ל"ז:
(כח) דין הדחת כלים בי"ט כמו בשבת (בסי' פ' סכ"ו) ואסור להדיחן מיו"ט ראשון ליו"ט שני:
(כט) אסור להסיק כדי לחמם את הבית אלא אם הקור גדול שהמאכלים נקרשים והוי צורך אוכל נפש. אבל אם אין הקור גדול, אסור, רק ע"י גוי מותר:
(ל) מותר לחמם מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו. ולצורך תינוק אם צריכין לרחצו, אסור גם כן לחמם מים בשבילו אפילו ע"י גוי. אך יכולין להרבות בשבילו, דהיינו כשצריכין קצת מים לבישול, מותר לחמם אפילו יורה גדולה, רק שיתן כל המים קודם שהעמידו על האש, ולא יוסיף אח"כ. ואם התינוק חולה קצת, מותר לחמם בשבילו ע"י גוי:
(לא) אסור להוציא אש בין מאבן בין מזכוכית (ברענגלאז) בין מעצים הנעשים בגפרית (גפרורים, צינדהעלצע):
(לב) אין עושין מוגמר דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים בין להריח בין לגמר את הבית או כלים, דכתיב לכל נפש, ובעינן דבר השוה לכל נפש, אבל מוגמר אינו נצרך אלא למפונקים ומעונגים. ובענין עישון הטיטון (סגריות, טאבעק רויכען) נחלקו הפוסקים ז"ל. וגם להמקילים צריכין ליזהר שלא להדליק בנייר ולא בגחלת, משום דכשזורקן על הארץ נעשה כיבוי, ובנקל יוכל לטעות לעשות כן בי"ט כיון שרגיל לעשות כן בחול. ואם כתובים על הנייר אותיות בכתב או בדפוס והוא שורפו, איכא גם איסור מחיקה (ע' פמ"ג), אלא צריך להדליק משלהבת. וגם אין לעשן מתוך כלי (מקטרת פייף) חדש. גם אסור לחתוך את הטיטון ביו"ט. ונראה דה"ה דאסור להסיר את הקצוות מן סיגארין:
(לג) דבר שאינו מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת משום רפואה לחולה שאין בו סכנה (כמבואר לעיל סי' צ"א), גם ביום ראשון של יו"ט וכן בשני י"ט של ראש השנה (ע"ל סי' צ"ט ס"ב) אסור לעשותו כ"א ע"י גוי, אבל ביו"ט שני (חוץ מר"ה) מותר לעשותו גם על ידי ישראל. אבל מלאכה גמורה אסור לעשות לחולה שאין בו סכנה אפילו ביו"ט שני כ"א ע"י גוי (עי' שו"ע סי' תצ"ו ס"כ ויש לעשות שאלת חכם):
(לד) הוצאה, מותר ביו"ט אפילו מה שאינו לצורך אוכל נפש, ובלבד שיהא בה איזה צורך אחר (כמ"ש בסעיף א'), אבל שלא לצורך כלל, אסור להוציא כי אם במקום שמותר להוציא בשבת. וגם לצורך אוכל נפש כגון כדי יין, לא ישא משא גדול כמו שהוא עושה בחול אלא ישנה. ואם אי אפשר לשנות כגון שיש לו הרבה אורחים, עושה כדרכו:
(לה) כל המלאכות המותרות לעשות ביו"ט, זהו דוקא לצורך אדם, אבל לא לצורך בהמה, דכתיב יעשה לכם, ודרשינן לכם ולא לבהמה. ולכן אסור לבשל או להוציא איזה דבר לצורך בהמה כמו בשבת:
(לו) אסור לבשל או לאפות לצורך גוי. אך מי שיש לו משרת גוי, יכול להוסיף ולבשל, בקדירה אחת שיהא בה גם בשביל המשרת. אבל בשביל גוי מכובד אסור אפילו להוסיף. ולא עוד אלא אפילו אם בישל הישראל או אפה בשביל עצמו, אסור להזמין גוי שיאכל עמו. ואך גוי שאינו מתכבד בו, מותר לתת לו איזה דבר ממה שבישל או אפה. ולאפות פת אפילו בשביל גוי משרתו אסור:
(לז) אסור להוציא שום דבר בשביל גוי כי אם במקום שמותר להוציא בשבת:
(א) כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת, אסור לעשותה ביום טוב. וכמו שבשבת אסור לעשות אפי' ע"י גוי, כמו כן ביו"ט. וכשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצווה ביו"ט. ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, דהיינו לישה, אפיה, שחיטה ובישול. והוצאה והבערה מותרים ביום טוב גם שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר, כמו שקבלו רז"ל דאמרינן בהו מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש, הותרו נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר. ונר של יארצייט, אין להדליק בי"ט (עיין שו"ת אמרי אש או"ח סימן מ', וע' לעיל סס"י צ'):
(ב) אין עושין גבינה בי"ט, ואין עושין חמאה בי"ט. וכן אין מעמידין חלב ע"י קיבה או שאר דברים שיתקבץ החלב ויקפה. וכן אסור לקלוט שומן החלב (סמעטן) מן החלב אלא שיניח מעט על החלב התחתון כמו בשבת וגם זאת אינו מותר אלא מה שהוא צריך לבו ביום, אבל לצורך מחר אסור משום הכנה. ואם חושש להפסד, מותר לקלוט בענין הנזכר ע"י גוי:
(ג) תבלין שאם יטחון אותם קודם י"ט יפיגו טעמן, מותר לדוכן בי"ט ע"י שינוי כגון שיטה את המכתשת לצדדין או שידוך על השלחן וכיוצא בו. וכן תמכא (חזרת, כריין) שגוררין אותו על המורג (מגרדת, ריב אייזען), לא יגרור לתוך קערה כדרכו בחול, אלא על מפה. וקפה אין לטחון בריחים אלא ידוכו במדוכה וע"י שינוי, אבל טוב יותר לעשות הכל מערב י"ט. ודברים שאינם מפיגין טעמם, ודאי צריכין ליזהר לדוכן מעי"ט, אך אם שכח, יש להתיר ג"כ ע"י שינוי. וכל הנזכר אינו מותר אלא מה שהוא צריך לאותו היום ולא למחר. ויש להחמיר שלא לעשות אלא מה שצריך לו עתה לאותה סעודה. וגם בדיכת מצה יש ליזהר בזה:
(ד) אסור לבקע עצים או אפילו לשברן ביד. ואסור ללקט עצים ממקום שהם מפוזרין:
(ה) כשהוא עורך את העצים על האבנים להבעיר אש, אסור משום דעושה אהל דהוי כמו שתי מחיצות וגג על גביהן. וצריך שיעשה שינוי, דהיינו שיאחז את העצים בידיו ויתן את האבנים תחתיהם. וכן כשמעמיד קדרה על אבנים להבעיר תחתיה, צריך שיאחז את הקדרה בידו ומכניס את האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים:
(ו) אין נופחין אש במפוח כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין. והעולם נוהגין היתר במפוח של בעלי בתים ע"י שינוי להפכו מלמעלה למטה, אבל במפוח של אומנין, אפי' ע"י שינוי, אסור:
(ז) מותר לברור קטניות מה שהוא צריך לאותו היום, אבל לא בנפה ולא בכברה. וגם לא יתנם לתוך המים כדי שיצוף הפסולת או האוכל, אלא יברור בידו וילקט מה שהוא נוח לו יותר. אם נוח לו ללקט הפסולת, ילקט הפסולת. ואם נוח לו ללקט האוכל, ילקט האוכל:
(ח) קמח שכבר היה מרוקד אלא שהוא רוצה לרקדו שנית, יש לרקדו ע"י גוי. או ע"י שינוי דהיינו שירקד באחורי הנפה, וכן יעשה במצות דוכות. וקמח שעדיין לא היה מרוקד, אסור לרקדו אלא ע"י גוי ובשינוי. אסור לברור פסולת מתוך הקמח, כגון שנפל לתוכו צרורות וכדומה. ואפי' לברור מתוך מצות כתותות את הפירורים הגדולים, אסור:
(ט) לישה מותרת ביום טוב. ומ"מ לא ימדוד את הקמח, אלא יקח באומד הדעת. ואם אינו מצמצם את המדה, אלא פוחת או מוסיף, מותר:
(י) בצק מחותך שמבשלין לאכלו עם רוטב (אטריות, נודעל, פערפל), יש ללוש בעיו"ט כי הישנים יותר טובים. ואם לא לש מעיו"ט, ילוש ביו"ט ע"י שינוי, דהיינו שאם דרכו ללוש על דף, ילוש על מפה וכדומה. וגם תבשיל שאינו מתקלקל כגון פירות יבשים וכדומה, יש לבשלם בעיו"ט:
(יא) עיסה שלשה ביו"ט, מותר להפריש ממנה חלה. אבל אסור לשרפה, דאין שורפין קדשים ביום טוב. וגם אסור לאפותה, משום דאינה ראויה לאכילה, שהרי כולנו טמאי מתים, ואסורה גם בטלטול, רק בעודה בידו יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יו"ט וישרפנה. ועיסה שלש בערב יו"ט, אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אלא אופה ואוכל ומניח קצת פת שיפריש ממנו במוצאי יו"ט. וצריך שיניח פת כדי שיפריש ממנו וישאר עוד קצת (ע"ל סי' ל"ה ס"ט):
(יב) אסור לגבל טיט ביו"ט ואפילו ע"י גוי. ולכן אם צריך לסתום את התנור שמטמינין בו לצורך שבת צריך שיכין לו טיט מגובל מערב יו"ט. גם ליקח רפש מהרחוב אסור אא"כ הכינו בעי"ט והניחו בקרן זוית. ונכון ליזהר שלא לטוח את הטיט או הרפש, אלא יסתמוהו בלא טיחה, משום דיש אוסרין ממרח אפילו לצורך אוכל נפש (עי' ח"א כלל צ"ב סי' א'):
(יג) עופות שהם בביתו או בחצר העומדים לאכילה והם כבר הורגלו בבית שאפילו יוצאין לחוץ באים לערב לביתו, מותר לצודן אפילו חוץ לחצר לצורך יו"ט לשחטן. אבל שלא לצורך אכילה אסור לצודן. ואם הם חדשים שלא הורגלו, אסור לצודן אפילו לצורך אכילה אפילו כשהן בביתו. אך בלילה כשהן יושבין, מותר לקחתן. ובכל ענין יש ליזהר שיברר מערב יום טוב איזה שהוא רוצה לשחוט ביו"ט, כי שמא זה שיטול ימצא כחוש ונמצא שטלטל שלא לצורך. ועופות שאינן עומדין לאכילה אלא לביצים, הן מוקצה:
(יד) יוני שובך ויוני עלייה אע"פ שכבר הורגלו לבוא לקיניהן, אסור לצודן אפי' הזמינן מעיו"ט:
(טו) האגוד שעל רגלי העופות, מותר לאחר שחיטה לחתכן או לשרפן. ומותר לתפור עופות שממלאין אותן, אך צריך ליזהר להכניט את החוט בתוך המחט בערב י"ט. ואם לא הכניסו מעיו"ט, אסור להכניסו ביו"ט. לאחר שתפרו, מותר לשרוף את החוט הנשאר:
(טז) דגים שבביבר אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי, אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים, מותר לתפסן אפילו בכלי. ואם יש שם דגים הרבה, צריך שיזמין בערב יו"ט זה שהוא רוצה לקחת ביו"ט שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכולם, יזמין את כולם, דהיינו שיאמר בעיו"ט, כל אלו הדגים אני מזמין ליו"ט:
(יז) ספק צידה וספק מוכן, אסור. ולצורך גדול יש להקל ביום טוב שני, אך לא בראש השנה:
(יח) כל בעלי חיים מוקצין, אסור להשקותן או ליתן להם מזונות בסמוך להם אלא ברחוק קצת:
(יט) שחט עוף ונמצא טרפה, אסור לטלטלו כמו שאר מוקצה. אבל אם שחט בהמה ונמצאת טרפה, מותר להצניעה במקום שלא תתקלקל. ואם אי אפשר להצניעה שלא תתקלקל, מותר למכרה לגוי באופן שלא יקצוץ דמים ולא ישקול. ואולי גם אווזות פטומות דשכיח בהו טרפות יש להקל:
(כ) אין לשחוט בהמה ביו"ט אלא לצורך גדול. ואסור למכור את הבשר במשקל ולא בקציצת דמים, אלא נותן לו איזה חלק סתם ולאחר יו"ט ישלם לו:
(כא) השוחט בהמה, טוב שלא לבדוק את הריאה עד לאחר שיפשיט את העור. כי אם יבדוק ותמצא טרפה, אסור להפשיטה. מותר לטלטל את העור מבהמה ששחטה היום כדי להצניעה, אבל לא לשחטה ע"ג יתדות. ושאר עורות אסורין בטלטול. וכן הנוצות מעוף ששחטו היום, מותר לטלטלן להצניען, אבל שאר נוצות אסור לטלטלן:
(כב) מותר למלוח בשר להכשירו מדמו, אפילו היה אפשר למלחו מאתמול. ודוקא אם יש בו לצורך היום. ואם יש לו בשר יותר והוא מתירא שלא יתקלקל, מותר למלוח הכל ביחד אפילו הרבה גם מה שאינו לצורך היום, דהכל חדא טירחא היא. אבל בשר שכבר נמלח מדמו, וכן דגים שהיה אפשר למלחן בעיו"ט, אסור למלחן ביו"ט:
(כג) כשעושה מעשה אופה ביום טוב, אסור לעשות בו ציורים ע"י דפוס או ביד לעשות מן העיסה איזה ציורים בעופות וכדומה:
(כד) אסור למרח שום דבר ביו"ט כמו בשבת. ולכן אסור לחמם נר של שעוה או של חלב לדבקו במנורה או בכותל, שמא ימרח. ואם השפופרת ממולאת בחלב, יכול לנקותה בדבר שאינו מוקצה:
(כה) אסור לכבות אש ביום טוב. ואפילו לגרום כיבוי, אסור. ולכן אסור להעמיד נר דולק במקום שיכול לנשב הרוח ולכבותו, ואע"פ שעתה אין הרוח מנשב. וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק כדלעיל סימן פ' סעיף ב':
(כו) מותר לכסות את האש בכלי או באפר מוכן (ע"ל סי' צ"ט ס"ד). ואע"פ שאפשר שיכבה קצת ע"י הכיסוי, מ"מ כיון שאינו מכוין לכיבוי (וגם הוי מלאכה שא"צ לגופה), מותר לצורך י"ט. ודוקא לצורך אותו היום, אבל לצורך הלילה, אסור, דהא הלילה שייך ליום ב':
(כז) אין מגעילין ואין מלבנין כלים שנאסרו. ודין טבילת כלים ע"ל ס"ס ל"ז:
(כח) דין הדחת כלים בי"ט כמו בשבת (בסי' פ' סכ"ו) ואסור להדיחן מיו"ט ראשון ליו"ט שני:
(כט) אסור להסיק כדי לחמם את הבית אלא אם הקור גדול שהמאכלים נקרשים והוי צורך אוכל נפש. אבל אם אין הקור גדול, אסור, רק ע"י גוי מותר:
(ל) מותר לחמם מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו. ולצורך תינוק אם צריכין לרחצו, אסור גם כן לחמם מים בשבילו אפילו ע"י גוי. אך יכולין להרבות בשבילו, דהיינו כשצריכין קצת מים לבישול, מותר לחמם אפילו יורה גדולה, רק שיתן כל המים קודם שהעמידו על האש, ולא יוסיף אח"כ. ואם התינוק חולה קצת, מותר לחמם בשבילו ע"י גוי:
(לא) אסור להוציא אש בין מאבן בין מזכוכית (ברענגלאז) בין מעצים הנעשים בגפרית (גפרורים, צינדהעלצע):
(לב) אין עושין מוגמר דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים בין להריח בין לגמר את הבית או כלים, דכתיב לכל נפש, ובעינן דבר השוה לכל נפש, אבל מוגמר אינו נצרך אלא למפונקים ומעונגים. ובענין עישון הטיטון (סגריות, טאבעק רויכען) נחלקו הפוסקים ז"ל. וגם להמקילים צריכין ליזהר שלא להדליק בנייר ולא בגחלת, משום דכשזורקן על הארץ נעשה כיבוי, ובנקל יוכל לטעות לעשות כן בי"ט כיון שרגיל לעשות כן בחול. ואם כתובים על הנייר אותיות בכתב או בדפוס והוא שורפו, איכא גם איסור מחיקה (ע' פמ"ג), אלא צריך להדליק משלהבת. וגם אין לעשן מתוך כלי (מקטרת פייף) חדש. גם אסור לחתוך את הטיטון ביו"ט. ונראה דה"ה דאסור להסיר את הקצוות מן סיגארין:
(לג) דבר שאינו מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת משום רפואה לחולה שאין בו סכנה (כמבואר לעיל סי' צ"א), גם ביום ראשון של יו"ט וכן בשני י"ט של ראש השנה (ע"ל סי' צ"ט ס"ב) אסור לעשותו כ"א ע"י גוי, אבל ביו"ט שני (חוץ מר"ה) מותר לעשותו גם על ידי ישראל. אבל מלאכה גמורה אסור לעשות לחולה שאין בו סכנה אפילו ביו"ט שני כ"א ע"י גוי (עי' שו"ע סי' תצ"ו ס"כ ויש לעשות שאלת חכם):
(לד) הוצאה, מותר ביו"ט אפילו מה שאינו לצורך אוכל נפש, ובלבד שיהא בה איזה צורך אחר (כמ"ש בסעיף א'), אבל שלא לצורך כלל, אסור להוציא כי אם במקום שמותר להוציא בשבת. וגם לצורך אוכל נפש כגון כדי יין, לא ישא משא גדול כמו שהוא עושה בחול אלא ישנה. ואם אי אפשר לשנות כגון שיש לו הרבה אורחים, עושה כדרכו:
(לה) כל המלאכות המותרות לעשות ביו"ט, זהו דוקא לצורך אדם, אבל לא לצורך בהמה, דכתיב יעשה לכם, ודרשינן לכם ולא לבהמה. ולכן אסור לבשל או להוציא איזה דבר לצורך בהמה כמו בשבת:
(לו) אסור לבשל או לאפות לצורך גוי. אך מי שיש לו משרת גוי, יכול להוסיף ולבשל, בקדירה אחת שיהא בה גם בשביל המשרת. אבל בשביל גוי מכובד אסור אפילו להוסיף. ולא עוד אלא אפילו אם בישל הישראל או אפה בשביל עצמו, אסור להזמין גוי שיאכל עמו. ואך גוי שאינו מתכבד בו, מותר לתת לו איזה דבר ממה שבישל או אפה. ולאפות פת אפילו בשביל גוי משרתו אסור:
(לז) אסור להוציא שום דבר בשביל גוי כי אם במקום שמותר להוציא בשבת: