סימן קפג - הלכות נזקי ממון
סימן קפג. הלכות נזקי ממון, ובו ז' סעיפים:
(א) אסור להזיק ממון חברו אפילו על דעת לשלם, כמו שאסור לגנוב ולגזול על דעת לשלם. ואפילו לגרום נזק לחברו בין במעשה בין דבור, אסור, כגון ראובן שמוכר סחורה לגוי ובא שמעון ואמר לו שאינה שוה כל כך, אע"פ שהאמת כן, אסור, שהרי אונאתו מותרת. וכל הגורם נזק לחברו אפילו בענין שפטור מדיני אדם, חייב בדיני שמים עד שיפייס את חברו:
(ב) אפילו מי שבא איזה נזק עליו, אסור לסלקו מעליו אם ע"י זה יגרום שיבא על חברו, כי אסור להציל את עצמו אפילו בגרם נזק ממון של חברו. אבל קודם שבא הנזק עליו, מותר לדחותו שלא יבוא עליו אע"פ שעי"ז יבא על חברו, כגון אמת המים שבאה לשטוף שדהו, עד שלא נכנסה לשדהו מותר לגדור בפניה אע"פ שעי"ז היא שוטפת שדה חברו. אבל משנכנסה לשדהו, אסור להוציאה בענין שתגיע לשדה חברו, שכיון שהנזק מוטל עליו, אינו רשאי לסלקו מעליו ולהטילו על חברו:
(ג) וכן חיל מלך שבא לעיר, ובני העיר מחוייבים ליתן להם אכסניא, אסור לאחד ליתן שכר לשר החיל לפטרו, כי על ידי זה יגרום נזק לישראל אחר. וכן בכל שאר עניני מסים, אסור להשתדל אצל השר לפטרו, אם עי"ז יכביד על אחרים. והעושה כן, נקרא מסור:
(ד) אסור למסור ישראל ביד א"י בין גופו בין ממונו, בין במעשה בין בדיבור, להלשין עליו או לגלות מצפוניו. וכל המוסר, אין לו חלק לעוה"ב. ואפילו רשע ובעל עבירות, אסור למסרו לא גופו ולא ממונו. ואפילו הוא מיצר לו ומצערו תמיד בדברים. אבל אם חברו מוסר אותו, ואי אפשר להציל את עצמו אלא על ידי שימסור אותו, מותר:
(ה) אסור ליכנס לתוך שדה ניר של חברו, מפני שהוא דש נירו ומקלקלו:
(ו) אסור לעמוד על שדה חברו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנה בעין הרע. ומכל שכן שאסור להסתכל בחברו בענין שזש לחוש שיזיקו בעין הרע. ואפילו בעסקיו ובמעשיו שאין בהם חשש היזק עין הרע, אם עושה בביתו וברשותו, אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו אחרים במעשיו ועסקיו.ודרך ארץ הוא כשאחד רואה שחברו עוסק במלאכתו, יברכנו ויאמר לו "תצלח במעשיד":
(ז) אפילו לעשות ברשות שלו דבר שהוא מזיק לשכנו אסור. לא יניח בחצרו סמוך לכותל של חברו כל דבר שיש בו חמימות ומוציא הבל ומזיק את החומה כגון זבל וכדומה אא"כ הרחיק ג' טפחים. וכן צריך להרחיק שלא לשפוך מים סמוך לכותל חברו. ולכן צנור המקלח מן הגג, צריך להרחיקו מכותל חברו ג' טפחים, ומכל שכן שלא לשפוך עביט של מי רגלים סמוך לכותל חברו. ולהשתין מים סמוך לכותל חברו, אם הוא כותל של אבנים או של עץ בלי טיט, די כשמתרחק טפח אחד. ואם היו האבנים צחיח סלע, א"צ להתרחק כלל, ומשתין אפילו על הכותל. ואם הוא כותל של לבנים או של עץ מחופה בטיט, צריך להתרחק ג"ט (וע"ע בסי' שאח"ז):
(א) אסור להזיק ממון חברו אפילו על דעת לשלם, כמו שאסור לגנוב ולגזול על דעת לשלם. ואפילו לגרום נזק לחברו בין במעשה בין דבור, אסור, כגון ראובן שמוכר סחורה לגוי ובא שמעון ואמר לו שאינה שוה כל כך, אע"פ שהאמת כן, אסור, שהרי אונאתו מותרת. וכל הגורם נזק לחברו אפילו בענין שפטור מדיני אדם, חייב בדיני שמים עד שיפייס את חברו:
(ב) אפילו מי שבא איזה נזק עליו, אסור לסלקו מעליו אם ע"י זה יגרום שיבא על חברו, כי אסור להציל את עצמו אפילו בגרם נזק ממון של חברו. אבל קודם שבא הנזק עליו, מותר לדחותו שלא יבוא עליו אע"פ שעי"ז יבא על חברו, כגון אמת המים שבאה לשטוף שדהו, עד שלא נכנסה לשדהו מותר לגדור בפניה אע"פ שעי"ז היא שוטפת שדה חברו. אבל משנכנסה לשדהו, אסור להוציאה בענין שתגיע לשדה חברו, שכיון שהנזק מוטל עליו, אינו רשאי לסלקו מעליו ולהטילו על חברו:
(ג) וכן חיל מלך שבא לעיר, ובני העיר מחוייבים ליתן להם אכסניא, אסור לאחד ליתן שכר לשר החיל לפטרו, כי על ידי זה יגרום נזק לישראל אחר. וכן בכל שאר עניני מסים, אסור להשתדל אצל השר לפטרו, אם עי"ז יכביד על אחרים. והעושה כן, נקרא מסור:
(ד) אסור למסור ישראל ביד א"י בין גופו בין ממונו, בין במעשה בין בדיבור, להלשין עליו או לגלות מצפוניו. וכל המוסר, אין לו חלק לעוה"ב. ואפילו רשע ובעל עבירות, אסור למסרו לא גופו ולא ממונו. ואפילו הוא מיצר לו ומצערו תמיד בדברים. אבל אם חברו מוסר אותו, ואי אפשר להציל את עצמו אלא על ידי שימסור אותו, מותר:
(ה) אסור ליכנס לתוך שדה ניר של חברו, מפני שהוא דש נירו ומקלקלו:
(ו) אסור לעמוד על שדה חברו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנה בעין הרע. ומכל שכן שאסור להסתכל בחברו בענין שזש לחוש שיזיקו בעין הרע. ואפילו בעסקיו ובמעשיו שאין בהם חשש היזק עין הרע, אם עושה בביתו וברשותו, אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו אחרים במעשיו ועסקיו.ודרך ארץ הוא כשאחד רואה שחברו עוסק במלאכתו, יברכנו ויאמר לו "תצלח במעשיד":
(ז) אפילו לעשות ברשות שלו דבר שהוא מזיק לשכנו אסור. לא יניח בחצרו סמוך לכותל של חברו כל דבר שיש בו חמימות ומוציא הבל ומזיק את החומה כגון זבל וכדומה אא"כ הרחיק ג' טפחים. וכן צריך להרחיק שלא לשפוך מים סמוך לכותל חברו. ולכן צנור המקלח מן הגג, צריך להרחיקו מכותל חברו ג' טפחים, ומכל שכן שלא לשפוך עביט של מי רגלים סמוך לכותל חברו. ולהשתין מים סמוך לכותל חברו, אם הוא כותל של אבנים או של עץ בלי טיט, די כשמתרחק טפח אחד. ואם היו האבנים צחיח סלע, א"צ להתרחק כלל, ומשתין אפילו על הכותל. ואם הוא כותל של לבנים או של עץ מחופה בטיט, צריך להתרחק ג"ט (וע"ע בסי' שאח"ז):