מאמרים וראיונות

 היום בו נברא העולם התעלומה הזאת הנחקרת כבר שנים ויובלות.

כוללת בתוכה חלקים נסתרים שאין לנו כלל הבנה בהם. כמו תינוק היו שלבי הכנה?

בעשרה מאמרות נברא העולם אמר ועשה.
לתוך המכלול הזה הובא האדם גוף ונשמה. חובר ספר הוראות והדברים התחילו להתגלגל. הכול על פי תוכנית ידועה מראש.
האדם חייב ללכת לפי המתכונת וכל בחירה ידוע סופה.
האדם נועד לחיות וסביבות מתנהל העולם המופלא . הדרך הטובה שנלך בה היא דרכו של אברהם אבינו שהגיע להכרה בהשם.
אם נדבק במקור החיים יארכו ימינו נסיר מחלות ופרנסתנו תהיה בשפע.

ובחרת בחיים!

צו אלוקי, הטומן בחובו את תמצית עבודת כל איש ישראל.

חיי התורה, הכוללים את קיום המצוות והימנעות מעבירות, הם הביטוי המעשי של הבחירה בחיים, ובהם אנו נקראים לבחור, למען נחיה אנו וזרענו חיים טובים ומאושרים בזה ובבא.

אם כן, יש בקריאה זו גילוי של דאגת אב לבניו, וכמו שאומר רש"י: "ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי". אבינו מלכנו שהוא מלך חפץ בחיים, קורא לנו באהבתו ובחמלתו: "ובחרת בחיים!".
ביום השישי לבריאה אמר הקב"ה:, עתה ארכיב את שני הכוחות יחד. דהיינו, את נשמת האדם, שהוא כעין מלאך בדעתו ובחוכמתו, חיבר הקב"ה עם הנפש הבהמית הנמשכת רק אחרי תאוות הגוף. כמו כן מוטבעים בנפש הבהמית שאר הכוחות הרעים כגון הכעס, החמדה התאוות וכדומה במשך כל ימי חיי האדם ללא הפסק מתנהל בקרבו מאבק בין שני הכוחות אשר מהם הוא מורכב. הגוף והנשמה נלחמים זה בזה, וכל אחד מנסה להשתלט על חברו. כאשר הנפש השכלית, הלא היא הנשמה הטהורה, מתגברת על הנפש הבהמית, וכל מעשי האדם ישקו על פיה, או-אז ראוי אדם זה לתואר "צדיק", והוא עולה למדרגת מלאך. וכאשר האדם מגביר את הנפש הבהמית על הנפש השכלית וכל פעולותיו נעשות כפי רצון תאוותיו, הרי הוא משפיל את עצמו בזה עד שהוא יורד למדרגת בהמה, ובשם "רשע"
אולם ההליכה בדרך הטוב אינה מובנית מאליה אצל שום אדם בכל מצב ובכל מדרגה שהיא! כדי להעמידנו בניסיון, שזוהי מטרת בואנו לעולם, טבע בנו הקב"ה מלכתחילה את האפשרות להתעלם מקללת המוות ולהימשך כבהמה אחר התאוות. וכשם שהבהמה אוהבת את החמדה ואת התאווה, מבלי להביא בחשבון את הנזקים שהן עלולות להביא עליה, כגון נפילה, כך האדם. דבר זה נוגע לכל פרט המסתעף מחובתנו לעבודת הבורא, אין כל ערובה לכך שללא תשומת לב מיוחדת נלך בדרך הנכונה והישרה.

וכמו שאומר ה"מסילת ישרים": שכל ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו אם אלו, דומה לסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי גדולה מאוד ורעתו קרובה מהצלתו.
מה לא יחשב חיים:
האחד- הליכה כבהמה אחרי הנפש הבהמית, כלומר, עשיית כל פעולות האדם מבלי להישמר מפני הנטייה הטבעית ללכת אחרי התאוות והרצונות.
השני- קיום תורה ומצוות וניהול חיים על פי התורה, אך מתוך שיגרה כמצוות אנשים מלומדה.
כנגד המצב הראשון אנו נקראים להקיץ מתרדמתנו, ולהיות ערים בכל עת ולפקח על ה"בהמה" שבתוכנו. זאת, משום הנטייה הטבעית של הגוף להימשך אחר התאוות, והעדר הפחד מפני מה שצפוי לעוברי עבירות. כנגד המצב השני, בא הציווי לחיות חיים של בחירה. כלומר, גם עשיית הטוב חייבת להיות מבוקרת ומתחדשת חדשים לבקרים.

על האדם לזכור בכל עת שהוא מורכב מגוף ונשמה, נפש שכלית ונפש בהמית. והידיעה שיש לו נפש בהמית, תביא אותו לענווה ויראה, וידיעה זו היא הצלתו, מכיוון שהוא יבין שללא ענווה ויראה הוא עלול לחטוא.
אנו ניצבים פעם בשנה על כס המשפט בודקים את התנהגויותינו מול כל המסגרות להן אנו שייכים וברחמים פוסקים את חיינו את ימינו ושנותינו.

אשרינו שאנו בניו של הקב"ה המנחה אותנו כאב את בנו, ואומר לנו "ובחרת בחיים". שנזכה להשיב לו באהבה ולקיים את דבריו, ועל ידי זה יקויים בנו "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך".