מאמרים וראיונות

אל תהיו קופים!

יושב הוא הצדיק רבי אביי, ואדרתו על ראשו ומוסר שיעור מול תלמידיו הצמאים למעיין תורתו. אביי היה ראש ישיבה גדול וחשוב ומעשיו היו נאים וחשובים בעיני השם יתברך. ועל כן, כמידי יום שישי הייתה באה ברכת שלום מהשיבה של מעלה ומברכת אותו ב"שלום עליך".

רביי אבא זכה בברכת שלום משום שהרבה שלום בעולם, שנאמר 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' וביום שישי בפרט, משום שמעלתו המיוחדת של אביי הייתה, כנאמר במסכת אבות, 'לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק וכו'.

ועל כן הוא עסק בגמילות חסדים, שעיקרה מצוי עם העני בערב שבת ולפי שהיה עושה שלום בין העני ובין הקב"ה בערב שבת, היה זוכה שבת הקול הייתה נשמעת לו בערב שבת.

יום אחד, גילה אביי שבת קול נשמעת לאדם אחר, כמידי יום ביומו. נחלשה דעתו, וכי מה מעשיו של זהו האיש שזוכה הוא לקבל שלום כמידי יום?

אביי רצה ללמוד מאותו יהודי כדי שגם הוא יזכה לברכת שמיים.

הלך וחקר במעשיו של זה וגילה ששמו של אותו אדם היה 'אבא אומנא [מקיז דם]'.

רבי אביי רצה אף הוא לעשות כמותו, כדי שגם הוא יזכה לשמוע את בת קול כל יום, אך נאמר לו מן השמים: "אינך יכול לעשות מעשים טובים כפי שאבא אומנא עושה".

אבא היה כאמור מקיז דם, (אחת המלאכות הבזויות באותה תקופה) ובין יתר מעשיו הטובים, כשהיה מקיז דם היה מושיב נשים לחוד וגברים לחוד מפאת צניעות ישראל וכן היה לו בגד מיוחד שהיה בו פינה מיוחד עם חור מדויק לגודלו של הכלי בו היה מקיז דם וכשהגיעה אישה היה אומר לה ללבוש את זה הבגד שלא יצטרך להסתכל בה ח"ו.

על כן, קיבל הוא ברכת שלום מידי יום ביומו, משום שפעל שלא יבואו האנשים לידי עבירה וגדר את הצניעות וכמעשיהם של יוסף הצדיק ופנחס (בהריגת זמרי בן סלוא שחטא עם אישה נוכרייה)

[נערך מתוך עין יעקב המבואר ומסכת תענית, דף כ"א]

***

אתם יודעים כמה שאתם מיוחדים?

אתם יודעים שאין עוד בעולם נשמה כמותכם?

אתם יודעים שבלעדיכם העולם חסר?

אבל יש בעיה קטנה, קטנטנה: אם אתם לא יודעים כמה שאתם מיוחדים וחד פעמיים,

אז הדרך הפשוטה ביותר להרגיש "משהו" או "מישהו" היא להיות

קוף. כן כן, קוף.

קוף זו לא מילה גסה, אך היא מסמלת משמעות עמוקה מאוד.

כולנו מכירים את הביטוי "כקוף בפני אדם" והכוונה פשוטה- הקוף מחקה מה שהוא מחוצה לו, ואילו אדם המחקה אדם אחר בתקווה להיות כמוהו, דומה הוא ל...קוף.

אבל הקוף מקומו בגן החיות, בספארי, או באיזה יער טרופי נידח, לא?

הניסיון שלנו להידמות לאחרים עלול להיגמר רע, רע מאוד. בדרך אנו עלולים לאבד את הנקודה שלנו, את הייחודיות שלנו, את החד פעמיות שלנו ולהפוך לקופים שרק מחקים כל מה שהם רואים ואין להם זהות משל עצמם.

מעשהו של אבא אומנא מלמד אותנו שבשמיים הניסיון לחקות מעשים של אחרים לא אהוב כלל וכלל, ועל כן משמיים אמרו לו לאביי: "אינך יכול לעשות מעשים טובים כפי שאבא אומנא עושה".

ולא משום שבשמיים לא ידעו את גדולתו של אביי, שהיה ראש ישיבה וצדיק מופלא, אלא משום שלאביי יש את הנקודה המיוחדת שלו בעבודת השם ולאבא אומנא יש את נקודתו בעבודת השם.

אביי רצה לחקות את מעשיו של אבא אומנא, אך אבא אומנא מקיז דם היה, ואביי היה רב גדול.

הייתכן שרב גדול כאבא אומנא לפתע פתאום יתחיל להקיז דם ויזניח את הוראת התורה? הרי זה יהיה לצחוק ולקלס, ואף לבושה גדולה בעבור צדיק עצום כמותו.

לכן משמיים אמרו לו, לאביי, "אינך יכול לעשות מעשים טובים כפי שאבא אומנא עושה". ובמילים אחרות, נאמר לו, לאביי הק', שזכותו של אבא אומנא תלויה בצורת עיסוקו בהקזת דם ובזה נחה דעתו של אביי שהרי בהיותו ראש ישיבה לא יכול היה לעשות כן.

ועל כך אומר הרבא הקדוש בתורה ל"ד בספר ליקוטי מוהר"ן: ''וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים'' וזהו הפירוש (תְּהִלִּים קי''ד) : ''יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו'' הַיְנוּ מִי מוֹשֵׁל בִּי? צַדִּיק. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל דָּבָר יָקָר שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ כְּמַעֲשֵׂה דְּאַבַּיֵי וְאַבָּא אֻמָּנָא (תַּעֲנִית כא:)

נסו להתבונן בחייכם, אילו מעשים הנכם עושים משום שאתם מרגישים שייכות אליהם ואילו מהם אתם עושים משום שנדמה לכם שזה מה שנחשב ויקר בחברה?

למשל, בחור שזה עתה התקרב להשם יתברך ולצדיק האמת שבדור רבינו הקדוש. כמידי יום הוא מתפלל בבית הכנסת השכונתי. בתפילותיו הוא שם לב לאדם בעל חזות חרדית, מתנועע במשך כל תפילתו עוצם את עיניו ונדמה לו, לזה הבחור, שאם הוא יעשה כמותו אזי תפילתו וודאי תהיה רצויה בשמיים.

וכך, לאט לאט, הוא מתחיל להתנועע במרץ, עוצם הוא את עיניו בחוזקה, והתפילה? ממנו והלאה.

אך מדוע? ישאל הבחור הנבוך, ובע"ה נענה לאור האמור בדברי הרבא הקדוש: תפילתו איננה טבעית, היא איננה מקושרת לנקודה השייכת לליבו, וזאת משום שהוא נכנס לתפקיד 'הקוף', וקופים לא יכולים להתפלל, הם רק מחקים, ולכן הפעולות שלהן הן כגוף ללא נשמה, וממילא הם לא עושים נחת רוח להשם יתברך.

אך אם אותו בחור יקר יבחר לו דרך משלו להתפלל ויתחבר אליה, אזי בנקל הוא יוכל לכוון בתפילתו ואף להרגיש את החיבור המתוק עם השם יתברך.

ונסיים בסיפור שסופר על גדול תלמידיו של מוהרנ"ת ז"ל (רבי נתן מברסלב, תלמידו של רבינו נחמן הק'), רבי נחמן מטולטשין זצ"ל.

רבי נחמן טולטשינר הנ"ל עבר לעיירה אומן מקום ציונו של קודש הקודש, מאור ישראל, רבי נחמן מברסלב.

באותה התקופה, מעבר להיותו מוסר דרשות, חזן ומדפיס ספרי רבינו במסירות נפש, לקח על עצמו, רבי נחמן טולטשינר, להיות הגבאי בבית הכנסת של חסידי ברסלב, 'הקלוייז' הידוע.

מידי ערב שבת, לאחר שסיים לנקות את בית המדרש, התיישב מיודענו הצדיק והחל לשורר בקול נעים ובדביקות נפלאה את 'שיר השירים'. תלמידו, רבי אייזיק אייזנשטיין ז"ל, השתוקק גם כן לומר שיר השירים בדביקות כמו רבו ועל כן הוא התיישב בסמוך אליו והחל לשורר אחריו את שיר השירים, מילה במילה. לפתע, הרגיש רבי נחמן טולטשינר בדבר, פנה אליו ואמר לו: "מה הנך מחקה אותי? קוף מחקה".

אז בפעם הבאה שעוברת לכם מחשבה שאתם צריכים להתפלל כמוהו, לדבר כמוה, להתלבש כמו החברה מהסמינר, או האברך מהכולל הסמוך, תתפללו קודם להשם יתברך שיאיר לכם מה נכון לכם, כי אחרת תפסידו את הדבר היקר והחשוב ביותר והוא -  להיות אתם!