סימן טז - דיני הפסקות בברכות ק"ש ובק"ש
סימן טז. דיני הפסקות בברכות ק"ש ובק"ש, ובו ה' סעיפים:
(א) קריאת שמע ושלש ברכותיה שהן יוצר אור, אהבה רבה, אמת ויציב, (וכן במעריב ק"ש וברכותיה) הן חמורים יותר מפסוקי דזמרה, והן נחלקים לפרקים. ואלו הן בין הפרקים. בין יוצר המאורות לאהבה רבה. בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לשמע ישראל. בין ובשעריך לוהיה אם שמוע. בין על הארץ לויאמר:
(ב) בין הפרקים מותר לומר אמן על כל ברכה שהוא שומע, ומכ"ש דמותר לענות לקדושה ולקדיש ולברכו. אבל ברוך הוא וברוך שמו לא יאמר. וגם אם שומע שהקהל אומרים ק"ש, לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר מה שהוא אומר בקול רם כדרך שאומרים הקהל שמע ישראל, שיהא נראה כאילו קורא עמהם:
(ג) באמצע הפרק אינו עונה אמן, רק אחר ברכת האל הקדוש, ואחר ברכת שומע תפלה. ובקדיש יאמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. וכשאומר הש"ץ דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יאמר גם כן אמן, ושאר אמנים שבקדיש לא יענה, שאינם מעיקר הקדיש. ובקדושה ישתוק וישמע מהש"ץ, ויאמר עם הקהל קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וישתוק, ויאמר עם הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו, ויותר לא יאמר, שאינו מעיקר הקדושה. ואם שומע ברכו בין מן הש"ץ בין מן העולה לתורה, עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וגם אמן שאחר ברכות העולה. ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם כן ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר. ואם שומע קול רעם, י"א דמותר לו ג"כ להפסיק ולברך (מג"א), וי"א דלא יפסיק בזה (בכור שור):
(ד) אלו ההפסקות שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכוין שיהא ההפסק היכא דסליק ענינא. ואם הוא בק"ש, יכוין שיהא ההפסק בין פסוק לפסוק. ואם א"א, מותר לו להפסיק אפילו באמצע הפסוק, ויתחיל אחר כך מתחלת הפסוק:
(ה) מה שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק לדברים שאמרנו, אינו הדין בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, כי בהם אסור להפסיק בכל ענין, ואפי' המלך שואל בשלומו, לא יפסיק להשיבו. בין אני ה' אלקיכם לאמת ויציב, גם כן לא יפסיק כלל, משום דכתיב בקרא וה' אלקים אמת (ירמיה י'), לכך אין מפסיקין בין אלקיכם לאמת. ונכון ליזהר שלא להפסיק, עד לאחר שאמר גם תיבת ויציב (לפי שגם ויציב הוא לשון אמת). ואחר כך יכול להפסיק כמו במקום אחר באמצע פרק. (דין לשאול בשלום ולהשיב שלום בזמה"ז אין מקפידין, ואין להפסיק בזה אפילו בין הפרקים):
(א) קריאת שמע ושלש ברכותיה שהן יוצר אור, אהבה רבה, אמת ויציב, (וכן במעריב ק"ש וברכותיה) הן חמורים יותר מפסוקי דזמרה, והן נחלקים לפרקים. ואלו הן בין הפרקים. בין יוצר המאורות לאהבה רבה. בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לשמע ישראל. בין ובשעריך לוהיה אם שמוע. בין על הארץ לויאמר:
(ב) בין הפרקים מותר לומר אמן על כל ברכה שהוא שומע, ומכ"ש דמותר לענות לקדושה ולקדיש ולברכו. אבל ברוך הוא וברוך שמו לא יאמר. וגם אם שומע שהקהל אומרים ק"ש, לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר מה שהוא אומר בקול רם כדרך שאומרים הקהל שמע ישראל, שיהא נראה כאילו קורא עמהם:
(ג) באמצע הפרק אינו עונה אמן, רק אחר ברכת האל הקדוש, ואחר ברכת שומע תפלה. ובקדיש יאמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. וכשאומר הש"ץ דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יאמר גם כן אמן, ושאר אמנים שבקדיש לא יענה, שאינם מעיקר הקדיש. ובקדושה ישתוק וישמע מהש"ץ, ויאמר עם הקהל קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וישתוק, ויאמר עם הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו, ויותר לא יאמר, שאינו מעיקר הקדושה. ואם שומע ברכו בין מן הש"ץ בין מן העולה לתורה, עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וגם אמן שאחר ברכות העולה. ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם כן ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר. ואם שומע קול רעם, י"א דמותר לו ג"כ להפסיק ולברך (מג"א), וי"א דלא יפסיק בזה (בכור שור):
(ד) אלו ההפסקות שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכוין שיהא ההפסק היכא דסליק ענינא. ואם הוא בק"ש, יכוין שיהא ההפסק בין פסוק לפסוק. ואם א"א, מותר לו להפסיק אפילו באמצע הפסוק, ויתחיל אחר כך מתחלת הפסוק:
(ה) מה שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק לדברים שאמרנו, אינו הדין בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, כי בהם אסור להפסיק בכל ענין, ואפי' המלך שואל בשלומו, לא יפסיק להשיבו. בין אני ה' אלקיכם לאמת ויציב, גם כן לא יפסיק כלל, משום דכתיב בקרא וה' אלקים אמת (ירמיה י'), לכך אין מפסיקין בין אלקיכם לאמת. ונכון ליזהר שלא להפסיק, עד לאחר שאמר גם תיבת ויציב (לפי שגם ויציב הוא לשון אמת). ואחר כך יכול להפסיק כמו במקום אחר באמצע פרק. (דין לשאול בשלום ולהשיב שלום בזמה"ז אין מקפידין, ואין להפסיק בזה אפילו בין הפרקים):