מאמרים וראיונות

"בהעלתך, את-הנרת, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות"

הפרשה מתארת בתחילתה את ההערכות לקראת הכניסה לארץ
ואת החולשה הנוראה שפקדה את העם מראשית דרכם.יאוש ונפילות קטנות,
בבחינת " שעלים--שעלים קטנים, מחבלים כרמים" (שיר השירים ב טו)
פרשת בהעלותך,פרשה על אורות נפילות ואש.אורו של אהרן, גדלותו והדלקת המנורה. ואורו ויחודו של משה, העניו מכל אדם.
ובין האורות הגדולים – "נונים". נפילות. (או נס-סומך נופלים)
פרשיית " ויהי בנסע הארן" מיוחדת כי היא מופיעה בתורה ע"י נ' הפוכה מלפניה ומאחריה.
רמז ל"נון" הפוכה:''ויהי בנסע הארן ויאמר משה…'' .המסר שב"נון" ההפוכה נמצא במזמור של ''אשרי'' הבנוי בסדר אל''ף בי''ת,ללא האות ''נון''.
מדוע
אמרו חז''ל (ברכות ד'): מפני שיש בו מפלתו של ישראל.
''נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל''. (עמוס ה', ב')
מוסיפה הגמרא: בארץ ישראל דרשו אחרת את הפסוק: ''נפלה לא תוסיף'',
כלומר, לא תוסיף עוד לנפול, אלא -''קום בתולת ישראל''.
כלומר ה''נון'' היא טובה ורעה גם יחד,
תלוי..
תלוי בשמירת התורה והמצוות. אם נשמור תורה ומצוות,ה' יגאל אותנו, ואז יתקיים- ''קום בתולת ישראל''

'הכלי יקר' מוצא באות 'נון' רמז נוסף לחטאי עם ישראל
"נון" הוא דג.וחטאם אחרי "ויהי בנסע הארון":
שחטאו - ב"זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצרים, חנם"
ולפני "ויהי בנסע הארון"- שחטאו בבריחה,בריחה מהתורה.
עם ישראל נמשל לדגים "וידגו לרב" והדגים חיים במים ואין מים אלא תורה
ועם ישראל בלא תורה הרי הוא כדגים בלא מים.
ה"נון" ההפוכה רומזת לבריחה מהתורה שהיא מקום חיותם.
רבן שמעון בן גמליאל קובע שהתלונה של בני ישראל
נמצאת עוד קודם במילים המתארות את התחלת המסע.
הפסיעה הראשונה: "ויסורו מהר ה'".עם ישראל מתרחק מהר סיני ומהתורה ונופל נפילה רוחנית.מתגעגע למצרים ולדגים שאכל שם חינם.
ומפרש רש"י: שלא ניתן דבר בחינם,הכוונה, חינם מן המצוות, לא רצו להתחייב.

" והאספסף אשר בקרבו, התאוו תאוה "
הערב- רב נותן לעצמו ליפול ולהרגיש חוסר,'מתבכיין' ומדביק בו את שאר העם:
"וישבו ויבכו, גם בני ישראל".עם ישראל מסב את פניו מארון ה',
ומחפש את גשמיותו של העולם הזה. ולכן ה"נון" הפוכה.

משה מלא התלהבות ביחס לעתיד:
"נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם,
לכה אתנו והטבנו לך, כי ה' דבר טוב על ישראל".
"והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו, והטבנו לך".
חמש פעמים חוזרת המילה 'טוב'
טוב אלוהי העומד להיות שופע כלפי ישראל,
עד שניתן יהיה להשפיע גם על אחרים.
אלא שאז מתגלה שבר:
"ויהי העם כמתאננים רע באזני ה', וישמע ה' ויחר אפו...
וישמע משה את העם בכה למשפחתיו... ויחר אף ה' מאד
ובעיני משה רע".
"ויאמר משה אל ה': למה הרעת לעבדך...
לשום את משא כל העם הזה עלי
ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג... ואל אראה ברעתי.
ואל העם תאמר... כי בכיתם באזני ה' לאמר... כי טוב לנו במצרים..."
כנגד חמש ה"טובות" שבטרם היציאה לדרך,
ישנן היפוכן של אותן טובות:
"ה' דבר טוב על ישראל" אך "העם כמתאננים רע באזני ה' ".
היפוך זה מצביע על עומק הנפילה
ועל הפער העצום בין תקוות העתיד,של משה,
לבין העם הילדותי הבוכה לבשר ומתגעגע לעבדותו במצרים:
"כי 'טוב' לנו במצרים" - "ובעיני משה רע".

"ויהי העם כמתאננים, רע באזני ה' וישמע ה', ויחר אפו,
ותבער-בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה."

"להתאונן" – לשון 'אין' ו'אונן'
כמו האונן שאינו בורא בריאה,ומשחית זרעו
גם להתאונן לא בורא שום מציאות חיובית, אלא נזק.
אומרים חז"ל שבתלונה אין אמת. כי האמת היא בהסתכלות
ובכל אדם נמצא "יש".
כשהאדם מתלונן הוא בורא את החוסר - האש שבוערת במתאוננים.
"וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' "
המתלוננים נשרפים מתוך התלונות.
זו הנפילה שממנה יש לקום ולעשות "בהעלותך"
למצוא את האור הגנוז במנורה ולהרים את הנון מנפילתה.

"ויהי העם כמתאננים רע"
'כמתאוננים רע' - כ ..מתאננים" - כאילו מתלוננים.
רע- רצון עצמי.
העם קיבל 'מן', שחז"ל כינוהו- "לחם מלאכים"
מזון נשגב וטעים,ולא היו מרוצים.
מדוע ידוע שלצדיקים הגיע המן עד פתח הבית,
בינוניים יצאו מרחק מועט וליקטו ורשעים שטו- נאלצו להרחיק לכת וליקטו.
הרשעים דיברו בגנות המן משום שגילה את טבעם האמיתי.
לכן החמיצו פנים, על כך נענשו בתבערה.
"כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים"(רמב"ן)
אומר האר"י בפתיחה לשער הכוונות:מי שמתפלל מתוך עצבות והתאוננות
ממשיך על עצמו נזק נפלא,נזק שלא ראית כמותו מעולם.

ויש אש אחרת –אש תמיד
על אהרן להעלות את אש המנורה.
אש טובה, אש של שלום,אש שמחממת ,אש של האור הגנוז.
הקרבנות הם רק בזמן שבית המקדש קיים,
ואילו האש שאהרן מעלה במנורה היא לתמיד, לדורות,
אין כתוב הדלקת הנרות, כתוב "בהעלותך את הנרות " .
מדוע
כי הנרות דולקים - "נר ה', נשמת אדם"(משלי כ כז)
שהנרות רומזים לנשמות ישראל והארתן משקפת את גילוי אור ה' בעולם.
יש רק לדאוג ללהבה שתעלה למעלה.
הזהר עם פירוש הסולם מסביר
"העלאת נרות,היא סוד המשכת שפע החסדים דלא פסיק ",
כלומר חסד שאינו נפסק .

"עשה לך, שתי חצוצרת כסף--מקשה, תעשה אתם.."
ה"חצוצרות" היינו "חצאי צורות", ו"שתי חצוצרות" מרמזים
על הקב"ה וכנסת ישראל, ש"שניהם ביחד צורה שלימה".(המגיד ממזריטש)

בסיום הפרשה - ה' משוה בין אהרן ומרים למשה ואומר להם:
"לא-כן, עבדי משה: בכל-ביתי, נאמן הוא"
בחסידות מוסבר שבביטוי "לא" "כן" , טמון סוד. משה רבנו מסוגל לקחת את ה"לא" ולהפוך אותו ל"כן".ראייתו של משה היא ראייה אלקית,זו סגולתו ובזה יחודו.
"פה אל-פה אדבר-בו, ומראה ולא בחידת, ותמנת ה', יביט"