מאמרים וראיונות

בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ( סוטה י"א)
ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל

תורה ניתנה למטרה החשובה לשמש לנו כספר הוראות. היצרן קרי הבורא עולם בנה מערכת מסובכת ומורכבת והצמיד את התורה הקדושה שתשמש גם כספר הוראות היצרן.
בכל מאודינו אנו שואפים לחיות נכון.
נשים וגברים ראוי שילמדו הלכות צניעות כדי שלא יכשלו ולא יכשילו את הזולת.
בראשית פרק ב
כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.

השם ברא את האישה מאבר נסתר בגוף האיש. בנה את הצלע והשריש באשה בינה המעשה נותן לנו פתח לחשיבה למה דווקא מאבר נסתר. יכול היה הבורא לנהוג אחרת ואז היינו מקבלים בריאה אחרת. התפקיד שקבלה האישה מיוחד ומוגדר היא חייבת להיות צנועה. מעצם תפקידה אין תפקידה להתבלט ולהיות מוחצנת. בעזרת בינה ועדינות שהן תכונותיה העיקריות תוכל לשמש בתפקידה בצורה הטובה ביותר.
(בראשית ב', כ"ב) "וַיִּבֶן" י"י אלהים את הצֵּלָע אשר לקח מן האדם לאישה, תפס הכתוב סגנון "ויבן" אף שפישוטו הוא מלשון בניין, אבל בא בכך לרמוז שהקדוש ברוך הוא ברא אותה בבִינָה והתבוננות, בזה שלקח דווקא את אחת מצלעותיו של־אדם הראשון ולא ממקום אחר בגופו, כיון שהצלע הוא מקום צנוע, שהוא מכוסה אפילו כשהאדם אינו לָבוש. ועל כל אֵבֶר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר, תְּהִי אישה צנועה, אישה צנועה .
בתחילה אדם וחוה לא היו מודעים לבושה. המפגש הראשון בגן העדן בין חוה לנחש גרר אחריו את הידיעה על כי נבראו עירומים. בראשית פרק ב: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו". אחרי שטעמו בפיתוי הנחש מעץ הדעת הבחינו בין טוב ורע. בתחילה לא קבלו את יצר הרע. התורה ממשיכה בתיאור מה קורה אחרי האכילה מפרות העץ:בראשית פרק ג: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות. הבושה מעוררת אותם להבין כי חובה להתכסות ומהמקור הראשון ובאמצעי הפשוט ביותר מכסים אדם וחוה את עצמם בבגד הראשון


אנו עם קדוש

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם "שמות כ"ה –ח. בתוך כל אחד ואחד מישראל. אם עם ישראל מתקדש השכינה שורה ומצילה מכל צוקה.
יסודות הבית והנהגות הצניעות של האישה הם יסודות הקדושה. הקדושה מקיפה ומרוממת את כל סגנון החיים, גוף האדם, אופן לבושו,
רכושו וביתו. כל ענייני החומר צריכים להיות מזוככים ומסודרים בקדושה לכן, גם קביעת הנהגות באורח החיים וסגנונם שייכים לקדושה. איננו ממציאים ערכים חדשים, כל התנהגותנו מכוונת לקדושה. "קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלוקיכם"
הרמב"ן המסביר ש"קדושים תהיו", הכוונה להיות פרושים מן המותרות.
אומר הרמב"ן שדברים אלה אינם ניתנים להגדרה מדויקת, לכן הם נאמרו באופן כללי. אדם בעל שכל ודעת טהורה ידע להימנע מהן. מדוע ישנה הרחקה מן המותרות, מה רע בהן? הרי גם אדם עשיר יכול להתנהג ללא דופי ולהיות אידיאליסט. מדוע סגנון החיים משמעותי?
קשה לאדם עשיר לא להתבלט וזה ניסיונו לא להכשיל את האחרים.
חז"ל מדריכים אותנו על התרחקות מלבוש ראוותני. זהו ערך עצמי הקשור לענווה. על האדם מישראל להיות עניו. מנין אנו לומדים זאת? אין עניו ממשה רבינו . דוד המלך אמר : אני תולעת....
נאמר בתנחומא וישלח:
"לא ניתנו תכשיטים לאישה, אלא שתהא מתקשטת בהם בתוך ביתה, לכבוד בעלה ולא לפני אחרים, לפי שהתכשיטים הם מכשול לאישה כשמסתכלים בה" על כן תכשיטים המושכים תשומת לב, איפור המורגש ובולט לעין, בושם שריחו נודף, נוגדים את דרכי הצניעות.
הרמב"ם, למשל, נלחם מלחמה גדולה בסגפנות. בימיו היו אנשים שחשבו שלהיות עני זה אידיאל גדול, שלהצטער בלחם צר ומים לחץ, ללא בגדים נאותים וללא בית ראוי לשמו, זה אידיאל. מסביר הרמב"ם שדרך זו היא שלילית, כיון שהקדוש ברוך הוא אינו שונא את הגוף. אנשים אלו התנהגו בדרך קיצונית, והקיצוניות שלילית, ואין להיות משועבד לתענוגות. בפרקי אבות ישנה הדרכה, האומרת שאדם צריך קצת תענוג. "מיעוט תענוג, מיעוט שינה. מיעוט שיחה, מיעוט שחוק"'. התענוג המועט נועד לעזור לאדם להרגיש בטוב. אומר הרמב"ם, שאדם הנתון במצור ובמצוק, ברעב ובעוני, אינו מסוגל לעבוד את השם עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו, וחשוב להרגיש בטוב.
הנביא ישעיהו צועק על לבוש בנות ציון "ותלכנה נטויות גרון... וברגליהן תעכסנה". בגמרא ציינו שתלמידי חכמים שבבבל הינם "מצויינים במלבושיהם"

כיון שחלק מענייני צניעות ואורח חיים הוא יחסי, ומשתנה מדור לדור, חכמים תיקנו תקנות בכל דור לפי עניינו.

בעניין פשטות סגנון החיים, הנה שתי דוגמאות. בט"ו באב היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. הבנות לבשו בגדים יפים, אך לא לכולן היו בגדים. תיקנו חכמים, שכל הבנות יצאו לחולל בבגד לבן. אבל, גם בין בגדי לבן ישנם בגדים שונים, לכן קבעו חז"ל שכל בת תצא עם בגד שאול מחברתה, כך לא תתבייש מי שאין לה. זו תקנה נפלאה, שהרי מלבד מי שהוא עני יש מי שמסתפק במועט, עלולים לומר עליו שהוא עני ומסכן, והיחס אליו יכול להיות שלילי, לכן תקנו חכמים תקנה כדי למנוע בושה.
דוגמא נוספת להבדיל בין החיים והמתים, הם התכריכים. היו תקופות שהגזימו בבגדי המת. הלבישוהו בגדי זהב וארגמן. קם רבן גמליאל וציוה שיקברוהו בבגדי פשתן פשוטים, כדי שלא יוכרחו לבזבז כספים על כך.

בהתבוללות האנשים מנסים להיטמע בציבור המקומי בלבוש והתנהגות.
עם ישראל שנים לא שינו את שפתם ואת הופעתם החיצונית. תמיד לאורך הדורות ידעו לזהות את היהודי על זקנו ופאותיו ועל צניעות הופעתו.
במצרים לא שינו את שפתם ולא את לבושם.
במשך הדורות הכריחו את היהודים לשנות את לבושם להוריד פאות וזקנים ודרשו שילמדו את שפת המדינה והדוגמא החל מספרד ועד לרוסיה וגרמניה.
צו האופנה
בחברה הסובבת אותנו איננו רואים שימוש במותרות באופן הנותן לאדם תחושה טובה, אלא יש השתעבדות למותרות. דרך האמצע היא, שכל דבר חיוני הוא טוב, וכל שאינו חיוני הוא שטויות והבלים המפריעים לאדם. האופנה החולפת היא דוגמא לשעבוד החברה למותרות. לאנשים יש בגדים טובים בארון, ואין הם לובשים אותם אף על פי שהם נקיים ואינם בלויים. כל פשעם הוא שיצאו מהאופנה. שיגעון צרפתי הבזק אמריקאי סגנון שלבשו שחקנים באיזה מאורע גוררת אותנו לא להפעיל את שכלינו. כל מי שהולך בדרך זו הוא אדם משועבד, מה עוד שהוא עובר על בל תשחית, שהוא איסור חמור. לכן, אין להשתעבד לאופנה, אף על פי שאין מניעה ללבוש בגד אופנתי, אם אינו סותר את הדרכת התורה. כל אדם משועבד לחברה הסובבת אותו במידה מסוימת. יחד עם זה, הרב יהונתן אייבשיץ, הרב יעקב צבי עמדין והחפץ חיים התייחסו בביקורת לאותם יהודים המחמירים באופנה ומדקדקים בכל פרט ופרט, ובכך זורקים כל פרוטה מכספם על הבל וריק, זהו שעבוד. אדם המשועבד לדברים שאין להם ערך הוא אדם שפל. עליו להיות חופשי. אם האופנה טפשית ואפילו מכבידה, כמו מכנסיים ללא כיסים, מכנסיים צרים ולוחצים, או עקבים גבוהים, ובכל זאת האדם לובש אותם, עד כדי מצבים טרגי-קומים, זו השפלת חרותו. לצד זה של שטות יש גם מרכיב הלכתי משום חוקות הגויים. התוספות מגדירים את איסור חוקות הגויים, באותם דברים שהם עושים ללא ערך ותוכן.
"לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (דברים כב, ה). אנו לומדים כי יש בגדים המיוחדים לנשים ולגברים. ואין לערב בין המינים. פעם הלכו בשלמה גם הגברים. המכנסים הם בגד יחסית חדש אבל הוא נועד לגברים בלבד. ישנם צבעים שמתאימים רק לנשים ויש להקפיד על כך.

איזו דרך טובה יבור לו האדם? הדרך הבינונית.



מהי בעצם צניעות?
על האדם לכסות את עצמו ,לא להתבלט בתנועה ובקול.
פשטות הלבוש היא נקודה הלכתית טהורה, היא עצם עניין הצניעות ומתייחסת לאצילות האדם מישראל וצניעותו הפנימית, המתגלה בצניעות החיצונית .

אנשים רבים אומרים, שאין זה משנה כיצד נראים מבחוץ, הפנים הוא העיקר. זו אמת, אך הפנים לעולם מתגלה בחוץ. כאשר החוץ נוגד לפנים, הוא מגלה שיש חיסרון בפנים, ובסופו של דבר הוא גם מקלקל את הפנים. כל התורה היא פנים המתגלה בחוץ, אמונה המתגלה במעשים. וכי יאמר אדם שאין זה חשוב להיתעטר בתפילין, העיקר להאמין בכתוב בו, ושאין טעם בכל פרטי הלכות שבת, העיקר הוא שנזכור "כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש"?! אלא, כל התורה מתגלה במעשים. הצניעות של האדם מישראל מתגלה בצורת לבושו.

יש הטוענים שגם בענייני צניעות הכול יחסי ומשתנה לפי הדור. אמנם כן, ישנם דברים מסוימים המשתנים על פי הדור. למשל, היה דור בו הנשים הלכו רעולות פנים, ואז הייתה חובה להלך כך. וכן, לא גילו עקבים, וכך היה צריך להלך באותה תקופה. אבל לא כל דבר משתנה מדור לדור. ישנם דברים מוחלטים, קבועים ומוצקים הקשורים ללבוש האדם מישראל, בכל הדורות. כאשר אנשים נוהגים בדרך לא נכונה, נאמר באופן מליצי שזהו "היתר דרב הונא": "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר". כאשר אדם מתמיד בעבירה, תחושתו מתכהה, ואין הוא מרגיש על כך ייסורי מצפון, אבל המעשה אינו חדל מלהיות עבירה. הרגשתו מטעה אותו, ואין להסתמך על הרגש המטעה, אלא להשתמש בשכל, ואיתו לברר באופן יסודי את מהות מעשיו. רוב האנשים חיים לפי הרגלים. אם נשאל אדם מדוע הוא נוהג בדרך מסוימת, התירוץ הוא: "כך אנו מורגלים". אך אין זו תשובה של שכל ודעת. הרגלים צריכים בדיקה. כך גם בעניין הצניעות. צניעות היא כמובן לא רק עניין של סנטימטרים, אם כי גם הם מדד מסוים.
לעיתים רואים אדם ברחוב, ואי אפשר לזהות אם הוא גבר או אישה. זהו עיוות המכונה בתורה תועבה, כיון שאיש הוא איש ואישה זו אישה, ואין לבלבל ביניהם.
ודאי שיש להיזהר מפשטות מזויפת. מכנסי הג'ינס הם דוגמא טובה. בעבר הם היו סמל הפשטות, מכנסי עבודה זולות וחזקות, אחר כך מכרו אותן משופשפות ובלויות, והפשטות הפכה לאופנה. מגוחך לראות כיצד סמל הפשטות שינה תדמית. פעם נמנעו להסתפר כדי לחסוך כסף, וכיום הסיבה לגידול שערות לגברים אינה חסכון זו אופנה. אדם ריק מאידיאלים מתעסק בחומר כמו עושר, דירה, בגדים, הכול חייב להיות לפי האופנה האחרונה. האם חשבנו פעם מי קובע את האופנה? חייבים לסחור בביגוד בריהוט וכ"ו אם לא ישתנה הסגנון מי יקנה?
נאמר בתורה "לא תחמוד", שואלים המפרשים, כיצד אפשר לצוות אדם שלא יחמוד, הרי הוא חומד?! אלא, הדרך היחידה להתעלות מעל החמדנות היא, להיות מוזן על ידי דברים עליונים ואידיאליים יותר.
בת ישראל הינה כיהלום כשם שיהלום שומרים בתוך קופסא יפה, כך על בת ישראל להתלבש בצניעות.
כשאדם הולך לשוק ברחובה של עיר ועומד מול דוכן עגבניות ממשש כמה מהן לבחור לעצמו את היפות ביותר את האדומות והחלקות. האם רוצה בת ישראל שכך ינהגו איתה ? חס ושלום ! בת ישראל יקרה את בת של מלך ראוי שינהגו בך כנסיכה יכבדו אותך וינהגו בך בשיא העדינות. איך תצאי בציבור חשופה ובולטת שכל עין תבחן אותך? איפה הבושה? בת ישראל שקטה קולה לא ישמע. שיחתה תהיה בנחת ולא בקול רם ומלווה בשחוק פרוע.
בת ישראל אינה מתקשטת בתכשיטים בולטים ונוצצים בנעלים על עקב גבוה שקול פסיעותיה נשמע למרחוק.
"כבוד האדם מלבושו" הצנעה מגנה על האדם בכלל, ועל האישה בפרט.
כשהאישה מתלבשת ומתנהגת בצניעות, זוכה לבנים צדיקים, ותלמידי חכמים. כאשר האישה צנועה יש לה חן, יופי, ענוה, שלוה ואושר בחיים.
יעקוב אבינו בקש לחם לאכול ובגד ללבוש שחלילה לא יבוא אדם למצב בו הוא חולה חלילה ואינו יכול ליהנות ממאכלים מסוימים ובעת חוליו שוכב במיטה מתחת לסדין ובגדיו בארון ...

זכויות
בזכות אישה צנועה הברכה מצויה בבית. אישה צנועה היא יסודות הבית. בעלה מתברך בעושר, בבנים ובני בנים, כנאמר :
"...הינה כי כן יבורך גבר יראה ה'..."
"...בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך..."
נאמר: "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחוריך"
כלומר כאשר נראה חלק מגופך, השכינה מסתלקת.
על-כן עלינו להדר ולדקדק במצווה זו.
ועוד יש בזה עוון של החטאת הרבים.
ובזכות הצניעות תמנענה מחלות רבות אשר מתרבות מיום ליום.
בזכות שמירה על צניעות הלבוש, ניצולים מכל צרות, מחלות ומלחמות, ועל ידי כך בא שפע טובה והברכות שבעולם.
כל הנשים שתשמורנה הצניעות בקפידה, תתברכנה בבני חיי ומזוני ובשפע ברכה וכל טוב, והשם ישמור ביתם מכל רע, ויצליחו בגוף ובנפש, בעולם הזה ובעולם הבא, ובשכר נשים צדקניות עתידין להיגאל...


דוגמאות הנוגדות את הצניעות

"כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה"
לבוש האישה צריך להיות צנוע, שלא יראו חלקים מגופה.
אין לחשוף איברים בגוף הצריכים להיות מכוסים.
יש להתלבש בצורה עדינה מבלי למשוך את העין. הבגדים בעלי צביון צנוע ופשוט מבדים וצבעים שקטים ועדינים לא שקופים, לא מבריקים, לא צבעים מנוגדים, ולא צבעים הדומים לצבע העור, שנראה כאילו הבשר מגולה, מפני שצבעים רועשים מבליטים את האישה ומושכים את העין. כמו כן אסור ללבוש בגדים אדומים.. אין ללבוש בגדים אשר עליהם כיתובים או ציורים המזדקרים לעין. בפרט במקומות שיש להצניעם.
מטעם זה יש להקפיד על ציורים או דוגמאות שאינן בולטות הבגד אסור שיראה מושך את העין במיוחד בזמן הליכה.
יש לשים לב! לשסעים כפתורים מחשופים ואורך השרוולים.
.
דוגמאות המזדקרות לעין, כגון: חצי בגד בצבע אחד וחציו בצבע אחר, או שהצבעים מתחלפים במקומות שיגרמו לחוסר צניעות פסולים. .
בהתבוללות האנשים מנסים להיטמע בציבור המקומי הנוכרי בלבוש והתנהגות.
במצרים לא שינו את שפתם ולא את לבושם.
במשך הדורות הכריחו את היהודים לשנות את לבושם להוריד פאות וזקנים ודרשו שילמדו את שפת המדינה והדוגמא החל מספרד ועד לרוסיה וגרמניה.

כיסוי ראש

כתוב בהקדמת שאלות ותשובות שבט הלוי : "כתב בשולחן ערוך (אבן העזרא כא' ב) לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.
נשים עקרות מספרות כי פחות מחודש ימים, מרגע שלקחו עליהם כסוי ראש, זכו לפרי הבטן.

צניעות הדיבור

דבור בקול נמוך, בנחת, ברוגע אות היא לצניעות בעליו.
מקום בו מדברים בנחת, ובשקט משרה על המקום נינוחות וזה מביא לידי ברכה במקום.



דרישות עיקריות מהגבר
קול באשה ערווה
האיסור לשמיעת קול זמר של אישה ובעיקר קול אשה בודד. יש פוסקים שאוסרים רק במקרה שידוע איך היא נראית. יש פוסקים האוסרים לשמוע גם קול זמר נשי המוקלט אפילו אם האישה עצמה כבר איננה בחיים.
הסתכלות
איסור ההסתכלות בנשים נבנה על בסיס זה. איסור זה יסודו באמירה התלמודית "כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה" (בבלי, נדרים כ, ע"א), וככל הנראה החזיק מעמד בעיקר בחברות שבהן נשים לא נכחו בדרך כלל בפרהסיה הציבורית. בימינו, שלא ניתן למנוע את נוכחותן של נשים בפרהסיה, הוטל שוב עיקר איסור זה כלפי הנשים, שתקפדנה על כיסוי הולם לגופן.
אין להסתכל אף על הבגדים התלויים ליבוש.
שיחה
האיסור המוטל על האיש, שלא להרבות בשיחה עם האישה (בבלי, נדרים כ ע"א), דיבור עם אישה שאינה צנועה אסור בכל מקרה, עם אישה צנועה מותר רק לצורך..
השיחות בטלפון לעיתים נגררות לדברים האסורים שלא לדבר על לשון הרע ורכילות לשמה.
נגיעה
נגיעה כגון לחיצת יד לשלום אסורה בתכלית האיסור
בתחבורה ציבורית יש אפשרות לעשות הפרדה כגון שהחלק האחורי של האוטובוס יוקדש לנשים.
בציבור אישה צריכה לשים לב לתנועותיה איך היא הולכת ומתכופפת.
הריקודים - מפרים את רוב גדרי הצניעות: הרהורי עבירה, הסתכלות, נגיעה, ושמיעת קול אישה.

יש להפריד הפרדה מוחלטת את הרחצה בבריכה ובים.
איסור ייחוד
קבוצת הלכות מפרטת את התנאים בהם נאסר על האיש לשהות ביחידות עם אישה. בין סייגים אלו נדון גם האיסור לרווק ללמד ילדים כדי שלא תיווצר ההזדמנות להתייחד עם אמותיהם, ייחוד רופא עם חולה, מורֵה עם תלמידה ועוד.
ההבדלים בין המינים
גדרי הצניעות המוטלים על האישה שונים מאלה המוטלים על האיש. הבדלים אלה נובעים – בין השאר – מתפיסות שונות של תכונות האישה לעומת תכונות האיש.
קביעות קטגוריות מינוריות יותר כלפי ההבדלים בין המינים אנו שומעים בביטויים כגון "האיש דרכו לכבּ‏ֹש ואין האישה דרכה לכבש" (יבמות סה ע"ב), וכן הפסוק "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהילים מה יד) שקיבל את המשמעות הבאה, למשל בדברי הרמב"ם הבאים:
"אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה"".
(משנה תורה, נשים, הלכות אישות פרק יג, יד)
מצד שני, הגבר נתפס כבעל תאוות וכמי שקשה לו לעמוד ביצרו. בעקבות דימוי זה, האישה נדרשת לשמור על צניעותה בכדי לעזור לגבר, שלא יכשל מחמת תאוותו הבלתי נשלטת. ראה למשל פירוש המשניות לרמב"ם בנושא עזרת נשים במקדש "...כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים".
גם ההנחיות למבנה עזרת הנשים בבתי הכנסת בנויים על הנחה זו, למנוע בעיקר הסתכלות של האנשים בנשים ולא להיפך.
גדרי הצניעות של האישה
גדרי הצניעות המופנים לאישה כוללים כיסוי מלא ככל האפשר של גופה, וכן הוראות שנועדו להצניע את האישה ולהדיר אותה ממעורבות יתרה עם חברת הגברים. בספרות חז"ל ובפסיקת הראשונים קיים חילוק בין גדרי צניעות המוגדרים כ"דת יהודית" ואלה המוגדרים כ"דת משה". גדרי "דת משה" בסיסיים וחמורים יותר מגדרי "דת יהודית", וכוללים גם נושאים שאינם קשורים כלל לתחום הצניעות. למשל: ואלו הן הדברים שאם עושה אחד מהם עברה על דת משה: יוצאת בשוק ושיער ראשה גלוי, או שנודרת או נשבעת ואינה מקיימת, או ששימשה מיטתה והיא נידה, או שאינה מפרישה חלה או שהאכילה את בעלה דברים אסורים...
ומה היא יהדות? הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עושה אחד מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת או שהייתה טווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהייתה משחקת עם הבחורים או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם. עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה.(משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות כד יא-יב )

"קלות ראש"
התנהגות הפוכה ולא צנועה קרויה בפי חז"ל קלות ראש. בלשון זה נוקטת הברייתא בבואה לתאר את הרקע ליוזמת ההפרדה בין גברים לנשים שננקטה בשמחת בית השואבה: "בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה" (בבלי, סוכה, נא עב).


ממתי ראוי לחנך את הילדים?
ראשית יש עניין גדול כי ההורים יחנכו את עצמם לדברים הנכונים שלא יטעו את ילדיהם. מינקות להשריש לילד הרגלים נכונים אם מדובר בצניעות בברכות וכ"ו. עץ רך אפשר לתקן אבל אם יגדל עקום ? פירות שגדלו על מי מעין זכים יהיו מתוקים יותר מפירות שההשקיה בעת גידולם נעשתה במי ביוב.(עץ שתול על פלגי מים –פריו ייתן בעיתו)
ספר קב הישר פרק פ"א - כל אישה שהיא צנועה במעשיה ובמחשבותיה, זכתה שיצאו ממנה נביאים וחסידים ואנשי מעשה, והראיה מתמר. וכל אישה אשר איננה צנועה במעשיה או שיש לה מחשבות רעות וזרות, אזי יוצאי חלציה הולכים אחריה וכו'. הכול תלוי באישה, כי לפעמים יש אדם רשע ויש לו אישה צנועה, יהיו לה בנים טובים צדיקים וישרים. ולפעמים יש אדם צדיק ויש לו אישה רעה ויש לו בנים רשעים. על כן צריכה כל אישה לראות להדריך את בניה בדרך טובים וכו' ע"כ. וכתוב בספר מעבר יבוק מאמר א' פרק ט"ו, תחילת קלקול הבנים חס ושלום, יצמח מהפקר האישה. כי עיקר הצניעות ועל ידי כן יהיו הבנים צנועים, וגם הבעל יהיה על ידה צנוע ע"כ .

למחשבה
אם בדורות שחלפו הצניעות הייתה מתכון המסלול הנכון מה נאמר ומה נדבר בזמנינו שבעוונותינו הרבים. מוכרחים אנו להיכנס לתיבה שתציל אותנו מכל מעשי החמס ברחוב שסוחפים אותנו חלילה למבול של בעיות. מהי אותה תיבה של ימינו בתי הכנסת ובתי המדרש. שעורי תורה והתחזקות יכולים להציל אותנו מהמבול הסוחף. כאן תפקידן המכריע של־בנות ישראל, הכשרות והצנועות, להציל את כלל ישראל לבלתי יטבעו בסחף מי המבול.
הענווה היא תכונה פנימית אשר מתגלה במעשים חיצוניים של האדם. מידת הבושה יש בה גדר. למשל לאדם הצנוע לא יאכל בגרגרנות לבדו בצורה שהייתה מבישת אותו בחברה. יהיה עדין וינהג בדרך מכובדת תמיד.
שורשו של האדם בשמים לכן הוא הולך זקוף לא כמו הבהמה שקשורה לאדמה ואף הליכתה בהתאם ממש במקביל לקרקע. חפצי הגוף ארציים כמה אנו בוכים על בגד לא מתאים או כסף שהלך לאיבוד. האם אנו בוכים על חילול השם. כמה אנו עובדים את השם? וכמה אנו עובדים את הגוף? ההפך מהבושה והצניעות היא העזות החוצפה בדיבור וההשתחצנות בהופעה החיצונית.
כה תאמר לבית יעקב, ודרשו חז"ל אלו הנשים:
גדולי ישראל חיברו ספרים מיוחדים לבנות - ישראל שראוי כי תלמדנה הלכות לבל תכשלנה את הפרט ואת הציבור.
נשים צריכות ללמוד הלכות טהרה וראוי כי בני הזוג ינהגו צניעות אף בתשמיש.

תהלים פרק מה פסוק יד
כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

ונסיים במאמר דוד המלך עליו השלום, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה, י"ד). נראה שהסגנון "כבודה", בא ללמדנו שעניין הצניעות לנשים, אינו בזיון והשפלה להן, כמו שחושבות סוג מסוים של נשים בזמנינו. לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל "כבודה" בת מלך פנימה.
הנשים "המודרניות" שואפות לשוויון. דברים יקרים מצפינים ומחביאים. בת ישראל היא מרגלית יקרה שראוי לשים אותה במקום המיועד לה. בתערוכה מוצגים יקרים ומיוחדים נתונים בכלי סגור ומאובטח.



מקורות
הרמב"ם מסתמך על המשנה ממסכת כתובות (עב:). בהמשך פוסק כך הבית יוסף בשולחן ערוך אבן העזר (קטו, ד). בפועל לא הייתה אחידות בין הפוסקים לאורך הדורות מה כלול בגדרי הצניעות, והייתה שונות ניכרת במוסכמות החברתיות בתחומים אלה, שהושפעו לא במעט מהבדלים חברתיים, כלכליים, וגיאוגרפיים. לא בכל מקום ולא בכל זמן נשמרו בפועל גדרי הצניעות הללו במלואם. במקרים רבים הוכיחו את הציבור כדי שישנה את נוהגיו בתחומים אלה, ובמקרים אחרים טרחו הפוסקים להצדיק אותם בדיעבד או אף לכתחילה. כך, לדוגמה, כלל החת"ם סופר את כיסוי ראש האישה כ"דת יהודית" משום ש"כבר קבלו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצו ישראל לאסור גילוי ראש.
הריטב"א מציע כאן מידת גמישות אינדייווידואלית בהקפדה על גדרי הצניעות. אחרים הציעו קריטריון ציבורי כללי להגמשה אפשרית זו, והוא עקרון ה"רגילות". הרב יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן , התיר "להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, [= של נשים נשואות] כיון שעתה רובן הולכות כך, והוה כמקומות המגולים בגופה" לאחר שהסתמך בזאת על הראבי"ה (הרב אליעזר בן יואל הלוי, 1140 – 1225, מגדולי חכמי אשכנז).
כאמור, עמדה גמישה זו הייתה שנויה במחלוקת לאורך הדורות עד ימינו, ופוסקים אחרים עמדו על תוקפם הפורמלי המחייב של גדרי הצניעות שהוזכרו בחז"ל במלואם. רוב הפוסקים בימינו, כגון הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה זלמן אוירבך ואחרים, תומכים ב"עקרון הרגילות" הגמיש.
(תלמוד בבלי, ברכות, ח ע"ב). ונאמר גם: 'דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא' (ברכות, סב, א).
נשים, לעומת זאת, כבר זוכות בתואר צנועות בדרך כלל בהקשר החיצוניות שלהן.. כך מציינת הגמרא לשבח את שרה אמנו, שהייתה באוהל בעת ביקור המלאכים אצל אברהם, "להודיע ששרה אמנו צנועה היתה" (בבלי, בבא מציעא, פז ע"א), רחל, שנאמר שבשכר צניעות שהייתה בה זכתה ויצא ממנה שאול (בבלי, מגילה יג ע"ב), ועוד דוגמאות רבות. 

הלנה פרץ - י"ז אדר תשס"ז
נכתב לעילוי נשמת דודי יעקוב בן הלנה, אבי יצחק בן רוזה