מאמרים וראיונות

רבנו נחמן בן פיגא מברסלב זצוק"ל

חסידות ברסלב | מערכת האתר | ז' אייר התשע"א | 3183 | 2 | |

רבנו נחמן בן פיגא מברסלב זצוק"ל

סיפור מסכת חייו הנפלאים של רבי נחמן מברסלב;
סיפורם של פחות מארבעים שנה, שחוללו מהפכה רוחנית בעולם, ושקולם נשמע ומתחזק מאז, ועד עצם היום הזה.
סיפור שלא נגמר.

קצרים היו חייו של רבנו, רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו. מעטים היו ימיו הגשמיים עלי  אדמות. אך בנגוד לחייו הקצרים פעל גדולות ונצורות. מסכת חייו היתה דלה בכמות, אך עשירה ונשבה באיכותה.

רבנו מלא בשלמות את תפקידו עלי אדמות בשמונה ושלשים שנות חייו. באחת משנות חייו האחרונות התבטא רבנו: "ברצון הייתי כבר מפשיט כתנתי (הגוף) מעלי" הצדיק הקדוש והטהור הרגיש כי מלא כבר את תפקידו בעולם, ועל-כן יכול הוא להשיב נשמתו ליוצרה!...

ענינו של רבנו היה לתקן ולקרב נפשות ישראל לצור מחצבתם. בכל תקופות חייו ובכל מקום בואו, התעסק בדבר זה - תקון נפשותיהם של ישראל.

רבים צבאו על דלתו מעצמם, למצוא תיקון לנפשם, אל אחרים נאלץ ללכת, להגביהם מן הבוץ לתוכו שקעו. מעמקי תהום דלה ומשה את נפשות החוטאים, "גרד" את הזוהמא שנדבקה בהם, והעלם על הדרך הישרה בכל מיני אפנים ודרכים.

------------------------------------------- 

כאשר נתבונן בחיים קצרים אלו, רבים ועשירים בתכן ובמעש, נוכל להבחין בתקופות שונות ומתחלפות: תקופה תקופה ומעשיה, תקופה תקופה ופעולותיה הכבירות למען כלל ישראל.

בתיקון הכלל החל רבינו משחר נעוריו, שאז החל לתקן נפשות טועות ולהחזירן תחת כנפי השכינה.

אולם, רבים בדורו לא השיגו גדולתו ולא הבינו דרכיו. מסיבה זו – כמו גם משום ש"ברית כרותה ללשון הרע" שתתקבל – חלקו עליו רבים. אחרים, כמו דודו, רבי ברוך ממז'בוז', חלקו עליו משום ש"נשמה גבוהה כמוהו, לא תהא לה אחיזה בעולם השפל הזה אם לא יחלקו עליה", כפי שאמר רבי ברוך לנכדו, ומעשה שהיה כך היה: בעת שהיה נכד זה צעיר לימים, היה פעם אצל דודו. באותה שעה, התכנסו אצל דודו כמה מצדיקי אותו דור, בתוך דבריהם, החלו הם לדבר על רבינו, ובתוך דבריהם, היו גם מי שזלזלו בו ודברו בו סרה. רבי ברוך שמע – ושתק.

לאחר שהלכו, שאלו נכדו על אמיתות דברי הגנאי ששמע על רבינו. ענה לו סבו, רבי ברוך: "מה שלרבי נחמן יש בכפות רגליו, אין להם בראשם.", אם כן, שאל הנכד, מדוע שתקת? ענה לו רבי ברוך: נשמה כה גבוהה כנשמתו, אין לה אחיזה בעולם הזה אם לא שיחלקו עליה.

גדולי דורו שהכירוהו, וזכו להכיר מעלתו, התבטאו עליו נפלאות. כך אמר, למשל, "פאר הדור", רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "נוסע אני בעולם ורואה אני, היכן שיש משהו טוב – חטף אותו רבי נחמן" או: "לו היו שומעים לי, הייתי מרים קולי בעולם ומכריז, שמי שרוצה להיות צדיק, ילך לרבי נחמן; אולם יודע אני שלא ישמעו לי", וכך אמר עליו רבי נחום מטשרנוביל: "הוא יפה עינים" (והוא השבח הנאמר על דוד המלך: "יפה עינים").

כאשר מכריז הבורא על נשמה קדושה שתפקידה הצלת הדור לרדת לעולם, בא היצר הרע ושואל את הבורא: "על מה שווא בראתני?" אם ירד זה לעולם, אין לי מה לעשות. עונה לו הבורא "אל תדאג. עוד תסתיר אותו ואת תפקידו אש המחלוקת.

ומשום כך, עתידה המחלוקת לגבור, ולהסתיר – לדורות! – את קדושת וגדולת רבינו הקדוש מאת העם אותו נשלח להציל, ועלינו לשבור את חומות ההסתרה ואת הרי המחלוקת, ולהתקרב אל הצדיק, למען גאולת נפשינו, ולמען תיקונינו הנצחי.

 


כאן גדל רבי נחמן: בית מדרשו של הבעל שם טוב

 

ימי ילדות – מז'בוז'

את ימי ילדותו עשה רבינו הקדוש בבית זקנו הבעל שם טוב, שם נולד בראש חודש ניסן בשנת תקל"ב, ושם החל את מסכת חייו. ביתו של הבעל שם טוב, שעבר בירושה לביתו אדל, וממנה לאם רבינו, ביתה פיגא, היה בית ועד לצדיקי וגדולי תנועת החסידות שבאותו דור, תלמידי המגיד ושרידי תלמידי הבעל שם טוב. בצילם גדל רבי נחמן, ומהם קיבל; שם היה מצוי בצילם של גדולים וענקים, שנהגו להתכנס שם בנסיעותיהם ומדרך חייהם ואוצר תורתם למד וקיבל.

עודו ילד, ורבינו מתחיל להתייגע בעבודת ה'. עובד, נופל – וקם. לעולם לא מתייאש, מתחיל תמיד מהתחלה, מתפלל ומתבודד לה' שיזכה לעבדו באמת וללכת בדרכו; משתטח רבות על קבר זקנו הבעל שם טוב ושופך שם את צקון לחשו לפני בורא עולם שיוליכהו בדרך המיועדת לו – דרך עבודת ה' באמת.

שם, בעודו ילד, החל רבינו לעצב את דמותו הרוחנית, שלאחר שנים עתידה להתגלות בעולם כדמות שאין שניה לה, כבעל השדה, כשליחו של בורא עולם להצלת הדור ההוא והדורות הבאים אחריו.

 

נישואין – הוסיאטין

בגיל שלש עשרה, נכנס רבינו בברית הנישואין עם ביתו של רבי אפרים מכפר הוסיאטין, צדיק ותלמיד חכם, שגם בביתו נהגו להתאכסן צדיקי אותו דור בעת עברם שם בנסיעותיהם.

שם, בחדר מיוחד לו – ובשדות המקיפים את הכפר – עובד רבינו את בוראו בחשאי, בעבודות עצומות ובהסתרה מוחלטת. מלבד רעייתו, אותה השביע שלא לגלות את סודו לאיש, לא ידע איש על עבודותיו ועלייתו בדרגות העבודה וההשגות.

חמיו, שגם הוא לא ידע על דרגת חתנו, עד כי חשב שטעה בלקיחתו לחתן, התלונן פעם בפני אחד מאורחיו הצדיקים, שהוכיח לאחר מכן את רבינו ואף סטר לו, על ה"בושה" שהוא גורם לזקנו, הבעל שם טוב. רבינו פרץ בבכי, אולם לא גילה מאום.

לאחר מכן, כאשר יצא אותו צדיק לביתו, מצא את רבינו ביער, בעבודתו. הוא ביקש את סליחת רבינו, שהסכים לסלוח לו בתנאי שלא יגלה לאיש את אשר ראה. אותו צדיק הסכים, אולם שב לבית חותן רבינו ואמר לו שיניח לחתנו: "איננו מבינים כלום בנכדי הבעל שם טוב", אמר לו.

עתידה לעבור עוד תקופה טרם יגלה רבי אפרים את מדרגת חתנו, ובנתיים מתבודד רבינו שעות ארוכות בסבך היערות המקיפים את הכפר, ושם, בטבע הנושא קולו לשבח לה' בכל רגע, עובד רבינו את בורא בהסתר, ומבלה שם את מרבית זמנו.

לאחר התגלותו, עתיד רבינו לומר למשמשו ולראשון תלמידיו, רבי שמעון, שהתקרב אליו ביום חתונת רבינו, כמה הוא מתגעגע לאותה תקופה, כאשר כתפיו היו פנוים מעול ההנהגה והפרסום; כאשר יכול היה להתבודד בהסתר, לעבוד את ה' בהשקט ובשלווה בלא טרדות: "כמה היה טוב לפני בכאן... כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן-עדן. הלא כאן היה טוב לפני מאד..."

את העבודות והיגיעות העצומות בעבודת ה', קיבל רבינו על עצמו בין גיל שלש-עשרה לגיל שמונה-עשרה. בשנים אלה הרבה להסתגף, לצום משבת לשבת ולזכך את גשמיות הגוף בכל מיני דרכים וסיגופים.

 

התנוצצות האור – מאהליב

עוד טרם עזב רבינו את הוסיאטין החל אורו להתפרסם. בהוסיאטין עצמה, בעקבות כמה סיפורי מופתים, ובמאהליב, שם שהה חמיו בתקופת נישואיו השניים. בתקופת החתונה, שהתקיימה בעיר מאהלוב, היה שם גם רבינו, שהתגורר בביתו של אחד מתלמידי רבי ברוך ממז'בוז', שכיבד את אורחו, נכד הבעל שם טוב, מאוד, וערך לכבודו סעודה, בה הגישו לאורח כוס יין. ומשנכנס יין יצא סוד, ורבינו החל דורש ומגלה תורות נפלאות, לתדהמת הנוכחים, שמעולם לא ראוהו קודם דורש בציבור...

משסיפרו זאת, לאחר החתונה, לרבי בר מזסלב (מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש), ענה ואמר: "אברך זה עוד יהיה חידוש גדול בעולם".

ואולם, אם גם בתקופת הוסיאטין כבר חיזק רבינו נפשות נשברות והתחיל שמו להתפרסם, הרי שהתגלותו ממש הייתה בעיר מדבדיבקא.

 

ההתגלות – מדוודיבקה

שנים מספר לאחר חתונתו, נפטרה חמותו של רבינו, וחמיו נישא בזיווג שני. ויהי היום, וכאשר חזר רבינו לבית חמיו, גילה כי אשת חמיו לקחה את החדר שהיה מיוחד לו לעבודת ה' בבית חמיו, וצירפה אותו לשאר חדרי הבית. משכך, החליט רבינו לעזוב את בית חמיו – ועבר לעיר מדוודיבקה.

אם קודם השתדל רבינו להצניע לכת ולהסתיר את דרגתו ככל יכולתו, להעלים את עצמו ואת עבודותיו מעיני סובביו, הרי שכעת הגיע הזמן להתגלות לפי רצון ה'.

ואכן, שם, בעיר מדוודיבקה, עתיד רבינו להתחיל בהנהגתו; שם החלה גדולתו להתפרסם, ותלמידים החלו לשחר לפתחו, ושם החל רבינו להשפיע מאורו על מקורביו ועל הבאים להסתופף בצילו.

במדוודיבקה החלה הדרך החדשה בעבודת ה' להסלל, הדרך אודותיה אמר רבינו הקדוש "אני אוליך אתכם בדרך חדשה לגמרי, ואף על פי כן היא ישנה, שכבר הלכו בה אבותינו, אברהם יצחק ויעקב"...

 

הנסיעה לארץ ישראל

הנסיעה לארץ ישראל, תפסה מקום מכובד בחיי רבינו הקדוש. רבינו הרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל ולשוחח על מעלותיה ועל הדרגות העצומות שאדם יכול לרכוש לעצמו על ידי ארץ ישראל.

התקופה הרת גורל היתה. המהפכה הצרפתית בעיצומה, אירופה שסועה במלחמות, וקצין צרפתי אחד, שעוד עתיד ליתן אי אלו שינוים בדברי הימים, נמצא היה במזרח התיכון, נלחם עם הבריטים והטורקים. נפוליון בונפרט היה שמו.

העולם סער, עשן התותחים וכדורי הרובים נפוצים היו באירופה ובעולם הישן כולו. כדרכם, נעו צבאות והותירו אחריהם הרס וחורבן.

ואז, בתקופה הזו, בהיותו בן עשרים ושש, יוצא רבינו לדרכו.

"אני רוצה לנסוע איך שיהיה, אפילו בלי מעות", אמר רבינו והמשיך: "מי שרוצה לרחם עלי, יתן לי מעות להוצאות הנסיעה".

והבעל דבר אינו נח. מניעות רבות הוא מעמיד בדרכו, למנוע ממנו את הנסיעה ואיתה את ההתעלות והשלמות אותם חפץ רבינו להשיג בנסיעתו, עד כי העיד רבינו כי נסיעה זו מצריכה מסירות נפש ממש על כל צעד ושעל.

אולם רבינו שובר את כל המכשולים ומגיע ארצה, להגשים את שאיפותיו הרוחניות הקדושות. ואכן, השיג רבינו דרגות עצומות בנסיעתו.

בארץ ישראל נפגש רבינו עם גדולי תלמידי המגיד ממזריטש, רבי אברהם מקליסק, ר' זאב מטשרני-אוסטראה וחבריהם. אלו קיבלו אותו באהבה גדולה והשתעשעו עמו בדברי תורה ועבודת ה'.

זמן קצר שהה רבינו בארץ הקודש ובתחילת שנת תקנ"ט שב רבינו וחזר לביתו.

כפי שנשגבים מדעתינו כל מעשיו של רבינו, כך גם נשגבה מדעתינו נסיעתו לארץ ישראל, מטרתו בנסיעה, שהייתו הקצרה בה – ושובו לחוץ לארץ.

-----------------------------------------------------------------------------------

בשובו לביתו, החלה תקופה קשה בחיי רבינו: המחלוקת הגדולה וההתנגדות העיקשת לדרכו החלו.

רבינו הרבה לשוחח בשבח קבלת יסורי המחלוקת באהבה, ואת אשר אפשר להשיג על ידי שתיקה זו.

פעם, כאשר שפכו לפניו כמה ממקורביו את צערם עקב רדיפות המחלוקת הבלתי פוסקות, נענה רבינו ואמר להם: האמינו לי, יכולתי לפעול לבטל כליל את ההתנגדות והמחלוקת כנגדינו, אך מה אעשה, וישנם היכלות ודרגות אליהם אפשר להגיע רק על ידי הסבלנות וקבלת יסורי המחלוקת... מי לנו כמשה רבינו, הרועה הנאמן, שהנהיג והדריך את כלל ישראל, ובכל זאת קמו נגדו מתנגדים ורדפוהו, וכל זאת – מהטעם הנזכר.

מענין לציין, כי ככל שהתפשטה המחלוקת והתרחבה, כך התרחבה והתפשטה גם דרכו של רבינו, והתקרבו אליו עוד ועוד מקורבים, ורבינו אינו מפסיק לעודד ולחזק את אנשיו: העולם הזה משול לגשר צר מאוד, ששומה עלינו  לעברו. הדרך אמנם צרה ומרתיעה, כמה קשה לעברה!, אך העיקר: לא לפחד כלל!

"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא להתפחד כלל!"


בברסלב בוערת אש: בית הקברות בעיירה ברסלב. ברקע: נהר הבוג

 

ברסלב – התקרבותו של רבי נתן

בשנת תקס"ב, נטע רבינו את דירתו בברסלב. באותו זמן, התקרב אליו מי שעתיד להיות גדול תלמידיו, סופרו וממשיך דרכו בעולם לאחר הסתלקותו, הצדיק רבי נתן. רבינו העריכו וחיבבו מאוד, ואף התבטא אודותיו כי אלמלא הוא – לא היה נשאר מרבינו אפילו דף אחד...

רבי נתן ביטל עצמו לחלוטין בפני רבינו, וכפי שאמר: הניח את שכלו לחלוטין, וכל דיבור של רבינו היה עבורו "עוד חתיכת שכל". הוא הקדיש את כל כוחותיו והשתדל בכל מרצו לכתוב, להדפיס ולהפיץ בעולם את תורת רבינו ואת דעתו הקדושה. פירותיה של התאמצות זו, הן הנושאות עד היום הזה את השם "ברסלב" בקרב יותר ויותר אנשים ברחבי העולם...

אודות התקרבותו לרבינו, כתב רבי נתן: "בשנת תקס"ב, בחודש אלול, זכיתי להתקרב לרבינו הקדוש והנורא, הצדיק והרבי האמיתי, מורינו הרב רבי נחמן, זכותו יגן עלינוץ הוא החזיקני וקירבני ברוב רחמיו כאשר ישא האומן את היונק".

באותה תקופה התפרסם שם רבינו בעולם יותר ויותר, ורבים וטובים התקרבו אליו והפכו לחסידיו.

שם, בעיר ברסלב, נטע רבינו את שמה של דרכו: חסידות ברסלב, בעקבות מעשה נסתר:

ליל שבת, זמן קצר אחר כניסת רבינו לעיר ברסלב. מוזגים לרבינו כוס יין לקידוש, והנה, הכוס מתהפכת. היין נשפך – ורבינו פותח פיו ואומר: היום ניטע שמינו – חסידי ברסלב, ושם זה לא ישתקע לעולם".

בזה אני חזק ביותר: תיקון הכללי

בשנת תקס"ה החל רבינו לגלות את ענין "תיקון הכללי". אולם, אז גילה רק את עצם הענין, ולא אמר מה הם העשרה מזמורים.

ארבע שנים לאחר מכן, בחורף שנת תקס"ט, בעת ששהה רבי נתן בביתו, קרא רבינו לרבי נפתלי ורבי אהרן, רבה של ברסלב, גילה להם את את עשרת המזמורים ואת סדר אמירתם, ויחד אותם לעדים על כך ואמר: "ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאד מאד". ואמר "שגם אם ימלאו ימיו, אזי אחרי הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו".

 

תקופת נסיעותיו.

בין השנים תקס"ז – תקס"ט, נדד רבינו בארצות שונות ובערים שונות: נבריץ', זסלב, אוסטראה, ברוד, לבוב (למברג) ועוד. בשנים אלו, כמעט ולא שהה בעיר מגוריו, אלא נסע ממקום למקום במטרה אחת: לפרסם שם השם יתברך ודרכו הטהורה בין יושבי תבל. מלבד סיבה זו, הגלויה, היו לנסיעותיו מטרות נסתרות ונעלמות, לכל נסיעה ונסיעה, אותם אין איש יודע ואין איש משיג.

באותה עת, בשנת תקס"ח, נדפס ספרו הקדוש – ליקוטי מוהר"ן חלק א – לראשונה ונתפרסם בעולם.

באותו זמן, בשנת תקס"ז, חלה רבינו במחלה ממנה עתיד להסתלק כעבור שלשה וחצי שנים: מחלת השחפת, שהיתה אז חשוכת מרפא.

 

ניצני הסתלקות – אומן

בראש חודש אייר, ליל שבת קודש, בעוד רבינו עורך שולחנו, פרצה שריפה עצומה בעיר ברסלב. כאשר הגיעה השריפה לבית רבינו, החלו האנשים לנסות להציל מה שאפשר, בעוד רבינו יוצא לכיוון היציאה מהעיר. רבינו עבר את הנהר החוצה את העיר, ישב שם והסתכל על העיר ועל ביתו. רבי נתן, שהיה איתו שם, מציין כי רבינו היה בשמחה גדולה אז.

עוד טרם חלה במחלה ממנה עתיד להסתלק, כבר דיבר רבינו על העיר אומן. הן בנסיעתו לגור בברסלב, אז, כשעברו ליד בית הקברות העתיק של אומן אמר רבינו "כאן מקום טוב לשכב", והן בהזדמנויות נוספות.

"בתוך כך," מספר רבי נתן, "הגיע אחד מאנשי שלומינו מטפליק והודיע שאנשי שלומינו באומן מבקשים שרבינו יבוא לשם." כששמע רבינו ההזמנה, "אדמו פניו הקדושות עד מאוד". "ואז," ממשיך רבי נתן, "לא ידעתי מה זה. אך אחר כך הבנתי למפרע כי זה מחמת שזה היה קריאה להסתלקותו, כי שם באומן נסתלק".

בה' באייר הגיע רבינו לאומן, שם השתכן בדירתו של נחמן נתן.

משך כל הקיץ, רמז רבינו לתלמידיו כי הסתלקותו קרובה, אולם הם, שהיו קשורים בו בכל ליבם ונפשם, מיאנו להבין. לא עלתה בדעתם אפשרות שכזו, שרבינו יעזבם כה מהר. ואמר "אני רוצה להשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי". גם לפני ראש השנה האחרון לימי חייו, דיבר עם אנשיו ואמר להם "שכבר הוא אצלו שלש שנים לאחר הסתלקותו, כי מעת שבא עליו החולאת, הוא נחשב בעיניו כמי שכבר נסתלק מן העולם. ואמר שאינו יודע באיזו זכות הוא חי בנס כל שלש שנים האלו."

תלמידיו המזועזעים החלו לדבר עמו "והיו מתאנחים מאוד, כי מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו". ענה להם רבינו "רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד, אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו ... כי בעזרת ה' גמרתי ואגמור כרצוני בעזרת ה' יתברך".


ציור עתיק: חסידי ברסלב משתטחים על קברו של רבי נחמן, לפני השואה

 

כל ענייני: ראש השנה האחרון

כל אותו הקיץ, ציפה רבינו מאוד שחסידיו יהיו אצלו בראש השנה. "כי העיקר אצלו הוא ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה".

בערב ראש השנה דיבר רבינו משני אנשים שלא יהיו בראש השנה: רבי אהרן הרב של ברסלב, ואדם נוסף, מפשוטי החסידים. ואמר "ומה אומר לכם, אין דבר גדול מזה – היינו מלהיות אצלו על ראש השנה", ואמר אז "אהר'לה (רבי אהרן מברסלב) איננו, ובער'לה (מפשוטי החסידים) איננו" (היינו: שלענין ראש השנה שווים כולם, הגדולים כפשוטים).

בכל אותם ימים, ימי ראש השנה, דיבר רבינו – ורמז – רבות על חשיבות מעלת הראש השנה אצלו. ואמר ורמז כי גם אחר הסתלקותו יש להמשיך להתקבץ אצלו, וכי אין דבר גדול מזה.

 

האש שלי תוקד: ימים אחרונים

ביום חמישי, יום לפני ערב סוכות, התגברה מחלתו של רבינו והוא נחלש מאוד. בלילה שלאחר מכן, ליל ערב סוכות, סדר רבינו צוואה לפני רבי נתן ואמר לו לתת שלש-מאות אדומים (סוג מטבע, לנישואיה) לבתו חיה, ולאשתו – הכתובה. ושאל את רבי נתן "יש עוד מה לומר?" ענה לו רבי נתן "גם זה אין אתם צריכים לומר. כי אתם בעצמכם תשיאו את ביתכם". ענה לו רבינו "אצל ה' יתברך הכל אפשר" והוסיף: "אלו השלש שנים חייתי בנס".

בליל שלישי, נתן לרבי נפתלי ורבי שמעון (רבי נתן ישן אז) שעמדו לפניו, מפתח לארונו, ואמר להם שמיד כשיסתלק, עוד לפני קבורתו, ישרפו כל הכתבים שישנם בארונו. הם, שנבהלו מהכנותיו לפטירה, התלחשו ביניהם מבוהלים. אמר להם רבינו: "מה אתם מתלחשים? אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי איני מתפחד מזה כלל". אחר כך הוסיף: "אפשר אתם מדברים אודותיכם? מה יש לכם לדאוג? מאחר שאני הולך לפניכם! ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם!".

 

ותשחק ליום אחרון

הגיע היום האחרון.

"אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום משנתם המשרת וכיוצא, שהיו רגילים לעמוד לפניו, ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפלה.

וזה היה יום שלישי, רביעי דסוכות. ובחזירתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעוטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מונח על ברכיו הקדושים וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת."
[...]

"אחר כך בשעה קלה ראיתי שחיותו מועט מאד ואי אפשר לו לשבת על הכסא כלל חזרתי וציוויתי לשאת אותו על מטתו, ואז שתק ולא אמר לא הן ולא לאו. ולקח אותו האיש מטראוויצע על זרועו ונשא אותו והשכיב אותו על מטתו." (שם סג)

ושם שכב, במיטתו, עד שנפטר, שלש שעות לאחר מכן. ובתוך כך, פרצה שריפה בעיר. רבי נתן רץ לשם, ובדרכו שבו אנשים והודיעו לו כי השריפה כבתה. כשחזר רבי נתן לבית רבינו, שהיה מלא אנשים, דומה היה שרבינו מסתלק מן העולם. והתחילו האנשים לומר הפסוקים שאומרים בעת ההסתלקות. רבי נתן, שנחרד, התחיל לצעוק "רבי, רבי, על מי עזבתם אותנו", רבינו סובב פניו אליו כאומר: "איני עוזב אתכם, חס ושלום".

 


על מקום הבית הזה עמד הבית בו נפטר רבי נחמן

 

ההסתלקות: בלי שום בלבול כלל

"ואחר כך לא נתמהמה הרבה ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם רוב אנשי ה"חברא קדישא", וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם. וכל זה היה לפי דעתנו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר כי לית מחשבה תפיסא בזה כלל [=אין המוח משיג זאת כלל] ומי שיבין מעט מגדולתו, על ידי ספריו הקדושים והשיחות והספורים ששמענו ממנו וכו' וכו', יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו כאשר אמר בפרוש כנרשם במקום אחר (חיי מוהר"ן רמו). מה נאמר ומה נדבר מה אשיב לה' שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה אלמלא אתינא לעלמא אלא בשביל דא די." (שם סד)

"ונסתלק בשלום ביום שלישי, רביעי דסוכות, ח"י תשרי תקע"א. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבואר בשלחן-ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משבח ונתגלגל הדבר עד שנחשך היום, ואמרו כולם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי

ונקבר בשלום ביום רביעי, חמישי דסוכות באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר שאמר לפני כמה אנשים שקהלת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו) ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה ויבוא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתקון העולם לדורות לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה. (שם סו)

תמו ונשלמו חייו – בעולם הזה, הגשמי – של הנחל הנובע. גופו נטמן בעפר, במקום אותו איווה למושב לו, ונשמתו הסתלקה לגנזי מרומים.

אולם רק גופו הוא שנסתלק מאיתנו. יצירת חייו – התנועה הברסלבית, דרך חיים שלמה, עודנה איתנו. וכהבטחתו: יוקדת אישו ובוערת, מלהיבה ומבעירה נפשות, מחיה בני אדם – ומכניסתם תחת כנפי השכינה.

כי רבינו לא מת. חי הוא בינינו, והוד רוחו ותפארת דרכו הינם כעמוד האש שהלך לפני מחנה ישראל במדבר, להאיר להם, להפוך להם ההרים והבקעות למישור, ולהוליכם בדרך הסלולה אל בית ה'.

זכותו תגן עלינו.

(באדיבות שער ברסלב).

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי סנהדרין ל"המזג האוויר