פרשת ויגש
פרשת השבוע | רבקה ראש | ז' אייר התשע"א | 4928 | 0 | |
"ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר-נא עבדך דבר באזני אדני, ואל-יחר אפך בעבדך: כי כמוך, כפרעה".
שמה של הפרשה, מייצג את התוכן המהותי שלה,הגישה.
גישתו הדרמטית והנחושה של יהודה אל יוסף,המכוננת את עתידו של עם ישראל.
יהודה מכה על חטא , חל בו שינוי והוא נוקט בגישה חדשה.
גישה המביאה לידי ביטוי את חסותו וערבותו של יהודה כלפי בנימין.
בנימין הצעיר הרך ויהודה הלוקח אחריות עליו וערב לו.
הפועל "ויגש" מבטא את העוצמה בה מתקרב יהודה אל יוסף
מה היה מיוחד בגישתו של יהודה הם הרי היו באותו החדר.
יהודה מתגבר על הפחד וניגש בצורה מיוחדת ,הוא התקרב קירבה פיזית ממש,
עמד מולו פנים מול פנים, לב מול לב,
ככתוב במשלי :"כמים, הפנים לפנים- כן לב-האדם, לאדם "
קודם התקרב ורק אז ביקש רשות לדבר איתו.
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, ודבר נא עבדך דבר באזני אדוני וכו".
"בי אדוני"-דע לך ששם ה' נמצא בי.
"ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני"-
קירבה פיזית ,מדבר אל אוזנו, הופך אותו לאיש סוד.
"ואל ייחר אפך" – אל תכעס ,ניסיון לריצוי
"כי כמוך כפרעה"- יהודה נותן כבוד ליוסף,
אך באומץ רומז לו שהוא , כפרעה .
לא פרעה .שיש מי שמעליו ואפשר להתדיין אצלו.
יהודה מנסה לרצות את יוסף אבל הוא מציאותי
מצד אחד משדר קירבה ,מצד שני אינו נסוג.
"בי אדוני" – תבחר בי במקום בבנימין
אני יותר חזק ממנו ,וממני תפיק יותר תועלת
וכדברי רש"י:: "לכל דבר אני מעולה ממנו, לגבורה, ולמלחמה ולשמש"
יהודה מדגיש שרצונו ייטיב עם יוסף.
ו"גישתו" של יהודה אכן מצליחה,כנגד טענותיו, יוסף מתרכך ומתוודע אל אחיו.
אל מי ניגש יהודה
ויגש אליו – אל יוסף. קירבה
ויגש אליו – אל ה'. אמונה
ויגש אליו – אל עצמו.מודעות עצמית
כזו היא הגישה הנכונה. גבורה,אמונה וכשרון הנהגתי
שהכשירו את יהודה להיות לראש המשפחה.
"יהודה" –הוא היהודי שלוקח אחריות על אחיו.
יהודה לשון הד,דבריו מהדהדים ונכנסים אל הלב.
יהודה ערב לאחיו - "כי עבדך ערב את הנער"
יהודה יודע שישראל ערבים זה לזה.
"ערב", הוא גם לשון "ערב לחך"-נעים.
ככתוב במלאכי ג':
"וערבה, לה', מנחת יהודה, וירושלם--כימי עולם, וכשנים קדמנית"
ערבותו של יהודה כלפי בנימין, וה"ערבון" אשר לו הוא מחויב,
הם שגורמים לה', שיהיה לו "ערב" – נעים ...
שנזכה להיות ערבים זה לזה ,שנלמד לגשת איש אל רעהו
ולאמץ גישות שונות שבתוכנו.
ויגש אליו יהודה
"ויגש אליו יהודה"-בגימטריא--"זהו להלחם עם יוסף"
(הלוחם-חולם-חומל-מוחל).
בגישה יש מלחמה קיומית,הגשמת חלום,חמלה ומחילה.
"ויגש אליו יהודה"--סופי תיבות "שוה"-
שאמר לו-אני שווה לך,
כמו שאתה מלך במצרים,אף אני מלך ביהודה
ועל זה דורש המדרש:"כי הנה המלכים נועדו".
"ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי"
ה"ויגש" של יהודה, כלומר קרבתו גרמה לכך שיוסף מזמין את כולם לגשת אליו – החל לקרבם, והבטיח את ארץ גושן, שגם הוא מלשון "ויגש", קרבה ואהבה.
ויגש היינו לשון פיוס ושלום ,הגורם לאיחוד המשפחה.
בהפטרה של פרשת ויגש,יחזקאל ל"ז:
"ואתה בן-אדם, קח-לך עץ אחד, וכתב עליו ליהודה, ולבני ישראל חברו; ולקח, עץ אחד, וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים, וכל-בית ישראל חברו."
בהפטרה מדובר על שני עצים:
אחד ליהודה ואחד ליוסף.
"וקרב אותם אחד אל אחד, לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך".
כאן נאמר לנביא יחזקאל לחבר שתי דרגות מציאות, דרגה הנקראת עץ החיים קשור בספירת יסוד יוסף הצדיק, לדרגה הנקראת מלכות.
יצירת החיבור שתגרום לאחדות בין הפלגים השונים
שבתוך שבטי ישראל.
ואת-יהודה שלח לפניו, אל-יוסף, להורת לפניו, גשנה;
"ויגש", "גשנה" והקשר לחנוכה.
"גשנה"- נוטריקון-נ'ס ג'דול ה'יה ש'ם.
מפורש כי העץ, רומז לסביבון העץ
שעליו כתובות האותיות : נ ג ה ש –"נס גדול היה שם"
אותיות "גשנה"
אותיות נ ג הש מלמדות על ארבע מלכויות שהציקו לישראל
ג'וג-יון
ש'עיר-רומא
נ'בוכדנצר-בבל
ה'מן-מדי
וכל אותן המלכויות מתבטלות לנוכח המרכז
שהוא ציר הסביבון,שהוא עם ישראל.
"גשנה"-נ ג הש-(נס גדול היה שם) =בגימטריא 358 = משיח
מרמז על האמונה והצפייה לביאת המשיח במהרה בימינו.
מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן
