סימן מז - הלכות סתם יינם והכשר הכלים ממנו
סימן מז. הלכות סתם יינם והכשר הכלים ממנו, ובו כ"ב סעיפים:
(א) סתם יינם בזמן הזה וכן מגע גוי ביין שלנו, יש אומרים דאינו אסור רק בשתיה ולא בהנאה, ולכן מותר לישראל לגבות בחובו סתם יינם מפני דהוי כמציל מידיהם. וה"ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה. אבל לכתחלה אסור לקנות כדי להשתכר בו. ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר:
(ב) מותר לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה:
(ג) יין כשר שנתבשל דהיינו שהרתיח ונתמעט ממדתו ע"י הרתיחה, אם נגע בו נכרי מותר אפילו בשתיה, אבל יין שנותנין לתוכו לענה (ווערמוטה) כל ששם יין עליו ולא נתבשל, נאסר:
(ד) תבשיל שיין מעורב בו ואיננו ניכר, אפילו עדיין לא הרתיח אינו נאסר במגע גוי:
(ה) יין מזוג אם יש בו ששה חלקים מים, בטל היין ואינו נאסר במגע גוי. אבל יין צמוקים דהיינו שנתן מים על הצמוקים, ה"ז כיין גמור (ע"ל ססי"ג):
(ו) התמד דהיינו מים שנותנים על החרצנים או על השמרים, כל שהוא משובח לשתיה אין להתירו אם נגע בו גוי:
(ז) ענבים דרוכות בגיגית כיון שנמשך ממנו יין אפילו מעט, או ששאב ממנו יין בכלי, נקרא הכל יין ונאסר במגע גוי אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים. ולכן גיגיות ענבים דרוכות עומדות בבית גוי יש לאסור שמא המשיך ממנה. ואסור לדרוך ע"י גוי אפילו בגיגית פקוקה:
(ח) יש להזהר מלהוציא את החרצנים והזגים מן הגתות ע"י גוי אפילו לאחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני, כי שמא יש עליהם עוד טופח יין:
(ט) גוי ששפך מים לתוך היין, אם נתכוין למוזגו אסור בשתיה. ואם לא נתכוין למוזגו ואפילו הוא ספק, מותר:
(י) חומץ יין שנעשה מיץ כשר, אם הוא חזק כ"כ שמבעבע כששופכין אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע נכרי אבל אם נעשה מסתם יינם לעולם הוא באיסורו:
(יא) וכן יי"ש שנעשה מסתם יינם וכן מהחרצנים והזגים והשמרים, הרי הוא כיין עצמו. אבל הנעשה מיין כשר או לאחר שנעשה יי"ש, אין מגע גוי אוסרהו:
(יב) "וויינשטיין" [מלח יין] נתפשט המנהג להתיר כיון שאין בו הנאה לחיך:
(יג) מגע גוי ע"י דבר אחר וכן הבא מכחו, יעשה שאלת חכם:
(יד) השולח יין על ידי גוי צריך להשגיח היטב בכל מקום שיש ברזא או מגופה לחתום שם בשני חותמות:
(טו) ישראל שעושה יינו של גוי בהכשר כדי למכרו אח"כ לישראלים, יש בזה כמה חילוקי דינים, ולפעמים אפילו שני חותמות וגם מפתח לא מהני, וצריך לשאול למורה הוראה כדת מה לעשות, ושומר נפשו ירחק מיין כזה:
(טז) כלים של סתם יינם, אם הם כלים שאין הדרך להחזיק בהן יין אלא זמן קצר, וגם לא היה בהם היין מעת לעת, בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת, אם אינם מזופתין, מדיחן היטב במים ג' פעמים ומותרים. ואם הם מזופתין, יש להם דין אחר. וכן כלי חרס יש להם דין אחר:
(יז) כלים העשויים להכניס בהם יין לקיום, דהיינו שמייחדין אותן להחזיק בהם יין לכה"פ שלשה ימים, אעפ"י שהכלי הוא של ישראל וגוי החזיק בו את היין רק זמן מועט, מ"מ צריך הכשר ע"י עירוי, דהיינו שממלאין את הכלי מים על כל גדותיו, ויעמוד כך לכל הפחות כ"ד שעות מעת לעת, ואח"כ שופך את המים ונותן בו מים שניים, ויעמוד כך לכה"פ מעל"ע, וכן עושה פעם שלישית. ואין צריכין שיהיו הג' מעל"ע דוקא רצופין. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלה לו אלא למעל"ע אחד. י"א דאם היין היה בו מעל"ע לא מתכשר בעירוי, משום דכבוש כמבושל ובעי הגעלה, ובמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כן:
(יח) כלי זכוכית כיון שהם חלקים וקשים אע"פ שמכניסין בהם יין לקיום, סגי להו בהדחה ג' פעמים:
(יט) כלי שהיה בו יין שלנו ועירו את היין, ובעוד שהיה הכלי טופח על מנת להטפיח נגע שם נכרי, סגי ליה בהרחה ג"פ אע"פ שהוא כלי שמכניסין בו לקיום:
(כ) הא דמהני הדחה או עירוי, זהו כשלא נשתמש בו יין רק בצונן, אבל אם נשתמש בו בחמין, צריך הגעלה כמו משאר איסורין:
(כא) כלי הגת אע"פ שאין מכניסין בהם יין לקיום, כיון שמשתמשין בהם יין בשפע, חמירי וצריכין שאלת חכם איך להכשירן:
(כב) כל הכלים שישנו י"ב חדש, מותרים כי בוודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם, ואפילו נתן לתוכן מים תוך י"ב חדש אין בכך כלום:
(א) סתם יינם בזמן הזה וכן מגע גוי ביין שלנו, יש אומרים דאינו אסור רק בשתיה ולא בהנאה, ולכן מותר לישראל לגבות בחובו סתם יינם מפני דהוי כמציל מידיהם. וה"ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה. אבל לכתחלה אסור לקנות כדי להשתכר בו. ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר:
(ב) מותר לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה:
(ג) יין כשר שנתבשל דהיינו שהרתיח ונתמעט ממדתו ע"י הרתיחה, אם נגע בו נכרי מותר אפילו בשתיה, אבל יין שנותנין לתוכו לענה (ווערמוטה) כל ששם יין עליו ולא נתבשל, נאסר:
(ד) תבשיל שיין מעורב בו ואיננו ניכר, אפילו עדיין לא הרתיח אינו נאסר במגע גוי:
(ה) יין מזוג אם יש בו ששה חלקים מים, בטל היין ואינו נאסר במגע גוי. אבל יין צמוקים דהיינו שנתן מים על הצמוקים, ה"ז כיין גמור (ע"ל ססי"ג):
(ו) התמד דהיינו מים שנותנים על החרצנים או על השמרים, כל שהוא משובח לשתיה אין להתירו אם נגע בו גוי:
(ז) ענבים דרוכות בגיגית כיון שנמשך ממנו יין אפילו מעט, או ששאב ממנו יין בכלי, נקרא הכל יין ונאסר במגע גוי אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים. ולכן גיגיות ענבים דרוכות עומדות בבית גוי יש לאסור שמא המשיך ממנה. ואסור לדרוך ע"י גוי אפילו בגיגית פקוקה:
(ח) יש להזהר מלהוציא את החרצנים והזגים מן הגתות ע"י גוי אפילו לאחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני, כי שמא יש עליהם עוד טופח יין:
(ט) גוי ששפך מים לתוך היין, אם נתכוין למוזגו אסור בשתיה. ואם לא נתכוין למוזגו ואפילו הוא ספק, מותר:
(י) חומץ יין שנעשה מיץ כשר, אם הוא חזק כ"כ שמבעבע כששופכין אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע נכרי אבל אם נעשה מסתם יינם לעולם הוא באיסורו:
(יא) וכן יי"ש שנעשה מסתם יינם וכן מהחרצנים והזגים והשמרים, הרי הוא כיין עצמו. אבל הנעשה מיין כשר או לאחר שנעשה יי"ש, אין מגע גוי אוסרהו:
(יב) "וויינשטיין" [מלח יין] נתפשט המנהג להתיר כיון שאין בו הנאה לחיך:
(יג) מגע גוי ע"י דבר אחר וכן הבא מכחו, יעשה שאלת חכם:
(יד) השולח יין על ידי גוי צריך להשגיח היטב בכל מקום שיש ברזא או מגופה לחתום שם בשני חותמות:
(טו) ישראל שעושה יינו של גוי בהכשר כדי למכרו אח"כ לישראלים, יש בזה כמה חילוקי דינים, ולפעמים אפילו שני חותמות וגם מפתח לא מהני, וצריך לשאול למורה הוראה כדת מה לעשות, ושומר נפשו ירחק מיין כזה:
(טז) כלים של סתם יינם, אם הם כלים שאין הדרך להחזיק בהן יין אלא זמן קצר, וגם לא היה בהם היין מעת לעת, בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת, אם אינם מזופתין, מדיחן היטב במים ג' פעמים ומותרים. ואם הם מזופתין, יש להם דין אחר. וכן כלי חרס יש להם דין אחר:
(יז) כלים העשויים להכניס בהם יין לקיום, דהיינו שמייחדין אותן להחזיק בהם יין לכה"פ שלשה ימים, אעפ"י שהכלי הוא של ישראל וגוי החזיק בו את היין רק זמן מועט, מ"מ צריך הכשר ע"י עירוי, דהיינו שממלאין את הכלי מים על כל גדותיו, ויעמוד כך לכל הפחות כ"ד שעות מעת לעת, ואח"כ שופך את המים ונותן בו מים שניים, ויעמוד כך לכה"פ מעל"ע, וכן עושה פעם שלישית. ואין צריכין שיהיו הג' מעל"ע דוקא רצופין. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלה לו אלא למעל"ע אחד. י"א דאם היין היה בו מעל"ע לא מתכשר בעירוי, משום דכבוש כמבושל ובעי הגעלה, ובמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כן:
(יח) כלי זכוכית כיון שהם חלקים וקשים אע"פ שמכניסין בהם יין לקיום, סגי להו בהדחה ג' פעמים:
(יט) כלי שהיה בו יין שלנו ועירו את היין, ובעוד שהיה הכלי טופח על מנת להטפיח נגע שם נכרי, סגי ליה בהרחה ג"פ אע"פ שהוא כלי שמכניסין בו לקיום:
(כ) הא דמהני הדחה או עירוי, זהו כשלא נשתמש בו יין רק בצונן, אבל אם נשתמש בו בחמין, צריך הגעלה כמו משאר איסורין:
(כא) כלי הגת אע"פ שאין מכניסין בהם יין לקיום, כיון שמשתמשין בהם יין בשפע, חמירי וצריכין שאלת חכם איך להכשירן:
(כב) כל הכלים שישנו י"ב חדש, מותרים כי בוודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם, ואפילו נתן לתוכן מים תוך י"ב חדש אין בכך כלום: