סימן מט - דין ברכת היין וברכת הטוב והמטיב
סימן מט. דין ברכת היין וברכת הטוב והמטיב, ובו ט"ז סעיפים:
(א) על היין מברכין בפה"ג ולאחריו על הגפן וכו', ואין חילוק ביין אפילו הוא עדיין תוסס, ואפילו זב מעצמו ואפילו יין מבושל או קונדיטין דהיינו שנתנו לתוכו דבש ובשמים, או לענה שהוא מר, אפילו היין מריח כחומץ, כיון שיש לו טעם יין הוי יין לענין ברכה. אבל אם נתחמץ בענין שיש בנ"א שנמנעין לשתותו מפני חמיצתו, יש ספק בברכתו (ואף שיכול לברך בתחלתו שהכל, עדיין יש םפק בברכה אחרונה) ולכן אין לשתותו אא"ב יברך תחלה על יין טוב (דין יין צימוקים ע"ל סוף סימן י"ג):
(ב) החרצנים שהוציא מהם היין רק ע"י דריכה ולא נעצרו בבית הבד, אם נתנו עליהם מים, אפילו לא מצאו יותר ממה שנתנו או אפילו מצאו פחות, מ"מ אם טעמו יין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אם נעצרו החרצנים בבית הבד ואח"כ נתנו עליהם מים או שנתנו מים על שמרי יין, אינו אלא כמים:
(ג) יין שנתערב במים, אם אין ביין אלא אחד מששה חלקים שבמים, ודאי בטל היין ואינו רק כמים. ואם יש בו יין יותר, אם דרך אנשי המקום למזוג אותו כל כך ולשתותו במקום יין, מברך עליו בורא פרי הגפן ולאחריו על הגפן. ואם לא, בטלה דעתו:
(ד) כשם שהפת אם קבע עליו פוטר כל מיני מאכל, כך היין אם קובע את עצמו לשתות יין, פוטר שאר משקין מברכה ראשונה ומברכה אחרונה. ודוקא אם המשקין היו עומדין לפניו בשעה שבירך על היין או שהיה עכ"פ בדעתו לשתות אותן משקים, אבל אם לא היו לפניו ולא היתה דעתו עליהן, הוי ספק אם צריך לברך עליהן או לא, על כן ימנע את עצמו מהם עד לאחר שיברך ברכה אחרונה על היין, או שיברך על איזה דבר מאכל שהכל ויכוין לפטור גם את המשקין:
(ה) אם לא קבע את עצמו לשתות יין [ראה לעיל סעי' ד'] אלא שתה דרך ארעי וגם לא היתה דעתו לשתות משקים אחרים, אז ודאי צריך לברך ברכה ראשונה על משקים אחרים אלא דאכתי איכא ספק בברכה אחרונה אם נפטרו בברכת על הגפן שיברך על היין או לא, על כן יש לאכול איזה פרי שיברך אחריו בורא נפשות רבות לפטור גם את המשקין:
(ו) המקדש על היין ודעתו לשתות יין שרף או קפה, יש ספק אם נפטרו בברכה שעל היין או לא, ע"כ יש לו לכוין שלא לפטרם. ואעפ"כ יברך על מעט סוכר שהכל לפטור גם את המשקין:
(ז) כשמברך על היין בתוך הסעודה ויש שם גם אנשים אחרים, יאמר סברי רבותי, רוצה לומר תנו דעתכם לשמוע, כדי שיפסקו מאכילתן לשמוע הברכה:
(ח) שתו מיין אחד בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה והביאו להם יין אחר, אינו מברך עליו בורא פרי הגפן כיון שלא נמלך ולא אסח דעתיה מיין, אבל מברך עליו הטוב והמטיב. וכן אם הביאו להם עוד יין שלישי מברכין ג"כ עליו הטוב והמטיב, וכן על הרבה (מעוברא דרבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוהמ"ט):
(ט) ואם היה נמלך ממש באופן שצריך לברך שנית בורא פרי הגפן, (ע"ל סימן י"ז), מברך תחלה הטוה"מ ואחר כך בורא הגפן:
(י) הא דמברכין הטוה"מ דוקא בסתם שאינו ידוע שהשני גרוע מן הראשון אע"פ שאינו ידוע אם הוא משובח מן הראשון, אבל אם ידוע שהוא גרוע מן הראשון, אין מברכין עליו. אך כשהוא בריא לגוף יותר מן הראשון אע"פ שהוא גרוע בטעם, מברכין עליו הטוה"מ:
(יא) אפילו היה להם מתחלה שתי יינות אלא שלא היו לפניו יחד כשבירך בפה"ג, מברך על השני המשובח הטוה"מ. אבל אם היו שתיהן לפניו על השלחן, אינו מברך הטוה"מ, אלא בפה"ג מברך על המשובח לפטור גם את הגרוע:
(יב) אין מברכין הטוה"מ אלא אם יש עוד מן היין הראשון ורוצים לשתות את השני משום שינוי יין, אבל אם מחמת שהיין הראשון כלה מביאין את השני, אין מברכין עליו:
(יג) אין מברכין הטוה"מ אלא כשיש אחר עמו שהוא שותה גם כן מהשתי היינות, דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחברו. וה"ה אם אשתו ובניו עמו, אבל אם הוא יחיד אינו מברך:
(יד) האורח שמיסב אצל בעה"ב, אם הבעה"ב נותן את הקנקן על השלחן שישתה מי שירצה כמו שעושין בסעודות גדולות, א"כ היין הוא כמו בשותפות ומברכין הטוה"מ. אבל אם הבעה"ב נותן לכל אחד כוסו, אין מברכין הטוה"מ כיון שאין להם שותפות ביין, ואפילו הבעה"ב אינו מברך:
(טו) אחד יכול לברך להוציא את כולם, ויאמר תחלה סברי וכו' שיתנו לב לשמוע ויענו אמן שיצאו בברכתו. ודוקא כשיש לכל א' כוסו לפניו שיטעום מיד שלא יהא הפסק בין הברכה לשתיה:
(טז) אם מברך ברכת המזון על כוס יין אחר, אינו צריך לברך עליו הטוה"מ, שהוא יוצא במה שאמר בברהמ"ז הטוב והמטיב:
(א) על היין מברכין בפה"ג ולאחריו על הגפן וכו', ואין חילוק ביין אפילו הוא עדיין תוסס, ואפילו זב מעצמו ואפילו יין מבושל או קונדיטין דהיינו שנתנו לתוכו דבש ובשמים, או לענה שהוא מר, אפילו היין מריח כחומץ, כיון שיש לו טעם יין הוי יין לענין ברכה. אבל אם נתחמץ בענין שיש בנ"א שנמנעין לשתותו מפני חמיצתו, יש ספק בברכתו (ואף שיכול לברך בתחלתו שהכל, עדיין יש םפק בברכה אחרונה) ולכן אין לשתותו אא"ב יברך תחלה על יין טוב (דין יין צימוקים ע"ל סוף סימן י"ג):
(ב) החרצנים שהוציא מהם היין רק ע"י דריכה ולא נעצרו בבית הבד, אם נתנו עליהם מים, אפילו לא מצאו יותר ממה שנתנו או אפילו מצאו פחות, מ"מ אם טעמו יין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אם נעצרו החרצנים בבית הבד ואח"כ נתנו עליהם מים או שנתנו מים על שמרי יין, אינו אלא כמים:
(ג) יין שנתערב במים, אם אין ביין אלא אחד מששה חלקים שבמים, ודאי בטל היין ואינו רק כמים. ואם יש בו יין יותר, אם דרך אנשי המקום למזוג אותו כל כך ולשתותו במקום יין, מברך עליו בורא פרי הגפן ולאחריו על הגפן. ואם לא, בטלה דעתו:
(ד) כשם שהפת אם קבע עליו פוטר כל מיני מאכל, כך היין אם קובע את עצמו לשתות יין, פוטר שאר משקין מברכה ראשונה ומברכה אחרונה. ודוקא אם המשקין היו עומדין לפניו בשעה שבירך על היין או שהיה עכ"פ בדעתו לשתות אותן משקים, אבל אם לא היו לפניו ולא היתה דעתו עליהן, הוי ספק אם צריך לברך עליהן או לא, על כן ימנע את עצמו מהם עד לאחר שיברך ברכה אחרונה על היין, או שיברך על איזה דבר מאכל שהכל ויכוין לפטור גם את המשקין:
(ה) אם לא קבע את עצמו לשתות יין [ראה לעיל סעי' ד'] אלא שתה דרך ארעי וגם לא היתה דעתו לשתות משקים אחרים, אז ודאי צריך לברך ברכה ראשונה על משקים אחרים אלא דאכתי איכא ספק בברכה אחרונה אם נפטרו בברכת על הגפן שיברך על היין או לא, על כן יש לאכול איזה פרי שיברך אחריו בורא נפשות רבות לפטור גם את המשקין:
(ו) המקדש על היין ודעתו לשתות יין שרף או קפה, יש ספק אם נפטרו בברכה שעל היין או לא, ע"כ יש לו לכוין שלא לפטרם. ואעפ"כ יברך על מעט סוכר שהכל לפטור גם את המשקין:
(ז) כשמברך על היין בתוך הסעודה ויש שם גם אנשים אחרים, יאמר סברי רבותי, רוצה לומר תנו דעתכם לשמוע, כדי שיפסקו מאכילתן לשמוע הברכה:
(ח) שתו מיין אחד בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה והביאו להם יין אחר, אינו מברך עליו בורא פרי הגפן כיון שלא נמלך ולא אסח דעתיה מיין, אבל מברך עליו הטוב והמטיב. וכן אם הביאו להם עוד יין שלישי מברכין ג"כ עליו הטוב והמטיב, וכן על הרבה (מעוברא דרבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוהמ"ט):
(ט) ואם היה נמלך ממש באופן שצריך לברך שנית בורא פרי הגפן, (ע"ל סימן י"ז), מברך תחלה הטוה"מ ואחר כך בורא הגפן:
(י) הא דמברכין הטוה"מ דוקא בסתם שאינו ידוע שהשני גרוע מן הראשון אע"פ שאינו ידוע אם הוא משובח מן הראשון, אבל אם ידוע שהוא גרוע מן הראשון, אין מברכין עליו. אך כשהוא בריא לגוף יותר מן הראשון אע"פ שהוא גרוע בטעם, מברכין עליו הטוה"מ:
(יא) אפילו היה להם מתחלה שתי יינות אלא שלא היו לפניו יחד כשבירך בפה"ג, מברך על השני המשובח הטוה"מ. אבל אם היו שתיהן לפניו על השלחן, אינו מברך הטוה"מ, אלא בפה"ג מברך על המשובח לפטור גם את הגרוע:
(יב) אין מברכין הטוה"מ אלא אם יש עוד מן היין הראשון ורוצים לשתות את השני משום שינוי יין, אבל אם מחמת שהיין הראשון כלה מביאין את השני, אין מברכין עליו:
(יג) אין מברכין הטוה"מ אלא כשיש אחר עמו שהוא שותה גם כן מהשתי היינות, דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחברו. וה"ה אם אשתו ובניו עמו, אבל אם הוא יחיד אינו מברך:
(יד) האורח שמיסב אצל בעה"ב, אם הבעה"ב נותן את הקנקן על השלחן שישתה מי שירצה כמו שעושין בסעודות גדולות, א"כ היין הוא כמו בשותפות ומברכין הטוה"מ. אבל אם הבעה"ב נותן לכל אחד כוסו, אין מברכין הטוה"מ כיון שאין להם שותפות ביין, ואפילו הבעה"ב אינו מברך:
(טו) אחד יכול לברך להוציא את כולם, ויאמר תחלה סברי וכו' שיתנו לב לשמוע ויענו אמן שיצאו בברכתו. ודוקא כשיש לכל א' כוסו לפניו שיטעום מיד שלא יהא הפסק בין הברכה לשתיה:
(טז) אם מברך ברכת המזון על כוס יין אחר, אינו צריך לברך עליו הטוה"מ, שהוא יוצא במה שאמר בברהמ"ז הטוב והמטיב: